היועץ המשפטי לא מכיר את התקשי"ר? וינשטיין עם השרה שקד
היועץ המשפטי לא מכיר את התקשי"ר? וינשטיין עם השרה שקדצילום: מרק ישראל סלם, פלאש 90

חוק שמיטת החובות החדש של השרה איילת שקד שאישרה השבוע ועדת השרים לענייני חקיקה, הוא חוק שמיטת החובות הישן של שרת המשפטים הקודמת, ציפי לבני.

תזכיר שלו פורסם בחגיגיות לקראת שנת השמיטה, והוא רכיב אחד מתוך חקיקה רחבה בענייני חייבים, שעליה עמלים במשרד המשפטים שנים לפני ששקד או לבני נכנסו לתפקידן.

יהא הקרדיט למי שיהא, מדובר בחוק טוב וחשוב. אפשר לדעת זאת גם בלי לצלול לעומקו של החוק, רק על פי זעקות השבר של משרדי עורכי הדין המתמחים בגביית חובות מהאזרח הקטן. הכותרות מדברות על שמיטת חובות שעשויה להגיע בתוך שלוש שנות החוק (שנחקק כרגע בהוראת שעה בתקווה שעד אז יביא משרד המשפטים לחקיקת חוק כולל ומקיף יותר בעניין) עד לעשרה מיליארד שקלים. הטענה שישראל תהפוך "גן עדן לחייבים" צריכה קודם כול להיבחן על פי ניתוח אותם מיליארדים - כמה מהם מיוחסים לחוב המקורי עצמו, וכמה מתוך הסכום העצום הזה הם חיובים דרקוניים של עורכי הדין העוסקים בגבייה וריביות נשך שגובים ארגונים גדולים מחייבים שמתקשים לשלם.

הצעת החוק עצמה, על כל פנים, לא נראית כמו הזמנה לחגיגה של אי תשלום חובות. הרשמים של ההוצאה לפועל יוכלו לפטור על פיה רק חייבים קשי יום שמקפידים על החזר חובותיהם על פי צווי הרשמים חמש שנים לפחות, ולמרות זאת שחרורם מתיק ההוצאה לפועל לא נראה באופק. ההגדרה בהצעת החוק החדשה מדברת על חייבים שגם אם יתמידו בהחזרים, לא יצליחו להחזיר עשרה אחוזים מן החוב בשלוש השנים הקרובות. או במילים אחרות, חייבים שגם אם יתמידו במשך עוד שלושים שנה בהחזר חובותיהם לא יצליחו להתאושש מבחינה כלכלית, סוג של מאסר עולם כלכלי.

מדובר בדרך כלל באזרחים פשוטים שהסתבכו עם הבנקים למשכנתאות, חברות הסלולר וחברות גדולות אחרות, ונותרו משועבדים להם במשך שנים. הסכום שכל אחד מהם מזרים לאותן חברות הוא אמנם קטן, אבל מכיוון שמדובר בחייבים רבים, הכסף שמצטבר בקופות החברות הוא משמעותי. בעל החוב הקטן, בעליה של המכולת השכונתית למשל, צפוי להפסיד בעקבות הצעת החוק החדשה סכום חודשי מגוחך, אחוזים אחדים מהסכום הנמוך שראש ההוצאה לפועל קצב לחייב.

השרה שקד היטיבה מעט את התנאים שנקבעו בתזכיר הראשוני שהופץ. היא למשל הכפילה את תקרת החוב שעליו ניתן יהיה להפעיל את ההסדר המוצע מ‑400 אלף שקלים ל‑800 אלף, אבל השאירה את ההחרגה רבת המשמעות של רשויות המדינה. כך שחייבים מסכנים, נואשים וישרים ככל שיהיו, עדיין יישארו משועבדים לחובות למס הכנסה, לביטוח הלאומי ואפילו לרשות השידור.

מבקר המדינה

לפני שבוע דיווחנו כאן על המכתב שיצא ממשרדי היועץ המשפטי לממשלה אל מנכ"ל בית החולים שיבא, פרופ' זאב רוטשטיין.

נזכיר כי המכתב שעליו הייתה חתומה המשנה ליועץ, עו"ד דינה זילבר, סיכל את כוונתו של רוטשטיין לתקוף את פסילת מועמדותו לניהול בית החולים הדסה ואת ההחלטה להעמיד אותו לדין משמעתי - שתיהן החלטות שהתקבלו בעידוד היועמ"ש.

רוטשטיין עמד לכנס בשיבא מסיבת עיתונאים, ובין השאר הבטיח להדגים בה מדוע הרגולציה המשפטית חונקת את ההתפתחות הכלכלית והמקצועית של בתי החולים.

שני סעיפים מתקנון שירות המדינה (התקשי"ר) שלפה זילבר כשהורתה לבטל את מסיבת העיתונאים של רוטשטיין. האחד אוסר לעשות במתקני המדינה שימוש שלא לצורך שאליו נועדו, כשההיגיון הבריא של זילבר מורה כי בית חולים נועד לרפא חולים, ולא כדי לערוך בו מסיבות עיתונאים. השני, מפוקפק פחות, הוא סעיף שאוסר על עובדים בכירים בשירות המדינה "לבקר את הממשלה ומשרדיה ובכלל זה מדיניותם, במסיבת עיתונאים, בריאיון עם עיתונאי, בנאום במקום פומבי, בשידור, בעיתון או בספר". המכתב ממשרד היועץ המשפטי נשלח אל היועצת המשפטית של משרד הבריאות. ומכיוון שהיועצת המשפטית של המשרד כפופה להוראות היועץ המשפטי לממשלה (לא בחוק כמובן, אלא בהנחיות של היועץ המשפטי לממשלה), ומשרד הבריאות חייב לנהוג כפי שמורה לו היועץ המשפטי של המשרד (לא בחוק, אלא על פי הלכה שנשתרשה בבג"ץ), מסיבת העיתונאים של פרופסור רוטשטיין בוטלה. ואנחנו לא יודעים מה חושב מנכ"ל בית החולים המצליח בארץ (לפחות מהבחינה הכלכלית) על חלקו של משרד היועץ המשפטי לממשלה במצבם הכלכלי הרעוע של בתי החולים האחרים.

אבל אנחנו יודעים גם יודעים מה חושב היועץ המשפטי לממשלה על הרפורמות בנושאי המשילות שאותן מתכוונת לקדם שרת המשפטים איילת שקד. למרות שלכל הדעות היועמ"ש הוא עובד מדינה וכפוף גם הוא להוראות התקשי"ר, ולמרות שהוא פקיד בכיר שלכאורה גם עליו אוסר הסעיף המדובר "לבקר את הממשלה ומשרדיה ובכלל זה מדיניותם, במסיבת עיתונאים, בריאיון עם עיתונאי, בנאום במקום פומבי, בשידור, בעיתון או בספר", בכל זאת, בכנס הרצליה הוא לא היסס לפתוח במתקפה חריפה על מדיניותה של שקד, ולהאשים אותה בכך שהיא מחזיקה בדעה "פשטנית ובלתי מבוססת של המושג משילות". מבחינת משרד המשפטים, מה שאסור לרוטשטיין מותר לוינשטיין.

מתמטיקה מקצוע קשה

כתבנו כאן לא פעם, ונמשיך ונכתוב, על פגיעתה הרעה של המדיניות החדשה של פרקליטות המדינה לתבוע תביעה אזרחית בשם המדינה אנשים שהורשעו בעבירות פליליות. הפעם קורבן מנגנון הענישה הכפול הוא מורה ותיקה למתמטיקה מהצפון, שלאסונה הסכימה לפני חמש שנים להצטרף לצוות הכותבים של מבחני הבגרות. עד מהרה גילתה כי היא אינה מקבלת סיוע ממשי מהמשרד עצמו בחיבור השאלונים. בצר לה פנתה אל ידיד ותיק, מחבר ספרי עזר לבחינות הבגרות, ששמח לתת יד. האיש הבטיח לה בהן צדקו כי ישמור על סודיות, והיא בתמימותה לא היססה להותיר אצלו שאלונים שאושרו בסופו של דבר על ידי משרד החינוך, ועליהם התבססה בחינת הבגרות באותה שנה.

סופה של הפרשה בביזיון וקצף: האיש מעל באמון והשאלונים הודלפו. חקירת המשטרה שנפתחה הגיעה אליו ובעקבותיו אל המורה, והוגש נגדה כתב אישום. בבית משפט השלום בחיפה קבע השופט זאיד פלאח כי המורה אמנם עשתה מעשה שלא ייעשה, אך עשתה אותו בתמימות. היא לא קיבלה כל טובת הנאה ממחבר ספרי הלימוד, ואפילו השתמטות מחובתה לחבר את הבחינות לא הייתה כאן. כל רצונה היה להיעזר בו כדי להשביח את איכות השאלונים לבגרות. ולכן, על אף שנמצא כי היא אשמה בהפרת אמונים וב"הוצאת מסמך ממשמורת", החליט השופט להימנע מהרשעה וגזר עליה 250 שעות לתועלת הציבור.

המורה נאלצה לפרוש לפנסיה מוקדם מהצפוי, ועל פי מסמכים שהגישה לבית המשפט מצבה הפיזי והנפשי הידרדר בעקבות הפרשה האומללה. אבל הרע עוד ניצב לפניה. במשרד החינוך חישבו ומצאו כי פסילת טופסי הבגרות שהודלפו, ההיערכות המחודשת ושליחת הבחינות החדשות עלו למדינה כחמישה מיליון שקלים. פרקליטות מחוז חיפה הגישה נגד המורה תביעה נגררת להליך הפלילי בפני השופט זיאד בסך שניים וחצי מיליון, הסכום המקסימלי לתביעה בבתי משפט השלום. לוּ הייתה מתקבלת התביעה, העונש הפלילי היה מתגמד אל מול הפיכתה של המורה הפנסיונרית לחסרת כול.

המורה ביקשה לסלק את התביעה חסרת התקדים על הסף, אך לא נענתה. השבוע הציע השופט פלאח לסיים את הסיפור בפיצוי שייפסק לטובת המדינה בסכום צנוע הרבה יותר: בטווח שבין 50 ל‑90 אלף שקלים.

החן המיוחד שאני מצאתי בסיפור הוא הנימוק של פרקליטות מחוז חיפה להגשת התביעה האזרחית כתביעה נגררת בבית משפט השלום. היא החליטה לוותר על תביעה של מלוא חמשת מיליוני השקלים, שכן הדבר היה מחייב אותה להתחיל הליך מסובך יותר בבית המשפט המחוזי בפני שופט חדש שלא מכיר את התיק. למען הנוחות וכדי לחסוך זמן שיפוטי, החליטה פרקליטות מחוז חיפה לוותר על שניים וחצי מיליון שקלים מהכספים שהיא טוענת שהמדינה הפסידה. אך היא מוכנה לקבור מורה פנסיונרית בשביל השניים וחצי הנותרים.

המדינה נגד הסייעת

מסתבר שלא רק מורה לחשבון הוא מקצוע שטומן בחובו סיכונים גדולים. גם סייעת לגננת הוא מקצוע נועז. השבוע נגזרו על סייעת כזו חמישה חודשי מאסר, שירוצו בעבודות שירות. מדובר בסייעת ותיקה ואהובה בת שישים, גם היא מאזור הצפון, שעשתה טעות חינוכית לא פשוטה כאשר הגננת נעדרה מהגן.

כאשר ילד היה מתלונן על כך שילד אחר הרביץ לו, הייתה הגננת מפטירה "תחזיר לו". הסייעת לקחה את העניין צעד אחד קדימה. אחת הבנות בגן התלוננה שילד הרביץ לה, והסייעת הורתה לו להתייצב במרכז המעגל ואמרה לילדה: "תחזירי לו". מיד הגיעה תלונה נוספת על אותו ילד, והסייעת אמרה שמי שהילד הזה הרביץ לו - שיחזיר לו. אלא שמדובר היה בפרחח של הגן, ילד שידו בכול, וכמעט כל היושבים במעגל הסתערו לכיוונו. הסייעת כמובן הבינה את הטעות ועצרה הלינץ', אבל בשבילה זה היה מאוחר מדי. עכשיו היא עבריינית מורשעת ומחוסרת עבודה, וסביר להניח שאחרי שתסיים לרצות את עונשה היא תתמודד עם תביעה אזרחית גדולה שיגישו נגדה הוריו של אותו פרחח.