תחנה רביעית - ביקורת דיסק

האלבום החדש והרביעי של קובי אפללו ממשיך את המסורת בלי הפתעות – וזו מחמאה לא קטנה.

תגיות: אתנחתא 647
דודו כהן , כ"ג בסיון תשע"ה

תחנה רביעית - ביקורת דיסק-ערוץ 7
קובי אפללו
מראות

 'מראות'

 קובי אפללו

בנוף מוזיקלי סוער ולא יציב, שמזכיר יותר ג'ונגל מאשר עולם אמנותי אמיתי, קובי אפללו מצליח לשמור על מעמדו כעוגן יצירתי, אותנטי ובעיקר שפוי.

לא תמצאו אצלו טון מסחרי, ניסיון להיות מגניב או סתם פזילה לצדדים. הבחור הולך צעד צעד כבר קרוב לעשור, מצליח לשמור על פאסון איכותי ולא נותן לאף סערה אופנתית להיכנס ליצירה שלו.

אחרי 'שמע', שהיה לטעמי הטוב והמשובח ביותר מבין אלבומיו הקודמים, אפללו ממשיך אל הרביעי שלו, 'מראות'. אין כאן הפתעות מסעירות, וטוב שכך. אפללו ממשיך לעשות את מה שהוא מצטיין בו: מוזיקת פופ-רוק, ובאופן מסוים נותן טאץ' משלו למוזיקה הישראלית העכשווית. נדמה לי שאם מישהו ינסה להגדיר מוזיקה ישראלית עכשווית דרך עשרה אמנים בולטים, קובי אפללו יהיה שם, לצד שלמה ארצי, עידן רייכל ואחרים.

'מראות' הוא אלבום בעיקר מפוכח. הטקסטים בוגרים יותר, חשופים יותר, ולפעמים גם נוקבים יותר. בשיר הנושא הוא שר "תסבירו לילדים שמפורסם זה לא מקצוע". ב"אל תשכח" הוא מתאר את הדיאלוג המוזיקלי עם הקב"ה - "כשלאושר התחננתי משוכן המרומים, דרך רגש קצת פצוע ענה לי בצלילים", ובשיר "חשוף" הוא מבטא את הניסיון לשמור על אותנטיות: "לעתים אני מרגיש כמו דמות במחזה, הו א‑לוהים, רק שלבי לעולם לא יתחזה". כל אלה עטופים בהפקה מצוינת של שמוליק דניאל, ובלחנים אופייניים במצוינותם של אפללו. החידוש היחיד כאן, "מהן המילים" (במקור של שלמה ארצי), הוא ביצוע נהדר ובחירה מצוינת במיוחד.

'מראות' הוא עוד אבן דרך בקריירה המוזיקלית של קובי אפללו. מכיוון שיש לו מתחרים טובים מדי, בצורת שלושה אלבומים מצוינים שקדמו לו, הוא לא אלבום פורץ דרך, אבל בתור תחנה נוספת בדרך, שהולכת ולוקחת את אפללו למעלה ובמקביל מעמיקה את השורשים שהכה באדמה, אין ספק שמדובר בתחנה מכובדת, מושקעת וראויה בהחלט.