אחרי שנים של עיסוק במעקב אחרי המרצים הפוסט ציוניים הישראלים, במוניטור האקדמיה הישראלית, סיימה ד"ר דנה ברנט את הדוקטורט שלה, באוניברסיטת קינגס קולג' בלונדון.
העובדה שהיא נאלצה לעשות את הדוקטורט בחו"ל מעלה תמיהות רבות על החופש האקדמי שיש כיום במדינת ישראל, "עבודת הדוקטורט שלי עסקה בפוסט ציונות באוניברסיטאות הישראליות, והקשר האקדמי הפוליטי. ידעתי שלא יהיה לי פשוט לקבל את הדוקטורט כאן בארץ, כי היו פוסלים לי את הנושא.
לכן בחרתי לעשות את הדוקטורט בלונדון, למרות שאני סבורה שייתכן שגם שם אם היום הייתי מתחילה בתהליך, היו פוסלים לי את העבודה. למזלי כבר אישרו לי אותה לפני כמה שנים. אני מקווה שהספר יצא בקרוב לאור כדי שיוכלו להמשיך ולצטט אותי וללמוד את זה לעומק".
ד"ר ברנט שחקרה רבות את תופעת הפוסט ציוניות במוסדות האקדמיה בישראל, מאשרת כי חוק החרם גרם לאותם מרצים ישראלים פוסט ציוניים להוריד פרופיל, "עכשיו המצב יותר טוב, מאז חוק החרם, מרצים ישראלים הפסיקו לקרוא לחרם, זה הרתיע אותם. החוק מדבר על עונשים כספיים זה גרם לכך שהם לא קוראים לחרם".
אך היא סבורה שחוק החרם בא מאוחר מדיי, "אותם מרצים ישראלים שקראו לחרם על ישראל וכינו אותה מדינת אפרטהייד, מרצים כדוגמת ניב גורדון מאוניברסיטת בן גוריון, הם אלה שסייעו לשונאי ישראל להסתיר את הנופך האנטישמי ולהראות שהנה, גם יהודים ישראלים קוראים לישראל מדינת אפרטהייד. אבל היום זה קצת מאוחר מדיי, נכון שכולם בישראל מדברים עכשיו על החרם, אבל ראשי תנועת החרם בעולם כבר לא זקוקים לאותם מרצים ישראלים שיציגו את ישראל כמדינה כובשת. תנועת החרם כבר כל כך מבוססת שהם לא צריכים את זה. לכן לצערי חוק החרם התחיל מאוחר מדיי, באיחור של עשר שנים, אבל מוטב מאוחר מאף פעם לא".
ד"ר ברנט מעריכה שתעשיית הכסף היא זו שמניעה את תנועת החרם בעולם, "לאט לאט התחלפו במחלקות למדעי הרוח והחברה באוניברסיטאות בעולם, מרצים, ונכנסו אנשי אקדמיה ערבים, שהחלו לתפוס עמדות מפתח במחלקות של המזרח התיכון. אט אט הישראלים הפכו לאישיות לא רצויה באותן מחלקות. תנועות ערביות הזרימו כספים לאותם המחלקות והביאו הרבה מלגות, כל זה הביא למצב העגום היום שהאוניברסיטאות בעולם משמשות כבסיס רעיוני לתנועת החרם על ישראל ובמיוחד באוניברסיטאות המערביות, שבהם פועלת "תנועת סטונדטים למען צדק, למען פלשתין".