התחלה: לפני 44 שנים ברמת גן. בן למשפחה של שלושה ילדים להורים יצחק ושולמית וויסבורד.
ההורים: האב יצחק (72) מנהל הכספים במפעל המשפחתי, "למדתי מאבא המון". האם שולמית מורה במקצועה, אך הקדישה את עיקר חייה לילדיה. "אמא תמיד עם זמינות מלאה, שמה את המשפחה בראש".
רמת גן: גדל באזור שעל גבול בני ברק. משפחתו הייתה חלק מקהילת הפועל המזרחי. השכנים ברובם היו לא דתיים. "בזמנו, החיים זה לצד זה נראו דבר מאוד טבעי ונכון לכולם".
גבעת שמואל: כיום גר עם משפחתו בגבעת שמואל, אך מלין על ההסתגרות המגזרית. "באיזשהו מקום מפריע לי שהדתיים יותר ויותר מסתגרים בשכונות משלהם והחילונים בשכונות משלהם. חבל".
במחיצת ענקים: בוגר ישיבת בני עקיבא כפר הרוא"ה. "השלד נבנה שם". בראשות הישיבה עמדו הרבנים משה צבי נריה ואברהם צוקרמן זצ"ל. "כתלמיד, לא הייתי מודע לכך שאני נמצא במחיצת ענקים". בפרספקטיבה לאחור, מבין עד כמה הם היו דוגמה ומופת. "ראיתי את התורה שלהם, את האנושיות. ההתנהלות שלהם ביומיום הייתה יותר חזקה מאלף מילים".
צבא: ברבנות הצבאית. מש"ק דת בבסיס הטירונים של חיל השריון. עם סיום השירות אמר לעצמו שהגיע הזמן להתכונן לאתגרים הגדולים של החיים. בעקבות זאת פנה לשנת לימוד בישיבת ההסדר בקריית שמונה. "רציתי שנה של חיבור לתורה".
ישיבה: "אם ישיבת כפר הרוא"ה בנתה אצלי את השלד, אז הישיבה בקריית שמונה בנתה את כל המעטפת". המוטו המרכזי שלקח מהישיבה: "תעסוק במה שתעסוק, אבל תמיד תדאג להיות מחובר לתורה. אף פעם אל תשכח את העיקר".
אקדמיה: תואר ראשון במינהל עסקים במכללה למינהל ותואר שני במימון באוניברסיטת C.U.N.Y בניו-יורק. כסטודנט עבד במפעל המשפחתי, "כדי להכיר את האתגרים בתעשייה ואת המורכבות בניהול עסק, אבל היה לי ברור ששם אני לא עובד".
שוק ההון: את דרכו המקצועית החל בבנק איגוד, עבר לחברת דירוג האשראי 'מעלות', ולאחר מכן שימש כאנליסט בקבוצת IBI. משם, בגיל 36, נבחר לנהל את מחלקת המחקר בבית ההשקעות 'פריזמה'. "ההתחלה בפריזמה הייתה באופוריה גדולה. זה נחשב לדבר הבא בתחום, אבל לאחר שנתיים פריזמה פורק עקב משבר האשראי שהיה".
החצי השני: חני (40), סגנית מנהלת ממ"ד ביל"ו ברעננה. "היא זו שמאפשרת את הכול, תומכת ומעודדת. בלעדיה אני חצי בן אדם".
ילדים: שלושה. הבת הבכורה רוני (12), "לא מזמן חגגנו לה בת מצווה", אחריה עדי (10) והקטן גלעד (8).
מפעל משפחתי: חברת מ. וויסבורד ובניו היא מהחברות הוותיקות בתחום ייצור אביזרי החשמל בארץ. נוסדה לפני יותר מ‑60 שנה על ידי סבו, מרדכי וויסבורד ז"ל.
סבא מרדכי: מייסד המפעל המשפחתי. עלה ארצה מפולין עוד לפני השואה מטעמי ציונות. כל משפחתו נספתה בשואה. בתחילה עבד בקטיף פרדסים ברחובות, ואז "התחיל בוער בו החיידק הזה של תעשייה". בשנים של טרום המדינה שכר מבנה, רכש מכונה ליציקת אביזרי חשמל וייצר בעצמו שקעים ומפסקים.
מתחיל מאפס: בלי כל הכשרה מקצועית אבל עם המון יוזמה וכישרון, פתח עסק משלו. "סבא ייצר את המוצרים בעצמו ורץ מחנות לחנות כדי לשווק אותם. לאט לאט העסק הלך והתרחב". כל השנים שילב בין חיי תורה ועבודה, כפשוטו. כילד, כשהגיע לבקר במפעל היה גאה בסבו המנהל. "הוא ניהל את המפעל ביד רמה".
דור שני בעסק: עם השנים נכנסו לניהול המפעל שני בניו של המייסד פנחס ויצחק, וחתנו חיים גולדפרב. "הייתה ביניהם חלוקה מאוד ברורה של תפקידים ואת מיטב זמנם הקדישו במסירות מלאה לעסק".
דור שלישי בעסק: גם כשעבד בשוק ההון, המפעל המשפחתי היה כל הזמן ברקע. "המפעל הוא אצלנו במשפחה חלק מהחיים. היו מתייעצים איתי, משתפים". וכאשר בקרב בני הדור השני הוחלט כי בשלה השעה לחשוב על הזרמת דם צעיר לעסק, כל אחד מהשותפים הכניס את ילדיו למפעל. "זה היה מבחינתי בתזמון הנכון ונכנסתי גם אני".
התפקיד: מנהל הכספים. "בעצם נכנסתי לנעליים המאוד גדולות של אבא שלי. זה היה במהלך מדורג של לימוד וקבלת סמכויות".
כחול-לבן: חברת וויסבורד היא בין החברות היחידות בארץ למוצרי חשמל שלמרות הקושי הכלכלי מייצרת בארץ, בניגוד לשאר החברות שמעדיפות לייצר בסין, "שם זה יותר רווחי".
פתח תקווה: מפעל הייצור וחברת השיווק נמצאות באזור התעשייה קריית אריה שבפתח תקווה, ומשתרעות על שטח של כ‑7,000 מ"ר. במפעל מועסקים כ‑80 עובדים.
חזון חברתי: לחברה יש גם מפעלי משנה בבתי סוהר ובמרכזי שיקום ברחבי הארץ שפועלים עם אסירים, עיוורים, מוגבלים ועוד. "שילוב של היגיון כלכלי עם שליחות חברתית. בשביל חלק מהאסירים זהו מקום העבודה המסודר הראשון שהם עובדים בו, ובשבילנו זו אפשרות להתחרות במוצרי הייבוא מבחינת מחיר, תוך שמירה על ייצור כחול-לבן".
לעבוד עם המשפחה: לעבוד יחד כמשפחה זה אתגר "אבל בהחלט אפשרי". ויש טיפים: לא להעלות נושאים מהעבודה במפגשים משפחתיים. "הילדים באו ליהנות, חובה לעשות הפרדה". כמו כן, חשוב לערוך חלוקת תפקידים ברורה בעסק ולהיות כל הזמן מתואמים. "לפעמים העובדים מחפשים את הסדקים האלה. לכן חייב תיאום הדוק".
מכון צומת: בשיתוף פעולה עם מכון צומת הוציאו לאחרונה לשוק החופשי את "שקע גרמא". "מכון צומת מביאים את הראש ההלכתי-טכני, ואנחנו מביאים את יכולת הייצור ואת הצד המסחרי-שיווקי". עד היום היו שקעי גרמא בבתי חולים, בצה"ל ובמוסדות גדולים. והחל מעתה הם נגישים לכל אדם פרטי שנזקק לכך.
שקע גרמא 1: המטרה היא להעניק פתרון הלכתי למצבים מסוימים ומוגדרים עם החותמת המלאה של מכון צומת. "השקע מאפשר הפעלת מכשירים כמו מכשיר להקלת נשימה בשינה, מזרן מתנפח לפצעי לחץ ועוד. כדי לפתור את בעיית השימוש במכשירים כאלה בשבת, פותח השקע החשמלי שפועל בשיטת הגרמא".
שקע גרמא 2: "השקע מתאם בין רשת החשמל הרגילה ובין המכשיר שרוצים להפעיל והופך אותו למכשיר שמותר להשתמש בו בשבת לצרכים חיוניים. אם לדוגמה יש צורך דחוף במכשיר אינהלציה בשבת, האדם מרים את המפסק ואחרי כמה שניות המכשיר מופעל".
מדגיש: "לא מדובר בהיתר גורף לשימוש חופשי, אלא במצבים מסוימים שההלכה מתייחסת אליהם". מעריך כי בתוך כמה שנים לא יהיה בית שלא יהיה בו שקע גרמא.
בית כנסת חדש: "הייתה לי הזכות ליטול חלק בהקמת בית כנסת בגבעת שמואל". הקהילה 'רינת הדר' מונה כ‑130 משפחות "בטווח גילאים רחב ומגוון דעות". בית המדרש מנציח את חייל צה"ל אמיר שי פיש הי"ד ואת חללי "נצר אחרון", ניצולי שואה שנהרגו במלחמת השחרור. "רואים בהנצחתם שליחות חשובה".
אם זה לא היה המסלול: חד משמעית, חינוך. "אשתי סגנית מנהלת ועוסקת בעבודה שלה בסוגיות חינוכיות, אז גם דרכה וגם דרך הילדים, אתה רואה את האתגרים המורכבים של החינוך בדור הזה".
ובמגרש הביתי:
על הבוקר: משכים בסביבות שבע בבוקר. מקפיץ את הילדים לבית הספר, תפילה ולימוד משניות "בשביל לפתוח את היום בתורה". לא מוותר על ארוחת בוקר, "שמכינה לי רעייתי האלופה מדי יום", ויאללה לעבודה ליום אינטנסיבי. שב הביתה לפנות ערב ומקדיש זמן איכות עם הילדים. הערב מנוצל גם לעיסוק בצורכי ציבור בכל מה שקשור לבית הכנסת. "הולך לישון הרבה פעמים אחרי חצות".
דיסק ברכב: מוזיקה מכל הסוגים והמינים. עכשיו נמצא ברכב הדיסק האחרון של 'המנגנים', לצד מוזיקה קלאסית קלה, מוזיקה ישראלית על כל גווניה וגם מעט לועזי.
השבת שלי: השבת מתחילה כבר ביום שישי, עם שנ"צ (שנת צהריים) "שהפכה לשם דבר בגבעת שמואל". השבת מוקדשת למשפחה, לחברים ולקריאה. "יום אחד של רוגע ושלווה וניתוק מוחלט מההמולה של אמצע השבוע". מנסים לאזן בין הרצון לקיים סעודות משפחתיות קטנות ובין הרצון לארח, להתארח ולסעוד עם החברים מהקהילה.
אוכל: "ידי הזהב של רעייתי מפיקות מעדנים". וגם הבת הגדולה רוני מגלה כישורים לא מבוטלים בתחום. אוהב במיוחד את השניצל המגולגל של רעייתו ואת סופלה השוקולד של הבת.
אחזקת הבית: "בוש ונכלם. חני דואגת לכל מה שקשור בבית. ולמרות שלושה ילדים מלאי חיים וקריירה תובענית משל עצמה, היא מצליחה לשמור על בית מסודר ונקי למופת". לעתים לוקח על עצמו את מלאכת שטיפת הכלים ואת זמן השטיפה מנצל להאזנה לשיעוריו של הרב יצחק זילברשטיין.
מפחיד אותי: מודאג ביותר מהקיטוב בעם ומהיעדר היכולת של כל צד פוליטי לגלות אמפתיה בסיסית לצד השני.
דמות מופת: הרב משה צבי נריה זצ"ל, אבי דור הכיפות הסרוגות. "כציבור, כל מה ששלנו - שלו. ממרחק השנים אני עומד על גדולתו, על הזכות הגדולה ללמוד ממנו, ועל ההחמצה הגדולה של כל מה שיכולתי ללמוד ממנו ולא למדתי".
משאלה: "אדרבה, תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונם". משאלה שהיא גם אתגר.
כשתהיה גדול: "מקווה שיהיה לי קצת יותר פנאי לתחביבים כמו קריאה, לימוד היסטוריה וטיולים".
rivki@besheva.co.il