תביעה חריגה מתנהלת בימים אלו בבית הדין הרבני להקדשות, בין בית דין רבני בצרפת ובין ממשלת צרפת, כאשר במוקד התביעה עומד אתר ארכיאולוגי חשוב בלב ירושלים, קברות המלכים.
האתר, הממוקם מצפון לעיר העתיקה ברחוב צאלח א-דין, סמוך למשרד המשפטים ולבית המשפט המחוזי, ידוע ומוכר משך מאות שנים. בתוכו מצויות מערות קבורה גדולות ומפוארות המתוארכות לימי הבית השני אשר נתנו לו את כינויו: "קובור אלמלוכ" ו-"קבר אלסוטאן" - קברי המלכים/השליטים.
פארו של המקום, קרבתו לעיר העתיקה וייחודיותו הרבה מעידים כי שימש ככל הנראה מקום לקבורת בני המעמד העליון של ירושלים בתקופת בית שני.
הלני המלכה או נקדימון בן גוריון?
תאור מתאים לחזות האתר מוזכר לראשונה בספרו של יוסף בן מתתיהו ומזוהה על ידו כקברה של גרת הצדק הליני המלכה. הלני ובנה מונבז מארץ חדייב, התגיירו ועלו לגור בארץ ישראל במאה הראשונה לסה"נ כשהם מביאים ממון רב וסיוע צבאי. מרבית החוקרים בימנו מיחסים את אתר קברי המלכים כמקום קבורתם.
בן המאה ה-17 ר' משה חאגיז מביא בספרו 'אלה מסעי' את קביעת האר"י כי מערת הקבר היא קברו של כלבא שבוע שהיה מעשירי ירושלים וחותנו של רבי עקיבא. מסורת אחרת שנמסרה בשם האר"י היא כי מדובר בקברו של נקדימון בן-גוריון.
במשך מאות שנים שימש האתר כמקום תפילה יהודי ובשל ייחוס המקום לקברו של נקדימון בן גוריון התפללו בו רבים על הגשם.
בשנת 1783 צייר את המקום פוקוק שתיעד אתרים שונים בארץ ישראל, בציור של קברי המלכים נחשפה לראשונה כותרת הכניסה למערה.
בשנת 1847 נערכו במקום חפירות ע"י ערביי ירושלים בהוראת המושל של ירושלים, בחפירות אלו נגרם נזק רב למקום ונחשפו מקוואות המים ובור האגירה.
בשנת 1863 הגיע לאתר הארכיאולוג הצרפתי פליסיאן דה סוסי אשר קיבל את אישור השלטונות לחפירה במקום. דה סוסי האמין שמצא את קברי בית דויד ופועל להעברת הממצאים ובהם סרקופגים (ארונות קבורה מאבן) לפריז תוך השלכת עצמות המתים. פעולותיו אלו גרמו לרעש גדול אצל יהודי ירושלים, אלו פנו למשפחת רוטשילד שתפעל אצל שלטונות צרפת להפסיק את העבודות של דה סוסי. ממצאים רבים שהעביר דה סוסי על גבי גמלים ליפו ומשם לצרפת הועברו למוזיאון הלובר ושם מקום משכנם עד היום.
בשנת 1867 בוצעה במקום חפירה מקיפה על ידי הארכיאולוג וחוקר ארץ ישראל הצרפתי שארל קלרמון-גנו אשר "תיקן" את ההרס שהשאיר דה סוסי בחפירותיו.
המקום נגאל והופך להקדש
במקביל ובעקבות פעולות רבני ירושלים ובני הקהילה בירושלים החליטה אישה יהודייה ששמה ברטה ברטרו לפעול לרכישת המקום במטרה להעבירו לבני הקהילה היהודית בירושלים.
בשנת 1874 הצליחה הגב' ברטרו, אחרי מאמצים קודמים שנכשלו, לרכוש את המקום. בשל מוצאה היהודי של האישה נמנע רישום הקרקע על שמה בספרי הרישום העותקמאנים, ולשם כך נרשמה הקרקע בנאמנות על שם הקונסול הצרפתי בירושלים.
במקביל פנתה ברטרו לביה"ד הרבני של פריז בבקשה להקדיש המקום "אחוזת עולם ליהודים ושמור מכל חילול קודש ומסירה בידי זרים" בית הדין הרבני של פריז בראשות הרב לייזר איזידאר אישר את דבר ההקדש ואף פונה לרבני ירושלים בבקשה: "לכבוד הגדול מהעיר הקדושה ירושלים תובב"א...וידוע לי כי הקרקע הנקרא קברי המלכים לא יצא ממשפחת ישראל ולא יטמא בשום אופן..."
האתר נסגר - תביעה הוגשה
במשך עשרות שנים האתר הוחזק והופעל על ידי ממשלת צרפת באמצעות הקונסוליה הצרפתית בירושלים.
במהלך השנתיים האחרונות נסגר האתר כליל למבקרים. פניות של גופים שונים לא הביאו לשינוי ההחלטה וכיום אין אפשרות לבקר באתר.
בעקבות סירוב הקונסוליה להגיע להבנות בנוגע להסדרת הגישה למקום ולהבהרות בנוגע להמשך העבודות, הגישו שלוחי בית הדין בצרפת תביעה לבית הדין הרבני להקדשות בישראל נגד ממשלת צרפת, בה נטען כאמור כי ההקדש אינו מנוהל כראוי, האתר סגור למבקרים ומבוצעות בו עבודות שלא בתיאום עם בית הדין שאחראי להקדש.
בתביעה מבקשים שלוחי בית הדין בצרפת מבית הדין הרבני להקדשות בישראל לתת הוראות לקונסוליה הצרפתית אשר משמשת כנאמנה להקדש באשר לאופי ניהול ההקדש.
התביעה הוגשה לאחרונה לבית הדין, אשר המציא אותה לממשלת צרפת באמצעות משרד החוץ. עקב החסינות הדיפלומטית ממשלת צרפת זכאית לפרק זמן ארוך מהמקובל לצורך הגשת כתב הגנה.