נקמה היא ענין פרימיטיבי, כתב אורי אליצור ז"ל לאחר חיסולו של אחמד יאסין ע''י צה''ל. אך כך גם אהבה, הרצון לגדל ילדים והרצון לחיות.

"לא צריך להתבלבל, פרימיטיבי זה יפה. פרימיטיבי פירושו חי ויוצר. הקידמה והתרבות וההשכלה הן מעטפת שאנחנו פורסים על הדחפים הפרימיטיביים שלנו, כדי לעדן ולרסן אותם".

זוהי רק פנינה אחת של אורי אליצור, שידע לשים את האצבע על הנקודה ולכתוב אותה בבהירות כזו, שאתה לא מבין איך לא ניסחת את המשפט הזה בעצמך לפני כן.

הוא לא היה דתי מחמד ולא ניסה למצוא חן. הוא הביא את הדרך שלו בלי למצמץ, בלי להתפשר ובלי להוציא עיניים לאף אחד. להיות ענייני, נקי וברור.

שמו של הספר שמקבץ אסופה ממאמריו הוא "בדעה צלולה" והוא מביא קול צלול ובהיר. אליצור, מראשי גוש אמונים בהתהוותה, מפורצי הדרך של ההתיישבות, היה חלוץ גם בהבאת הקול הלאומי, עם חזון ארץ ישראל השלמה, גם לעולם התקשורת. הוא כתב שנים רבות בעיתון "חדשות" עד שזה עבר את הגבול בעניני צנעת הפרט, עבר לכתוב ב"ידיעות אחרונות" והיה מכותבי "נקודה" ועורך "מקור ראשון" בשנים האחרונות.

כשקוראים מהקטעים שקובצו בספר, ניתן להתרשם מחשיבתו המקורית, הבלתי מתאמצת להרשים, ציניות, הומור ואירוניה שזורים זה בזה עם תמימות של ירושלמי ונאיביות של מתנחל. פה ושם מזהים מאיפה ירשו כותבים מהדור הבא את סגנונם.

הספר הזה הוא זכות וחובה משום שאף על פי שהוא מנציח מאמרים שנכתבו על אירועים אקטואליים, הם משמיעים אמת שלעתים נעדרת, אך תמיד נכונה. הם לא מתאימים לעטיפת הדגים של מחר, כי המציאות לא ממש משתנה: השמאלנים אותם שמאלנים, האיום הדמוגרפי הוא אותו אחד (אבל איזה פיתרון אמיץ מציע אליצור?) והים אותו ים.