בעוד ראשי רשויות וארגוני הורים קוראים לשר החינוך נפתלי בנט להוריד את תקן התלמידים בכיתה מ-40 ל-32, מצנן פרופ' יעקב כץ, מי שכיהן בעבר כיו"ר המועצה הפדגוגית במשרד החינוך, את ההתלהבות וקובע כי עומס תלמידים בכיתה אינו בהכרח מתכון להישגים פחותים.
בראיון ליומן ערוץ 7 קובע פרופ' כץ, כיום נשיא המכללה ירושלים, כי הנושא "מאוד מורכב", כלשונו. לדבריו יש לבחון את המציאות כפי שהיא בשטח ולגלות שברוב הכיתות במדינת ישראל אין 40 תלמידים והממוצע הארצי עומד על 29 תלמידים בכיתה, "יש מקומות, בעיקר בפריפריה, שהכיתות קטנות ויש שהן גדולות. "צריך לבחון את הדברים בצורה אובייקטיבית ובשום שכל".
מוסיף פרופ' כץ ומציין כי "במבחני פיזה המתבצעים לתלמידי כיתות י' מדי ארבע שנים התוצאה שחוזרת על עצמה היא שבתי הספר הטובים הם דווקא אלה המאוכלסים יותר. הסיבה היא שבית ספר טוב מושך יותר תלמידים. כך שגם כאן מתברר שהמספר אינו המשתנה המשמעותי והבלעדי".
לדבריו אמנם המצב הטוב ביותר הוא שיהיה מורה פרטי לכל תלמיד, אך צריך להבין את מגבלותיה התקציביות של מדינה, בעיקר מדינה בה יש ילודה גוברת. לדבריו, כאשר מנופפים במספר 24 כמספר ממוצע של תלמידים לכיתה במדינות שונות מדובר במדינות שבהן אין ילודה כדוגמת איטליה פינלנד ואנגליה. "הכיתות קטנות כי אין שם ילדים. אפילו למלא כיתה של 24 תלמידים קשה להם. אנחנו מדינה ברוכת ילדים ולכן כשמדברים על תקציב החינוך אנחנו משקיעים כמו הממוצע של ה-OECD, אבל מכיוון שאצלנו יש יותר ילודה צריך להתמודד עם יותר תלמידים בכיתה ממדינות אחרות".
"במצב אוטופי אפשר היה לקבוע ש-32 תלמידים יהיה מצב בריא יותר גם לתלמידים וגם למורים, אבל צריך להיות מציאותיים ולהבין מה משמעות מבחינת תקציב החינוך. אני מסכים שטוב היה להקל במידת האפשר על המורים, אבל צריך לקחת את כל המשתנים בחשבון כשדנים בסוגיה הזו".
מוסיף כץ ומספר כי "כנשיא מכללה להכשרת מורים אני אומר לסטודנטיות כשאתם נכנסים לכיתה וסוגרים את הדלת אתה ואת מחליטים אם אתה מלך או מלכה או סמרטוט. זה לא משנה כמה תלמידים יש בכיתה. אם אתה שחקן, פדגוג, בעל אישיות אז גם עם הרבה תלמידים תצליח".
לדבריו במציאות של כיתות גדולות במיוחד ישנן שיטות פדגוגיות שונות המאפשרות התמודדות ראויה, בין השאר אפשרות של חלוקת הכיתה לשתיים ותפקוד של מורה וסייעת יחדיו. בהמשך הדברים נשאל אם גם אפשרות של החזרת מורים שיצאו לגמלאות על מנת שאלה יהיו לעזר למורים בכיתות נראית ראויה בעיניו. כץ משיב בחיוב ואומר כי אכן "יש תנועה של מורים ותיקי הסתדרות המורים שמתנדבים ועוזרים. אם היו עושים את זה בוודאי שזה היה עוזר. יש הרבה מורים שיצאו לגמלאות ויכולים בהחלט לסייע".
לטעמו של פרופ' כץ "המורה הטוב, עם כל הקושי שבדבר, יכול להתמודד עם 35-36 תלמידים בכיתה. על פי הפרסומים אפשר היה להבין שכל הכיתות מונות 40 תלמידים יותר. זה לא נכון. הממוצע הוא 29 תלמידים. לא צריך להיתפס לבהלה ולהיסטריה ולא לצאת לרחובות כדי ללחוץ על שר החינוך. הוא מכיר את המציאות. בבוא הזמן תהיה אפשרות גם להוריד את מספר התלמידים".
לזאת מוסיף פרופ' כץ ומעיר כי "הבעיה אקוטית יותר ביסודי. בתיכון אפשר להסתדר". הוא מספר כי בעבר בחן את מערכת החינוך בפינלנד, מערכת חינוך שמתברגת תמיד בחמישייה המובילה בעולם. הוא נסע לשם כדי ללמוד מקרוב את המתרחש שם והתברר לו כי בפינלנד מקפידים בבתי הספר היסודיים על 24 תלמידים בכיתה כשבעל יסודי יש כיתות עם 34 תלמידים ויותר. "שאלתי אותם מה הסוד, והסבירו שבבית הספר העל יסודי יש שיטות שונות כמו לימוד אוטונומי, לימוד שיתופי, שימוש במחשב ועוד. אמצעים פדגוגים שמאפשרים להתמודד ביתר הצלחה עם 34-36 תלמידים בכיתה. לעומת זאת ביסודי הם מקפידים באופן דתי שלא לעבור את 24 תלמידים ללימוד יסודות הקריאה, החשבון וכו'. יכול להיות שגם את זה צריך לקחת בחשבון".