הפובלציסט ד"ר דרור אֵידָר מהעיתון "ישראל היום" מופתע מהתגובות על התחקיר נגד חבר הכנסת אורן חזן אודות מעשיו המפוקפקים לכאורה בבולגריה.
כך כתב אידר בעמוד הפייסבוק שלו:
חברות וחברים, לא בדקתי את הסיפור (הגם שעמית סגל עיתונאי רציני), אבל אם רק חלק מהסיפור נכון, לאן נוליך את החרפה? הדברים עצמם חמורים מאוד, בעיקר ביחס לשליח ציבור.
המשמעות הפוליטית חמורה לא פחות. גם אריק שרון נישא על כפיים, עד ששחיתותו הביאה אותו לעקור חבל ארץ פורח ולפגוע בצאצאיו הפוליטיים. ואהוד אולמרט - שהציע לאבו-מאזן הצעות מופקרות ששום מנהיג ישראלי לא העז להציע - מי תוקע לידינו שהוא לא עשה זאת משום שחש שחרב החקירות הרבות מונחת על צווארו (כך, אגב, הבנתי בעקיפין מדברים שאמר בזמנו דב וייסגלס), משהו בסגנון כעומק החקירה כך עומק הנסיגה. שניהם היו בכירים מאוד בליכוד. ועוד לא דיברתי על משה קצב.
מה יהיה על מר חזן ברגע של לחץ, האם לא יתגלה כאלכס גולדפארב חדש ברצותו לרצות חלקים בתוכנו שלדעתו עשויים לספק לו תעודת מחילה ציבורית? הוא הרי יושב בוועדת החוץ והביטחון והקואליציה הצרה תלויה בקולו. מקרה שרון ומקרה אולמרט לימדו שעדיף לבדוק את הדברים כשהם מתחילים ולא כשמגיעים לעמדות הנהגה בכירות.
הבה נקווה שח"כ חזן ייצא צח כשלג, אבל עד אז - די עם התגובות הפבלוביות. איננו צריכים להגן על החרפה הזאת. בנפשנו היא.
חזן עצמו נציין התייחס הבוקר לממצאי התחקיר והכחיש את המיוחס לו. "ריד מיי ליפס (קראו את שפתיי) – לא היו סמים קשים, לא סמים קלים ולא סרסרות – מספיק עם השטויות האלה", אמר חזן בריאיון בגל"צ, "אני מכיר את הסמים האלה רק מהטלוויזיה, לא היה ולא נברא. אני מוביל את ההתנגדות להפוך את הסמים לחוקיים בארץ. ברמה הבריאותית-פיזית, אני לא יכול לעשן סמים כאלה".