איך קורה שכשארגונים פלשתיניים ברצועת עזה מתקוטטים ביניהם הראשונים שמשלמים על כך את המחיר הם אזרחי ישראל שסופגים שוב את "טפטף" הרקטות המקומם מהרצועה?
בניסיון להגיע למסקנות כלשהן בסוגיה זו זימנו ליומן ערוץ 7 את הד"ר עידו זלקוביץ', מומחה לחברה ולפוליטיקה הפלשתינית מאוניברסיטת חיפה.
"אנחנו עדים לתופעה שבה הם בודקים שוב את אורך הרוח והנשימה של מדינת ישראל ויש לירי הזה כמה סיבות כשמטרת הירי היא ברורה - אנחנו האויב האולטימטיבי. כרגע יש מצב מורכב ברצועה – ארגון קטן משולל עצמה צבאית מנסה להגיע להישגים מול חמאס, והדרך לכך היא איום על חמאס שאם לא יענה לדרישותיו הוא יגרום לכך שחמאס יספוג מכות מישראל".
"זה מבחן מנהיגותי של חמאס. המאבק בין שני הצדדים, החמאס מחד ומאידך הפלגים הסלאפים וארגונים קטנים יותר, המאבק ביניהם הוא מאבק בין תפיסות ואידיאולוגיות שונות. הם רוצים לא רק מרחב פעולה אלא החלת החוק האיסלאמי באופן נוקשה יותר. למעשה חלקם רואים בחמאס כמי שעבר הליך של כפירה כי הוא לא מחיל את השריעה על הרצועה ולכן הוא מטרה לגיטימית לתקיפה".
מוסיף ד"ר זלקוביץ' ומסביר כי לירי על ישראל יש עבור הסלאפים תועלתנות פוליטית. "הם יודעים שלא יוכלו להכות בחמאס ולכן נוקטים בשיטה הזו כדי להגיע למו"מ שיביא לשחרור אסירים, להקלות בתנועה וכו'".
ומה באשר לאוכלוסיה האזרחית? זו, ככל הנראה עדיין לא תומכת בארגונים הסלאפים הללו. לדברי זלקוביץ' "אחוזי התמיכה בסלאפים לא גבוהים, ועומדים על פחות מעשרה אחוזים. אין לסלאפים התארגנות פוליטית רחבה, אין להם יכולות צבאיות מרשימות. בכל עימות עם חמאס חמאס יוצא וידיו על העליונה וזה אפילו אינו אתגר משמעותי עבורו. בעשור האחרון הפלגים הלאומיים הם המדוכאים ולפלגים האסלאמיים ניתן מרחב פעולה כלשהו, ולכן אם קיים איום על שלטון חמאס הוא יגיע מהארגונים הלאומיים כמו פתח' והרשות הפלשתינית ולא הארגונים הסלאפים".
מוסיף זלקוביץ' ומעיר כי "חמאס נהנה כעת מרוח גבית מסויימת כיוון שאחרי צוק איתן הוא יצא כשהוא עומד על רגליו, תשתיות החמאס לא ספגו מכה אנושה מדי. לכן נוצר מצב שבו רף הפחד של אנשים ברצועה לא נשבר". לדבריו "סוד הקסם של חמאס היום ברצועה, אחרי שהרצועה הוכתה, עשרת אלפים בתים נהרסו וחמישים אלף נותרו חסרי קורת גג, סוד הקסם הוא המנופול על הכוח, ואם מנסים לערער על הכוח הזה התנועה תוכל לטפל בו ביד קשה.
''לכן אנחנו רואים שהם לא מתפשרים מול אותם סלאפים. אחרי שפירקו את הרש"פ מנשקה הם לא יאפשרו לגורם אחר לקרוא עליהם תיגר מבחינת השימוש בכוח צבאי".
את המציאות שבה לפתע הופך החמאס לגורם ממתן ברצועה, גורם המבקש להשתלט על גורמי קיצון ממנו, מגדיר זלקוביץ' כ"תיאטרון אבסורד". לטעמו "הבעיה נובעת מכך שישראל לא השכילה לפתח אסטרטגיה מושכלת באשר לרצועת עזה ועסקנו בכיבוי שרפות. בשלוש סבבי העימות לא הייתה החלטה אם למוטט את הזרוע הצבאית של חמאס, מהלך שהיה שובר את רף הפחד של התושבים והייתה אפשרות שגורמים מתונים יותר ייכנסו פנימה".
"המטרה הייתה להשאיר את תנועת חמאס מוכה חבולה ומוחלשת ולייצר סטטוס קוו בין העימותים. התפיסה נבעה בעיקר משיקולים טקטיים ולא הייתה אסטרטגיה כוללת", אומר זלקוביץ' ומבהיר כי הוא עצמו אינו חושש ממציאות שבה ארגונים סלאפים יחליפו את חמאס. לדבריו מבחינתה של ישראל ההתנהלות מול הרצועה צפויה להיות זהה ואין הבדל בין שתי התנועות.
"גם כאן וגם שם יש אידיאולוגיה איסלאמיסטית, למרות ההבדל בין חמאס שרוצה מדינה פלשתינית לבין דאעש שרוצה חליפות. שני הארגונים הם ארגונים שלא מכירים בקיומנו ולכן כפי שאנחנו יכולים להתנהל מול חמאס נוכל להתנהל גם מול גורם אחר. לא רק שאני לא נבהל מהרעיון של שלטון דאעש ברצועה. מבחינה צבאית אין כאן שום איום אסטראטגי.
''השאלה היא איך אנחנו רוצים לראות את מערכת היחסים בינינו לבינם ביום שאחרי, האם מחפשים גורם מתון שחושב בדפוסי חשיבה של ריאל פוליטיק, או שרוצים למצוא אויב איסלאמיסי שאיתו לא נגיע להסכמים ארוכי טווח אלא להסכמות קצרות מועד שיאפשרו לו ולנו אורך נשימה מוגבל בין עימות לעימות".
זלקוביץ' מפנה את תשומת הלב לתופעה מעניינת שבה "בו בזמן שכוחה של חמאס נשחק ברצועת עזה והיא מאבדת את תמיכת הציבור כי היא מואשמת בשחיתות נפוטיזם והפקרת הביטחון של האנשים, ביהודה ושומרון מתחזק כוחו של חמאס כי שם נושא השחיתות דבק ברשות הפלשתינית".
לדבריו בימים אלה האדמה רועדת מתחת רגליהם של ראשי החמאס ברצועה, בשל אותן האשמות בשחיתות.
במציאות שכזו בחמאס מוצאים יתרון פוליטי בקיומם של הפלגים הסלאפים כיוון ש"כאשר קם גורם קיצוני כמו דאע"ש ומטיל אימתו על האוכלוסייה הם יכולים להראות את עצמם כשוטר הטוב ששומר עליהם מאיום האלימות של דאע"ש".
מול כל המורכבות הזו ברשות הפלשתינית וברצועת עזה מסכם ד"ר זלקוביץ' ואומר כי "לא משנה אם הגורם האיסלאמיסטי ברצועת עזה יהיה מתון או מיליטריסטי, אחד הדברים שישראל לא יכולה לאבד אותו זה כוח ההרתעה שלה".