לעזור לסדר אני מוכן, גם לשטוף כלים לא אכפת לי. אבל להיות בייביסיטר? זה באמת לא הקטע שלי.
אבל לפעמים אין ברירה. בשבוע שעבר לאחותי הייתה מסיבת סיום באולפנה, גם ההורים היו מוזמנים, ואני נתקעתי עם אח קטן וקופצני שהייתי צריך להשכיב לישון.
שלא תחשבו, הוא נורא חמוד והכול, אבל לא היה לי מושג איך לשכנע אותו להפסיק להתרוצץ בבית ולבוא לצחצח שיניים.
"רוצה לשחק בפלאפון שלי?" שאלתי בהברקה של רגע.
"כן!" צעק אלוני, וכבר כמעט חטף ממני את המכשיר.
"רגע, רגע", עצרתי אותו. "קודם מתכוננים לשינה. מצחצחים שיניים וכל הדברים האלה שאתה עושה כשאמא משכיבה אותך. כשתהיה במיטה, אני ארשה לך קצת לשחק".
אח, אין כמו קצת שוחד... זה עבד כמו קסם. אלוני רץ לצחצח שיניים, לבש פיג'מה בשתי דקות (הפוך, אבל למי אכפת) ונשכב במיטה. עמדתי במילה שלי, ונתתי לו לשחק במשחק של קטנים שהורדתי לו מהרשת. במשך עשר דקות שלמות הוא השתלט לי על הנייד, ואז אמרתי שזהו, הגיע הזמן לישון.
"לא רוצה!" אמר הילד, "אני בכלל לא עייף!".
הוא קפץ מהמיטה, והתחיל לעשות שטויות והתעמלויות על השטיח.
"אלוני, כבר מאוחר!" אמרתי, והעפתי מבט בנייד.
"לא אכפת לי", הוא השיב, וניסה לעשות גלגול ראש.
"קדימה, למיטה!" ניסיתי להיות קשוח. הרמתי אותו, והשכבתי אותו תוך כמה דגדוגים. הוא נשכב לשנייה, ואז התיישב והצהיר: "סיפור! ספר לי סיפור. אמא תמיד מספרת".
נאנחתי. "איפה יש ספר?" שאלתי.
"לא מספר! אני רוצה שתמציא, כמו אמא".
נו, באמת. ממתי אני יודע להמציא סיפורים? הסתכלתי סביב כדי לקבל השראה, ואז צפצף לי הנייד. רעיון צץ לי בראש.
"טוב, תשמע. פעם היה... פלאפון".
"פלאפון?" התפלא אלוני.
"כן, פלאפון. פלאפון קטן, נחמד ומשוכלל, עם מסך מגע ווטסאפ ומלא אפליקציות".
"מלא מה?"
"אפליקציות. עזוב, זה לא משנה... בכל אופן, הפלאפון היה שייך לילד שקראו לו דור. כל היום הוא הסתובב איתו, דיבר עם החברים שלו, שמע איתו מוזיקה, התפלל איתו בתפילון. עשה מלא דברים מעניינים! היה לו מאוד כיף להיות בעניינים, לדעת מה קורה עם כולם ולשחק משחקים. היה רק זמן אחד שהפלאפון לא אהב - הוא לא אהב להיטען".
"מה זה להיטען?" שאל אחי.
"זה אומר להתחבר לחשמל. כל פעם שדור היה מטעין את הפלאפון, הוא היה מתלונן. הוא רוצה להסתובב עם דור ולעשות חיים, ובמקום זה הוא מחובר לקיר ולא יכול לזוז! יום אחד הפלאפון אמר לדור שהוא לא מוכן להיטען יותר, וזהו".
"אז מה קרה?" הסתקרן אלוני.
"דור באמת לא טען את המכשיר. הוא המשיך להסתובב איתו לכל מקום, ולא חיבר אותו לחשמל. אבל אז קרה משהו עצוב - לפלאפון נגמרה הבטרייה! אי אפשר היה להשתמש בו יותר, הוא פשוט לא עבד. 'אתה רואה, פלאפון?' אמר לו דור. 'תראה מה קרה! אני מוכרח להטעין אותך! אם לא תתמלא לך הסוללה, אני אצטרך לחפש פלאפון אחר".
"והפלאפון הסכים?" שאל אלוני.
"בטח", השבתי, "הוא ראה שאין לו ברירה. אם הוא לא ייטען, הוא לא יעבוד. ועכשיו אתה יודע מה אתה הולך לעשות?"
"מה?" פיהק אלוני.
"גם אתה הולך להיטען... לילה טוב!"