נסיעה טובה

לד"ר חנה קטן יש חלום, שיסודרו הסעות חינם לנוער של יש"ע לכל היעדים האפשריים.

תגיות: אתנחתא 647
ד"ר חנה קטן , כ"ג בסיון תשע"ה

נסיעה טובה           -ערוץ 7
טרמפיסטים
איור: עדי דוד

ערב חורפי, מזג אוויר אביבי. ירושלים מטולטלת. הפגנת ענק מתחת לגשר המיתרים נגד גזירת הגיוס.

מהרמקולים בוקעים קולות של תפילה, של תחינה. ובמרחק של חמש מאות מטרים משם מתקיים כנס נשים לרפואת אודליה נחמה בת מיכל (אסולין), שנפצעה אנושות בפיגוע שביצעו בני עוולה ליד בנייני האומה לפני שלוש שנים.

תפילה, תחנונים, וביציאה מהעיר גם אני מטולטלת בין אוטובוסים שלא זזים והטרמפ שלי שחולף על פניי. ואז אני ניצבת בטרמפיאדה הממלכתית ביציאה מעיר הקודש, וממתינה בצד לישועות. האמת היא שמבחינה סוציולוגית, מתצפית האאוט-סיידרית, החוויה הייתה מרתקת, והחזירה אותי עשרים וחמש שנים אחורה, לשנות הלימודים ותחילת ההתמחות. אז כלי ממונע על ארבעה גלגלים היה בגדר חלום רחוק בשביל זוג אברכים כמונו, ונסעתי שעות ארוכות באוטובוסים עד משמר איילון, שם חיכיתי, יחד עם הכלבים, שעות ארוכות לטרמפ שיכניס אותי ליישוב.

והנה עוצרת מכונית שמגיעה ללטרון, ונהג עם כיפה-קסדה סרוגה מזמין את המחכים פנימה בחיוך רחב (וכי יש הכנסת אורחים גדולה מזו בימינו?). אני מביטה כה וכה, ומפנימה שהגיע תורי לעלות, כשבספסל האחורי מתיישבת לה חבורה של בחורים חרדים. תוך כדי נסיעה, הנהג מבקש מהנוסעים ללמוד איתו סוגיה בגמרא. והנה מתפתח דיון מעמיק על סוגיה בהלכות הפסח הקרב ובא שהנהג מתחבט בה, ובמשך שלושים דקות תמימות, עד שירדתי בצומת לטרון, מנגינת הלימוד המשיכה להתנגן. התורה המשמחת.

מצווה גוררת מצווה, וטרמפ גורר טרמפ, ומלטרון אני מתגלגלת הלאה. נהג בחזות חרדית עוצר ומזמין פנימה בחור שלומד בישיבת ההסדר בשעלבים, ואני מתיישבת מאחור. והנה גם כאן מתפתח דיון בין השניים על הלכות פורים שזה עתה יצא, ואני מתמוגגת מהתורה המתוקה שבכוחה לשבור מחיצות ולחבר בדבק-מגע אוהבי תורה זה לזה. התורה המשמחת.

אך האמת היא שנושא הטרמפים מצריך דיון אחר. הציבור הנזקק ביותר לאמצעי תחבורה זה בקביעות הוא בני הנוער של החינוך הדתי-לאומי, בעיקר אלו שמתגוררים ביישובי יו"ש. הילדים לומדים במוסדות מרוחקים (כי הרי כל אחד מאיתנו רוצה לדייק עד דק את השקפת העולם שלו), החברים ובני המשפחה שאותם נוסעים הילדים לבקר מתגוררים אף הם ביישובים מרוחקים וזמינות שירותי האוטובוס מבישה. ובנוסף לכך, ילדינו אוהבים מאוד לטייל ולחרוש את ארצנו הקטנטונת לאורכה ולרוחבה. ולכן, תחת כל עץ רענן ובכל צומת מרוחק וחשוך תמצא נוער סרוג מחכה לישועה.

יש לי חלום: שיסודרו הסעות חינם לנוער של יש"ע לכל היעדים האפשריים. אולי כשאתמודד ואזכה במשרת שרת התחבורה אטפל בנושא...

אבות ובנים

והנה סיפור על "קום והתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה", ורקימת קשר דרך הרגליים.

סיפור על הישיבה הסביבתית צביה אילת, בה הוזמנו האבות של בני כיתה י"ב להגיע יום לפני אסיפת ההורים לטיול משותף. ולא ממש טיול משותף, אלא כל זוג - אב ובן - יוצא לדרך עם מפה ומעטפה ובה פתקי משימות. הם צריכים לנווט ולבצע בכמה נקודות נבחרות שצוינו במפה את המשימות שהוטלו עליהם, עד הפגישה בנקודת הסיום המשותפת. שם מחכה אוהל גדול וארוחה חמה ולימוד משותף וציוד ללילה.

לפני היציאה ראש הישיבה עבר בין התלמידים והוריהם וביקש מכולם להניח בתיק את הטלפונים הניידים. "24 השעות הבאות מוקדשות לבן", הודיע ראש הישיבה לאבות המופתעים. והנה, בפתק הראשון נכתב כך: "אבא יקר, אודה לך אם תעזור לי בהובלה של החיים שלי, כדי שהם יהיו חיים טובים יותר. תן לי חמש עצות שיעזרו לי להצליח בחיים". שיחה מעמיקה התפתחה בין האבות לבנים, כשכל זוג ממשיך במסע הניווטים עד הנקודה הבאה. כשהזוג מגיע אליה הוא פותח את המעטפה ומוציא את הפתק השני, ובו היה כתוב כך: "אבא יקר, בעזרת ה' אני עתיד לשאת אישה ולהקים משפחה. הייתי שמח אם תוכל לתת לי חמש עצות, מניסיון החיים שלך, לנישואין מוצלחים".

השיחה נמשכת תוך כדי הליכה, והתחנה הבאה הייתה בתצפית על גבול מצרים. בנקודה השלישית המשימה הייתה זו: "אבא יקר, אודה לך אם תוכל למנות חמישה דברים שבהם אני טוב במיוחד, את חמש הנקודות החזקות שלי. תודה לך אבא, זה עושה הרגשה טובה שאתה שם לב לדברים החזקים שלי". בנקודה הרביעית מתברר שהפנייה במעטפה באה מהאב לבנו: "בני היקר, אודה לך אם תלמד אותי שתי עצות שלך לחיים טובים, ואם תציין שני דברים שאני חזק בהם".

מיותר לומר שהיממה הזאת הייתה חוויה יוצאת מן הכלל לאבות ולבנים, ורשמיה נותרו חרותים עמוק בלבם.

קולנוע יהודי

ובעניין התורה המשמחת: לאחרונה זכיתי לצפות בסרט 'התורה המשמחת' שהופק על ידי 'והיו עיניך', בתמיכת בית ההפקה 'תורת החיים' של בית הספר לקולנוע ומשחק שעל יד הישיבה ביד בנימין.

הסרט מקסים, ואין זה פלא. עם דמות כמו הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, ואיכות ומקצוענות ועין טובה של בית הספר לקולנוע יהודי המיוחד הזה, ברור שהיצירה תהיה מוצלחת.

הרב טל שליט"א, ראש מוסדות 'תורת החיים', הוא איש של חזון (היינו שכנים בצעירותנו במגורי הכולל של ישיבת שעלבים, וילדינו גדלו יחד), והמעוף שלו ושל אשתו הרבנית, הדבקות במטרה והעיסוק בהאדרת הקדושה והפצתה בכל הכלים האפשריים ואל כל המיכלים הקיימים היא משאת נפשם מזה שנים רבות. והנה, קם בית ספר שמפיק סרטים והצגות על טהרת הקודש. הכיתות נפרדות, המרצים חדורים באהבת התורה, והמסרים שמועצמים באמצעות המדיה הזאת הולכים ותופסים תאוצה בעידן שבו הצד הוויזואלי הוא דומיננטי, והם כולם ערכיים וחינוכיים מבלי לוותר על רמה מקצועית גבוהה.

הרב טל מגדיר את תלמידי בית הספר כ"גוזניקים" (לפידים), שמאירים את הדרך בדיוק מרבי לקבלת השפע האלוקי והפצתו. מעין עולם הבא.

לתגובות:  drchana2@gmail.com