עוזי וזמרת י-ה

אם הייתם שואלים אותי, גם בעוד מאה שנים לא הייתי מהמרת שאכתוב טור על עוזי חיטמן.

לא מכיוון שחלילה אין לי הערכה לאיש, אלא כי... פשוט לא.

אבל בשבוע שעבר הלכתי לערב הוקרה לפועלו בהיכל התרבות בתל אביב.

מי שמכיר אותי יודע שהעובדה שיצאתי מהבית בערב היא סוג של נס. אבל דוד שלי הופיע, ואני מודה שאני מכורה ליגאל בשן. היה ערב מרגש ומושקע, עם עיבודים חדשים לשיריו של חיטמן בביצוע מיטב הזמרים והתזמורת הפילהרמונית. השילוב של טקסטים מוכרים ומוזיקה קלאסית תמיד קונה אותי, והמוזיקה הייתה נפלאה. העובדה שעוד בחייו ערב כזה היה החלום שלו, הוסיפה עוד ריגוש באוויר. 

בשנים שלפני פטירתו של חיטמן הייתה שמועה שהוא מתחזק, חוזר בתשובה. הוא אפילו הוציא דיסק של שירים יהודיים. אבל מסתבר שחיטמן מלכתחילה היה חזק, מחובר עמוק ליהדות שבו. ויותר מכך, מסתבר שהוא היה ברסלבר בנשמה. למה אני מתכוונת? הוא היה מתבודד, מדבר עם השם ללא הרף. מתפלל במילותיו. מילים שלאחר מכן הפכו לשירים, ומשם הפכו גם למילותינו. בקיצור, שולי רנד, רק בלי השריטה.

כששולי רנד הוציא את 'נקודה טובה', זה עשה רעש גדול. היה מדהים לראות כמה אנשים התחברו למילים. חילונים, מסורתיים, בחורי ישיבה וחרדים מבית. הלב הפתוח, והשבור יש לומר, פרץ את גבולות המגזרים ונכנס ללבבות של כולנו. והנה, אני מגלה להפתעתי שגם חיטמן, בדרכו השקטה והנעימה, שלח לנו שירי הודיה והלל להשם יתברך.

"תודה על כל מה שבראת/ תודה על מה שלי נתת/ על אור עיניים/ חבר או שניים/ על מה שיש לי בעולם". "מודה אני" אישי. מילים מתוקות של הודיה, שאני תוהה אם אתם או אני הרגשנו רגשות כאלה היום, אתמול, שלשום. ובכלל, איזו הרגשה מדהימה היא לאחוז במידת ההודיה, להיות בשמחה מהדברים הקטנים, מהמתנות הקטנות שהופכות את העולם הזה לנסבל. זה בדיוק השיר, רק שהוא הפך לשיר ילדים. כי הוא מתנגן בקלות כזאת, בכיפיות כזאת, שגורמת לנו לזרום עם המלודיה בלי להתבונן במשמעות האמיתית של מילותיו. למרות שאני מכירה את השיר הזה מגיל אפס, אף פעם לא באמת שייכתי אותו לתפילה, לזמרת י‑ה, וייתכן שזו גדולתו. כמה אנשים שרים את "תודה על כל מה שבראת" כנכס צאן ברזל ישראלי, בלי לתת את הדעת שכל הנשמה תהלל י‑ה? כמעט מדהים, כמו החילונים שקוראים לילדים שלהם יה‑לי. 

מוטיב החיבור ליהדות היה שזור לאורך כל הערב, שכן חיטמן הלחין לא מעט מילות קדושה, ממזמורי תהילים ועד חלקים מהתפילות. חני נחמיאס, מנחת הערב, אף סיפרה סיפורים מעברו של חיטמן. אחד מהם היה על עצירה בדרך להופעה משותפת. חיטמן עצר לפתע את המונית, הכניס את חני לבית התפוצות והושיב אותה בחדר. ברקע התנגן הלחן שלו ל"אדון עולם". היא מספרת איך הוא דמע ואמר לה: "בשביל השיר הזה נולדתי". הפעימה אותי כמה פשוטה וחזקה הייתה ידיעת השייכות שלו לעם היהודי, שחילחלה אליו בילדותו מהוריו יוצאי השואה.

להיות טובים

יצאתי מהערב נרגשת ומבולבלת. יש אנשים שנראה שעל פניו פיצחו את הנוסחה של להיות "תמים עם השם אלוקיך", בלי השיוך החברתי שמתלווה לעניין. האנשים הללו הולכים בדרך השם, בדרך ארץ אצילית, בלי להיות שומרי תורה ומצוות בהגדרה. הם פשוט מפיצים אור וטוב. המידות והערכים שלהם טובים, ישרים ומוסריים, אמיתיים ואיתנים, והם מנהלים את חייהם לפי ערכים אלו. זה שלפי ההגדרה היבשה הם אינם חובשי כיפה לא רלוונטי בעליל. ומכאן הבלבול. כי באמת לאמיתה, אני מאמינה שהם דבוקים בפשטות של השם יתברך. בכוונת המשורר. "תהיו טובים", כי בואו נודה על האמת, "קדושים תהיו" קצת גדול על הדור שלנו. בואו נסתפק, או בכלל נתחיל, בלהיות טובים.

וחיטמן, כדוגמה, היה אדם כזה. אדם שעל אף שזכה להצלחות כה רבות, עדיין כל מי שדיבר אודותיו הדגיש חזור והדגש את מידותיו הטובות, את דרכי הנועם והענווה שהיו אופייניים לו עד יומו האחרון. אדם כזה הוא פלא בעיניי. ובכנות, אם אפגוש אדם כחיטמן, מול בחור ישיבה שצועק "שאבעס" על מכונית נוסעת, או גבר עם כיפה שעוקף את התור בחוצפה, אתבלבל. יהיה לי קשה לדעת מי מהם דבק בה' כאורח חיים.

בכל בוקר בברכות השחר אני מבקשת "שתרגילנו בתורתך, ודבקנו במצוותך... ודבקנו ביצר הטוב ובמעשים טובים". אמן שאזכה לכולם. שהחלק הראשון יחיה באיזון תמידי עם השני, ולא זה על חשבון זה. שאזכור שחיוך, נדיבות ואדיבות יהיו חשובים לי כמו נטילת ידיים. שאפנים שסבלנות ומאור פנים הם סגולה נפלאה לשלום בית, לא פחות מקיפול הטלית במוצאי שבת...

דווקא בימים אלה, כשאנחנו נכנסים לחודשי החורבן, אני מבקשת מהשם לעזור לי במצוות שבין אדם לחברו, שכן דרך ארץ קדמה לתורה.

הכי ישראלי – מתכון לחומוס

מצרכים:

¼ קילו חומוס מושרה ומבושל (אני משתמשת בחומוס אורגני של 'תבואות'. הכי טעים לי. למי שרוצה לקצר תהליכים, גם חומוס מבושל של סנפרוסט עושה את העבודה)

300 מ"ל טחינה גולמית מלאה

2 שיני שום בינוניות

2 לימונים סחוטים

כף מלח

אופן ההכנה:

מכניסים את הכול למג'ימיקס וטוחנים שתי דקות. מציצים מהפתח למעלה: אם הקפלים נשברים ולא מתערבבים חלק – מוסיפים בזהירות, בזמן שהמכשיר טוחן, מעט מים. עד רבע כוס בערך.

קחו בחשבון שהמרקם מקשיח במקרר ואולי יש צורך בעוד מעט מים. אם יצא דליל מדי או תפל – מוסיפים טחינה. תטעמו. אולי חסר מלח או לימון, תלוי איך אתם אוהבים את החומוס שלכם.

בסוף מוסיפים זילוף קטן של שמן זית, בערך כפית.

נשמר שלושה ימים במקרר.

כדאי שתדעו: חומוס קנוי מכיל הרבה חומרים שאינם קשורים לחומוס המסורתי, פשוט כי טחינה יותר יקרה משמן צמחי. חומוס ביתי חוסך גם כמות לא מבוטלת של מלח - שבו אנחנו יכולים לשלוט כאשר אנחנו מכינים אותו בבית.