זהירות, גדר

בתזונה, כמו בחזרה בתשובה, אנחנו מקיפים את עצמנו בגדרות, אבל איך נדע מהו הגובה הדרוש?

תגיות: אתנחתא 647
איה קרמרמן , כ"ג בסיון תשע"ה

זהירות, גדר             -ערוץ 7
איה קרמרמן
צילום: דניאל רצאבי

ביום חופש מהול בעבודה בצפון, בין רבי מאיר לרבי שמעון, ישבנו בעלי ואני לאכול צהריים במסעדה.

אם נניח בצד לרגע את השירות האיום, האוכל היה, בלי מילה טובה יותר לתיאור, בעעעעע. אמנם לא ציפיתי למצוא מסעדת כוכבי מישלן בדרכים, אבל ליפול על סטקייה טובה זו לא בקשה כזו ענקית.

קיבלנו את האוכל באיחור אופנתי. אני לעסתי סולייה קשה שהייתה אמורה להיות סטייק. לצדה היה רוטב שאמור היה להיות גולת הכותרת של המנה, ועל כן, אחר כבוד, הגיע מרוח על הצלחת כאילו רושפלד בעצמו בא ולימד כאן צילחות. אבל בפועל הרוטב הריח יותר כמו בליל של רוטב צ'ילי מבקבוק, מלא מונוסודיום גלוטמט, ויין. בעלי נגס במשהו שאמור להיות צ'יפס אבל צופה בשמן דקלים, גר בפריזר איזו תקופה וכדי לקבל הבזק חיות מחודש הוכנס שוב לטיגון. נו, מהדברים האלה שנותנים לילדים בימים שלפני פסח, כשכבר אין חמץ בבית והמטבח עדיין לא כשר.

שוב אמרנו את המשפט השגור בפינו כל אימת שאנחנו הולכים למסעדה: אין כמו האוכל של הבית. כבר תקופה ארוכה שאנחנו מתבאסים מאיכות האוכל במסעדות. וזה ממש לא כי הייתי ב'מאסטר שף'. ההקפדה ותשומת הלב שלי למה שנכנס הביתה ולפיות של בני משפחתי הן מה שעושה את ההבדל. אם ארצה להכין צ'יפס, למשל, אפילו ודווקא בגלל שזה לא הדבר הכי בריא שיש, אשקיע מחשבה, אטרח חמש דקות, אחתוך תפוח אדמה ואכניס אותו לתנור בחום מאוד גבוה עם קצת שמן זית. זה לא כזה קשה.

ובכלל, התפיסה שאוכל זה משהו שתוקעים, בלי כל פרופורציות, על הצלחת כי זה נורא טעים או כדי שהילדים ישתקו, מיושנת בעיניי לחלוטין. עבר מהעולם התירוץ של "לא ידעתי! מרגרינה זה רעל? וואו, אני בשוק". האינפורמציה על אוכל ותזונה בריאה נגישה לכול. זה לא כמו לפני 33 שנים, שאבא שלי נפטר מדום לב כי הוא סבל מעודף משקל, עישן סיגריות ואכל סטייקים נוטפי שומן. הוא לא היה יכול לפתוח גוגל בערך "אריכות ימים" ולקבל 55 אלף מחקרים שאומרים שרצוי להיות רזה ולאכול בריא ושסיגריות זה מוקצה מחמת סירחון. היום כל אחד מאיתנו יודע שזה מתכון בטוח להתקף לב.

פירצה בחומה

אבל האם הבררנות וההקפדה שבחרתי בתחום האוכל כדרך חיים מונעות ממשפחתי הנאות? האם אני צריכה להוריד מעט מהגדרות שגדרתי סביב נושא האוכל, כדי לחזור וליהנות כשאני יוצאת החוצה? האם העדיפות שנתתי לבריאות מעל הכול מגבילה או מורידה מהחופש שלי? והאם המטרה נכונה?

בעצם, באין ספור נושאים אני יכולה לשאול את השאלה הזאת. הרי מהות הגדר היא להפריד, לשמור על הרצוי בפנים ועל המיותר בחוץ. אבל האם אני בטוחה שגובה הגדר שלי נכון? האם אני יודעת בוודאות שכל מה שחשוב באמת נמצא בפנים, ורק מה שמיותר נשאר בחוץ? האם השארתי שער שמאפשר לי להתגמש בהחלטות שלי?

בדרך לרבי שמעון עבר עלינו ניסיון של "ישמע בזיונו, יידום וישתוק". מישהו האיר לנו על דרך חינוך הילדים שלנו בצורה צינית וחביבה בעיניו, בעיניי הרבה פחות. מודה, נכשלתי בניסיון. אני גרועה בלשתוק. אבל זה כן גרם לי לחשוב שוב על אותה גדר. כי גם המאיר ההוא הקיף את עצמו, בדיוק כמוני, בגדרות. רק שייתכן שהגדרות שלו יותר גבוהות, או פשוט שונות. בתהליך החזרה בתשובה הקמתי הרבה גדרות. אין סוף טוב נכנס פנימה, ולא מעט דברים נזרקו מחוץ לגדר: עיתונים, ג'ינסים, בגדי ים, חופשות לתאילנד, ארוחות שבת של המשפחה המורחבת, ודברים פחות חינניים כמו ניבולי פה, לשון הרע כדרך בילוי ואוכל לא כשר. וזו כמובן רשימה חלקית מאוד.

במהלך השנים כולנו חווים רגעים של להיות מחוץ לגדר. בילדות - בחרמות כיתתיות, או כשלא בוחרים בנו לקבוצת הכדורסל או הכדורגל. ובבגרות - כשאנחנו לא מתקבלים לעבודה נחשקת, מקבלים תשובה שלילית משידוך שחלמנו עליו ועוד. בתור מבוגרים כבר למדנו לכבוש את העלבון, אבל מספיק להסתכל על פניו של ילד שנשאר אחרון בלי קבוצה בשביל להיזכר כמה זה צובט.

דווקא בתהליך של קבלת עול מלכות שמיים, אני מבינה כמה עליי להיזהר. לא יכול להיות שבזמן שאנחנו מתקרבים להשם יתברך, רוצים לעלות ולהרבות קדושה, נקים חומות גבוהות מדי, כמו אלה שיש בבתים בכפר שמריהו, שלא רוצים שנראה מה יש בפנים. וגם כשאני חייבת לבנות גדר, לשים חוצץ וגבול, עליי לבדוק את עצמי אין ספור פעמים, האם אני רגישה מספיק למי שאני משאירה בחוץ? לא בטוחה שעד כה הייתי.

גרנולה ביתית בקלי קלות

מתכון של להוריד את הגדר, להכניס פינוק פנימה, בלי לקלקל את הבריאות.

בגרנולה תעשייתית יש כמה בעיות: 

1. טריות הדגנים: אין לדעת כמה זמן זה יושב על המדף. ולמה זה חשוב? כי בכל הדגנים והאגוזים למיניהם יש שמן פנימי שמתעפש עם הזמן.

2. כמות סוכרים ושמנים מיותרת.

3. פירות יבשים עם זרחן כחומר משמר.

4. תוספות שאנחנו לא אוהבים.

מצרכים:

500 גרם שיבולת שועל - קוואקר גס

200 גרם שקדים פרוסים מולבנים

זה הבסיס, כי הטעמים מספיק ניטרליים שכולם יאהבו. אפשר להוסיף: גרעיני חמנייה, קוקוס מגורד, שומשום, זרעי צ'יה, אגוזי מלך קצוצים, כף קינמון וכפית תמצית וניל.

1/3 כוס דבש

1/3 כוס שמן איכותי או שמן קוקוס

3/4 כוס מים חמים

אופן ההכנה:

מערבבים הכול יחד ומפזרים על תבנית מרופדת בנייר אפייה.

אופים בחום של 130 מעלות, בערך 40 דקות. כל 10 דקות מערבבים כדי שהכול יקבל צבע ויתייבש.

אם רוצים להוסיף צימוקים או חמוציות זה הזמן, כשהגרנולה חמה. אבל ראו הוזהרתם: אני מוצאת את עצמי מנסה לא לעשות בורר בשבת, כי אחד הילדים לא אוהב. שימו בצנצנת ליד, ומי שירצה יוסיף לעצמו.

מחכים שיתקרר ומאחסנים בכלי אטום.

אפשר לאכול בבוקר עם חלב במקום דגנים.

לבעלי אני מפזרת על הדייסה עם קינמון ומייפל, או מגישה לילדים בשבת בבוקר עם פירות חתוכים ויוגורט עיזים.

גרנולה ביתית                                                                        צילום: איה קרמרמן