שכחו אותו באוטו

יש כתבות שנכתבות במירוץ נגד הזמן, הכתבה הזאת למשל. חג האביב כבר עבר, גלי שרב מתחילים להכות בנו, הקיץ הגיע ובין השאר דואג לצלות לנו את מכסה המנוע.

אם יצאתם מרכב ממוזג והשארתם אותו בשמש קיצית של 35 מעלות, בתוך 20 דקות טמפרטורת הרכב תגיע ל‑50 מעלות צלזיוס. 20 דקות נוספות והטמפרטורה כבר מעל 65 מעלות. מחקרים מצאו שגם אם משאירים את חלונות הרכב פתוחים מעט, התוצאות נותרות כמעט ללא שינוי. למה הנתונים הללו חשובים לנו? כדי שנוכל למנוע את האסון הבא.

זהירות מהשארת רכב לא נעול

"הקיץ לא שוכחים תינוקות ברכב. החזרתי כרגע, ביום חם, את דוד הקטן שלי הביתה באוטו ונזכרתי באסון השנתי הקבוע של שכחת תינוקות במכונית. בואו נמנע זאת השנה! (מופנה במיוחד לאבות שבינינו)" - ציטוט מתוך דף הפייסבוק של שר החינוך הנכנס, נפתלי בנט.

על פי דו"ח ארגון 'בטרם', משנת 2008 ועד אמצע 2014 דווח בתקשורת על 323 ילדים שנפגעו או כמעט נפגעו כתוצאה מהשארתם לבד ברכב. כ‑15 מהמקרים הסתיימו במוות. הסטטיסטיקה מראה ש‑83 אחוזים מהמקרים אירעו לילדים עד גיל ארבע. ילדים אלה עלולים להיוותר חסרי אונים, במיוחד כאשר הם חגורים היטב בכיסא בטיחות ובחגורת הרכב. בתנאי חום קיצוני, חום גופם של תינוקות וילדים עולה במהירות רבה מאוד, פי שלושה ואפילו פי חמישה יותר מחום גופם של מבוגרים באותם התנאים. הגורם לכך הוא ממדי גופם הקטנים של הילדים. כתוצאה מהחום הכבד הילד ניזוק ממכת חום או מהיפרתרמיה, בהן חום הגוף עולה מעל 40.5 מעלות. חשוב לדעת שגם יום בהיר עם 22 מעלות בלבד אינו מספק חסינות מאסונות. ביום כזה החום בתוך הרכב עלול לטפס ולהגיע ל‑47 מעלות בשעה בלבד.

נשמע רחוק? חושבים שהסכנה רלוונטית רק לרכבי הסעות ולילדים ללא השגחה צמודה? מתברר שרק 11 אחוזים מהמקרים אירעו בהסעות. 84 אחוזים ממקרי שכחת ילדים אירעו ברכב פרטי, בזמן שמבוגר קרוב כדוגמת בן משפחה, אבא או אמא היה אחראי על הילד. התרחיש העיקרי שחוזר על עצמו הוא של הורה בדרך לעבודה או בחזרה ממנה, טרוד ועסוק בשלל מטלות, וכך תוך כדי המירוץ נשכח מישהו באוטו. אפילו שיחת טלפון בזמן פיזור הילדים עלולה להסיח את דעת ההורה ולגרום לו לעשות טעויות הרות אסון. הדבר שכיח עוד יותר בימים שבהם מופרת השגרה כמו בימי החופש הגדול, שלרוע המזל מקביל לימי החמסין.

ד"ר דיויד ניטשל, פסיכולוג קליני במקצועו, נשאל בריאיון לערוץ GBN האמריקני איך הוא מסביר את התופעה. לדבריו, "טווח הזיכרון הקצר של האדם מוגבל לשבעה נושאים בלבד בו זמנית. בדומה לכוס בעלת קיבולת מוגבלת – כל פריט חדש שנכנס, מוציא את אחד הפריטים הקודמים. כך שהורה שלא דואג להעמיד את ילדו במקום בולט בזיכרון, עלול לשכוח מקיומו במקרה של הסחות דעת שונות, שמופיעות בכל רגע נתון".

תרחיש נוסף קורה בזמן שההורים יוצאים לרגע מהמכונית, רק לאסוף את הדואר או למשוך כסף בכספומט הסמוך, וממעטים בערכה של הסכנה הנשקפת לילד. לפעמים הם מתעכבים הרבה מעבר לזמן המוערך, ולפעמים הם שוכחים שיש שם מישהו שמחכה להם. מקרה שלישי שבו נשכחים ילדים הוא ברכב הסעות, כאשר הילד נרדם והנהג אינו מבחין בו. התרחיש הרביעי קורה כאשר ילדים נכנסים באופן עצמאי לרכב חונה שאיננו נעול ולא מצליחים לצאת ממנו. בארצות הברית נמצא שהסיבה הזאת היא כמעט בעלת השכיחות הגבוהה ביותר ומתרחשת ב‑30 אחוזים מהמקרים. גם בישראל קיימת סכנה זו בשכיחות גבוהה, בעיקר בשכונות או בקהילות שבהן ההורים אינם חוששים מגניבות ומשאירים את רכבם לא נעול. בכל המקרים, אם הדבר מתגלה לאחר פרק זמן ארוך מדי, הנזק עלול להיות בלתי הפיך.

ענת אטיאס, אמא של רותם, ילדה שנשכחה ברכב הסעות לפני כשמונה שנים, מפרסמת ברבים את סיפורה האישי, שאמנם הסתיים בסופו של דבר בטוב, אבל היה קרוב לטרגדיה. היא מוסיפה שגם כשהילד ניצל בנס, עדיין לוקח זמן להתאושש מהאירוע. "זה היה ביום חמישי רגיל ביותר. הכנות אחרונות בעבודה, ארוחת הצהריים מוכנה, ולפתע טלפון מבהיל מהבעל. 'ענת, זה אלי', קול סדוק מבכי נשמע, ואז משפט שלא אשכח כל חיי: 'רותם נשכחה ברכב ההסעות. מצאו אותה בשוהם והיא בדרך לבית החולים, השוטרים התקשרו וביקשו שנבוא לאסף הרופא'".

ענת ממשיכה ומספרת על הדרך הארוכה לבית החולים, שבמהלכה התקשרה בצרחות לאמא שלה ואמרה לה ש"הילדה הלכה". "קרובת משפחה שעובדת בבית החולים התקשרה וסיפרה לנו שהיא ראתה את רותם והיא בסדר. לא האמנו למילה, היינו בטוחים שרוצים שלא נילחץ ונגיע בבטחה לבית החולים. ביקשתי לדבר עם רותם אבל היא לא רצתה לדבר, ביקשתי שיצחיקו אותה אבל כלום לא עזר. לבסוף, ברגע של ייאוש, צרחתי בטלפון: תני לה סטירה, אני רוצה לשמוע את הילדה שלי חיה, אני רוצה לשמוע אותה בוכה", והיא מוסיפה: "אני לא מאחלת לאף הורה להיות במצב כזה. בשביל לדעת שהילד שלו חי, לבקש שירביצו לו רק בשביל לשמוע את קולו. בלבי הייתי בטוחה שזהו, אין לי ילדה... הגענו סוף סוף לבית החולים והתחלנו לרוץ ולצרוח במחלקות את שמה של רותם. לבסוף הגענו לחדר וראינו אותה יושבת על המיטה וכל השוטרים מקיפים אותה ומצחיקים אותה, קנו לה הפתעות וניסו לדובב אותה. אלי ניגש אליה, הרים אותה על הידיים והתחיל לבכות, ורק אני נעמדתי בפתח החדר ולא הייתי מסוגלת לזוז. עברו לילות וימים קשים אחר כך. רותם הייתה מתעוררת באמצע הלילה וצורחת, אי אפשר היה להשאיר אותה עם מישהו בוגר שהוא לא ההורים שלה, ממש סיוט".

חייה של רותם, שנשכחה למשך חמש שעות ברכב ההסעה, ניצלו הודות לפעילות סמויה נגד גנבי רכב שהייתה באותו אזור. במהלך הפעילות נראתה תנועה חשודה באחד הרכבים, מה שהתגלה כילדה ברכב. ענת מסיימת וכותבת: "לקחתי על עצמי להביא את הנושא למודעות, ובכל הזדמנות אני מתראיינת ומשמיעה את קולי. אני מרגישה חובה לעשות זאת, זה המעט שאנחנו יכולים לעשות לאחר שקיבלנו את המתנה הכי גדולה - את רותם". בעקבות המקרה, משפחתה של רותם הקימה בפייסבוק את הקבוצה "עצור!!! ילד נשכח ברכב" להעלאת המודעות לנושא. הקבוצה הזאת מצטרפת לעוד כמה וכמה קבוצות שעוסקות בעניין, מנסות להעלות מודעות ולהציע פתרונות, חלקן נוטלות חלק פעיל בוועדת הכנסת הרלוונטית או בפרסום מוצרים.

ארצות הברית: המוצרים אינם אמינים

התופעה זוכה כאמור לטיפול גם ברשות המחוקקת, ובעקבות דיונים בוועדה לזכויות הילד עלו כמה הצעות חוק בנושא.

הראשונה היא הצעת חוק חובת התקשרות להורים והודעה על אי הגעת ילד למוסד חינוך או למעון יום. הרעיון העומד מאחורי ההצעה הוא בין השאר למנוע מקרי שוטטות ילדים או שכחת ילד ברכב. ההצעה עברה בקריאה טרומית. השנייה היא הצעת חוק שתגדיר מוות או פגיעה שנגרמו משכחת ילד ברכב כתאונת דרכים. המטרה היא לגרום לכך שחברות הביטוח ידרשו בעצמן מהנהגים ומחברות ההסעה להתקין אמצעים טכנולוגיים שיתריעו על שכחת ילד ברכב.

גם משרד החינוך שינה את פרטי המכרז לרכבי הסעות, ואסר על הצבת וילונות או פרסומות בצדי הרכב על מנת לאפשר לעוברי אורח להתערב במקרה שנשכח ילד. בנוסף לכך, משרד החינוך נותן עדיפות במכרז לחברה שמתקינה אמצעי מנע טכנולוגיים. קנס של 5,000 שקלים יושת על חברה שנהגה לא ביצע סריקה בתום נסיעה, ואם נשכח ילד החוזה עם החברה עלול להתבטל.

דו"ח 'בטרם' משנת 2014 ממליץ על קידום חקיקה שתחייב רכבי הסעות בהתקנת מכשור טכנולוגי להתרעה מפני שכחת ילדים ברכב ההסעה. במכון התקנים עובדים בימים אלו בכמה ועדות על קביעת תקן להתקני התרעה על השארת ילדים ברכב פרטי וברכב הסעות. התקן יגדיר את הטכנולוגיות היעילות ביותר לסיוע במניעת שכחה של ילדים בכלי רכב ויציין מה הן הדרישות למוצרים כאלה.

למה זה לוקח כל כך הרבה זמן? רשימת הדרישות ממוצר כזה היא גבוהה, כמו במכשור מציל חיים. להלן רשימה חלקית: על המוצר לא לפגוע במחשב הרכב או בתפקוד הרכב. הוא צריך להיות עמיד בסביבת הרכב בזמן שהטמפרטורות יכולות לנוע ממצב קיפאון ועד 100 מעלות, וכמובן להיות חזק מספיק לטלטלות הרכב. העובדה שעדיין לא קיים תקן מעכבת את החקיקה, שכן מאחורי כל מוצר שיותקן תעמוד חובת האחריות המשפטית.

בינתיים, בארצות הברית ערכה הרשות הלאומית האמריקנית לבטיחות בדרכים מחקר לבדיקת מוצרים למניעת שכחת ילדים. היא עברה על מגוון המוצרים, החל מאלו שעומדים למכירה בחנויות ועד לכאלה שעדיין רק בפיתוח, החל מהפשוטים ביותר ועד למאתגרים טכנולוגית הכוללים חיישנים, מערכות התרעה ואף מתחברים למערכות הרכב. בשלב השני של הבדיקה בחנה הרשות הלאומית את מידת האפקטיביות של המוצרים בעלי המערכות האלקטרוניות אשר מזהים נוכחות של ילד במושב הבטיחות, ומתריעים במקרה שנהג הרכב התרחק מהמקום. המחקר העלה כי המוצרים שנסקרו לא נמצאו אמינים. לסיכום נכתב שם כי עד שהטכנולוגיות לא ישתפרו, לפעולות ההסברה והחינוך בקרב ההורים והמטפלים יהיה המשקל המכריע במניעת מקרי מוות כתוצאה מהשארת ילד ברכב. ארגון 'בטרם' מוסיף על תוצאות המחקר וכותב: "לאור זאת, חשוב כי שימוש במוצרים טכנולוגיים יהיה כרשת בטיחות נוספת, בנוסף לסיגול התנהגויות בטיחות, בעיקר בתקופות של שבירת שגרה".

סקירת האירועים שבהם נשכחו ילדים ברכב מביא פעם אחר פעם למסקנה המחרידה שזה עלול לקרות לכל אחד. לא מדובר בהורים מזניחים, אלא בהורים אוהבים שהם בנוסף לכך גם בני אדם. לכן, כדי להימנע מאסון, אל תסמכו על עצמכם ואל תגידו "לי זה לא יקרה". היו מודעים לסכנה ונסו להיעזר בתזכורות כדי לוודא שלא השארתם מישהו ברכב. קיימים פתרונות פשוטים וטריוויאליים, כמו השארת הנייד או התיק ליד כיסא התינוק. אם תצאו מהרכב בלי חפצים אלו, סביר להניח שמהר מאוד תגלו את חסרונם. אפשר גם לכוון תזכורת לשעת ההגעה המשוערת ליעד, או לסגל הרגל להתקשר לבן הזוג מיד לאחר פיזור הילדים, וכמובן תמיד יש לנעול רכבים שחונים בחוץ כדי למנוע מהם להפוך למקום משחק לילדים.

מהאסון נולד רעיון

ישראל ידועה כמעצמת הייטק, ובוודאי הרבה מעבר לגודלה. גם בשוק ההמצאות מסתבר שהמוח היהודי ממציא לנו פטנטים, ולא מעט מהרעיונות המוצעים בתחום הם כחול-לבן. ישנן כמה אפליקציות ועזרים למניעת שכחת ילדים, אפליקציות המיועדות לגננות ומתריעות כאשר ילד לא הגיע לגן, אחרות שמתריעות בפני ההורה בשעה שבה העריך שיגיע לגן, וישנן כאלו שבזמן שהן מנותקות מהחיבור למכשיר הבלוטות' ברכב מתזכרות להוציא ממנו את הילד. המוצרים נעים בין תפסן שמחבר בין כיסא התינוק למפתח, שעון נוכחות ששולח מסרונים אם הילד לא הגיע לגן ועד חיישני קול, טמפרטורה או משקל המזהים נוכחות ילד באוטו ומתריעים או אפילו מתחילים בפעולות הצלה, כדוגמת פתיחת החלונות והודעה למוקד מאויש.

בין המוצרים בולט הפתרון הפשוט של שלום פרץ, יזם פרטי שפיתח את ה'בייבי און קי', מעין מחזיק מפתחות בעלות של כחמישה שקלים בלבד. הרעיון אף זכה להתייחסות נרחבת בוועדה לזכויות הילד בכנסת, שדנה בדרכי מניעה לשכחת ילדים ברכב.

פרץ שמע על מות התינוקות שנשכחו ברכב, והחליט לעשות מעשה: "שמעתי ממש בעיצומו של תשעה באב את הבשורה הקשה, ואמרתי שחייבים לעשות משהו. אמרתי שזה לא בשמיים ורק צריך לזה סייעתא דשמיא. באותו תשעה באב ממש התפללתי לה' בבכיות שייתן לנו רעיון". יחד עם אשתו חנה החל שלום לתכנן את המוצר הבא שימנע שכחת ילדים. המוצר שיוצר נקרא 'בייבי און קי', והמחשבה שעמדה בבסיסו של הפטנט שלהם (מוגן בזכויות יוצרים) הייתה הצמיד שמקבלים בבית מלון יוקרתי בזמן שמפקידים בקבלה חפץ יקר ערך. החפץ לא יוחזר לבעליו עד שלא יוחזר הצמיד לבית המלון. כמו הצמיד, כך התפסן המיוחד שהם יצרו. התפסן מונח בדרך כלל על כיסא התינוק ברכב. כאשר רוצים להכניס את התינוק לכיסא, התפסן מפריע ויש להסירו ולחברו למפתח הרכב. גם כאשר מכבים את הרכב ורוצים להכניס את המפתח לכיס או לתיק היד, שוב מפריע התפסן שגודלו 22 סנטימטרים, ובכך הוא מתזכר שצריך להחזירו למקומו בכיסא הילד ולהוציא משם את הילד.

אתה מגיע מהתחום של בטיחות בדרכים?

"אני מרצה בעמותת 'אור ירוק', אכפת לי מהתחום הזה. אבל בעיקר העניין הזה של שכחת ילדים ברכב היה נראה לי שחלילה זה יכול לקרות לכל אחד, וצריך לעשות עם זה כמה פעולות".

אמנם בשוק מפתחים מכשירים טכנולוגיים חדישים, אבל מסתבר שיש יתרון גדול בטכנולוגיה הפשוטה שלא צריכה לעבור את מכון התקנים.

פרץ מסביר למה הרבה מאוד מוצרים אחרים נתקעים בשלב התקינה: "תארי לך שממציאים איזה חיישן, אבל מה יקרה אם המצבר של האוטו ייגמר? מה יקרה אם יתנתק איזה כבל ברכב? אז מה, החיישן לא יעבוד?! את מי יאשימו?! את היצרן של המצברים? את היצרן של המכונית? אף אחד לא רוצה לקחת אחריות, כי זה מסוכן. אני לא אומר על המוצר הזה שזה הולך להציל כל מצב. זה בסך הכול הולך לתמוך בזיכרון של ההורים. זה מסייע להורים להישאר ערניים".

"ויש עוד מסמך שחשוב שתראי. זה הפיילוט הכי גדול שנעשה בארץ וגם בעולם לדעתי", אומר שלום ומצביע על מכתב התודה שקיבל מהמועצה האזורית מטה בנימין. לאחר מקרי המוות שאירעו בתחומי המועצה נוצר קשר בין שלום למועצה והוא מכר להם את המוצר במחיר עלות ממש. מנכ"ל המועצה הודה לו וכתב: "מצאנו לנכון לרכוש את המוצר החדש 'בייבי און קי' לחלוקה לתושבים עם פתיחת שנת הלימודים ביותר מ‑40 יישובים במטה בנימין. מתגובות של התושבים נראה כי המוצר אכן מסייע לשמירה על ערנות באופן רצוי".

אילו תגובות אתם מקבלים מהרחוב?

"אנשים מזמינים באופן פרטי מהאתר, גננות ועוד. יש אדם שמשקיע 100 ומשהו שקלים ומכסה את כל הגן. כשאנשים תופסים את הרעיון, זה מאוד עוזר".

זה רווחי?

"בינתיים לא. אין שום גוף שעומד מאחורינו חוץ מאנשים שממליצים, וכולם ממליצים מקיר לקיר". ועוד חשוב לו להוסיף: "עשינו את זה באמת בשביל לעזור. אנחנו בסך הכול שני אנשים, אשתי ואני. רשמנו על זה פטנט לא בשביל שלא יעתיקו מאיתנו, אלא כדי שבאמת ייקחו את זה ברצינות. המחיר מכסה את ההוצאות פחות או יותר, הרבה גם תרמנו. אני שמח שזה מגיע לאנשים, זה לצורך מאוד חשוב. נשמח אם יש מישהו שיכול להרים את הכפפה ולסייע בעניין הזה כדי שזה יגיע לכל הארץ".

בימים אלו הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים יוצאת במבצע הסברה כדי למנוע שכחת ילד ברכב. בד בבד, כבר כמה שנים שארגון 'בטרם' מוציא סקירות על מגוון המוצרים הקיימים בשוק. הרשימה ההולכת ומתארכת משנה לשנה מעידה כי יש למוצרים האלה ביקוש. קחו את הרעיונות שהוזכרו לעיל, בדקו מה מתאים למשפחה שלכם או אפילו המציאו משהו משלכם. השנה, וגם בשנים הבאות, לא שוכחים ילד ברכב.