שימו לב להצהרה החד-משמעית ששחררה השבוע הילארי קלינטון, המועמדת לנשיאות ארצות הברית:
"לדעתי זה מה שחייב להתרחש על מנת להשיג עסקה העומדת בסטנדרטים הגבוהים הללו: על הנשיא להאזין ולעבוד בצוותא עם בעלי בריתו בקונגרס, שהביעו את דאגתם מההשלכות של הסכם חלש... על מנת להבטיח שנשיג את העסקה הטובה והחזקה האפשרית. ואם לא נשיג זאת - אז שלא תהיה עסקה".
לפני שתמהרו להריע לגברת קלינטון על עמדתה הנחרצת בנושא ההסכם עם איראן, עליי להודות שהטעיתי אתכם. המילים שהשמטתי מקטע הפתיחה היו חושפות שהקלינטונית לא עסקה כלל בהסכם עם איראן, אלא בהסכם סחר ה‑TPP (שותפות טרנס-פאסיפית) שאובמה מבקש לחתום עם 11 מדינות באזור האוקיינוס השקט.
מפלגתו של אובמה הנחילה לו מפלה ביום שישי, כאשר סירבה לתמוך בסעיף מפתח שנועד לגבש חבילה שתוגש לקונגרס לאשרור כמקשה אחת, בלי יכולת להכניס בה תיקונים. כאמור, הדמוקרטים הם שהכשילו את הצעד הזה כי במפלגה הדמוקרטית - שבה משחקים האיגודים המקצועיים תפקיד מפתח - יש גישה חשדנית כלפי סחר חופשי וכלפי גלובליזציה בכלל, כדרך שהיא טובה רק לעשירים וגורמת לאובדן מקומות עבודה. גם שדולת איכות הסביבה מתנגדת להסכם, מחשש שחברות זרות יוכלו לתבוע את ארצות הברית על הפרת ההסכם אם היא תחוקק חוקים שנועדו, לדוגמה, להפחית את פליטת גזי החממה. ננסי פלוסי, מנהיגת המיעוט בבית הנבחרים וממובילי ההתנגדות לממשל, הזהירה את חבריה כי "אי אפשר לנתק את הסחר מאיכות הסביבה".
ההסכם הזה אולי לא תופס כותרות אצלנו כמו הסכם הגרעין הקלוקל המתגבש עם איראן, אבל מבחינת ממשל אובמה זהו הסכם חשוב מאין כמותו. מדובר אמנם בתהליך שהחל כבר ב‑2005 תחת ממשל בוש. אבל בעבור ממשל אובמה, גיבושו וביצועו היה מהווה כיסוי ליומרת הממשל לבצע פנייה לאסיה, גם מתוך הכרה שאסיה הפכה להיות המרכז הכלכלי החשוב, וגם כדי לאותת לסינים שהאמריקנים בסביבה ושלא יעזו לחשוב שביכולתם להשתלט. סין בינתיים ממודרת מהתהליך, היות שלא הוכיחה בעבר נכונות להדדיות בהסכמי סחר כאשר מדובר בפתיחת שווקים. כישלונו של אובמה לשכנע את מפלגתו פוגע כמובן בתדמיתו מול השותפות הפוטנציאליות להסכם, ואף מעבר לכך.
בכל אופן, מה שמתגלה מהסיפור הוא שכל הטענות שנטענו נגד ישראל והשדולה הישראלית בנושא ההסכם עם איראן, פתאום איבדו את חשיבותן בהגיענו לנושא הסכם הסחר. אז אמרו לנו שבארצות הברית הרשות המבצעת היא הקובעת במדיניות החוץ, ולרשות המחוקקת יש לכל היותר תפקיד משני וזוטר. שמענו אז על הנזק שעלול להיגרם לאמינותה של ארצות הברית אם לא ימוצה התהליך מול איראן עד הסוף. וגם שמענו שאסור להעמיד מחוקקים דמוקרטים בדילמה ולחייב אותם לבחור בין נאמנותם לנשיא ובין ידידותם לישראל.
ברור שנושאים כמו תעסוקה ואיכות הסביבה הם כבדי משקל, במיוחד כאשר עומדים מאחוריהם שדולות עוצמתיות במפלגה הדמוקרטית כמו האיגודים ושוחרי איכות הסביבה. אולם גם בהסכם מול איראן עומדים על הפרק שאלות של חיים ומוות.
כאשר יוצג ההסכם מול איראן, יש להניח בסבירות גבוהה שהקונגרס יביע התנגדות. הרי אין פה עסקה טובה וחזקה. לאחר כל הוויתורים שעשה, קו ההגנה האחרון של הממשל היה הדרישה לנגישות כל המתקנים האיראניים לפיקוח פולשני. עתה הממשל מתקפל גם בנושא הזה כדי להשיג הסכם. בוב קורקר, יו"ר ועדת החוץ של הסנאט הרפובליקני שגיבש מתווה פשרה עם הממשל, מעיד שהוויתורים שביצע הממשל כלפי איראן הם עוצרי נשימה.
בתגובה אובמה צפוי להטיל וטו על התנגדות הקונגרס, שכדי להתגבר עליו ייאלצו מתנגדי ההסכם לגרד רוב של שני שלישים בשני הבתים. המשימה נראתה בלתי אפשרית, אבל לאחר מפלת אובמה בהסכם הסחר - יש מקום לבחון שוב את כדאיות המאבק נגד ההסכם, תוך דגש על מאבק בתוך המפלגה הדמוקרטית.
פשרה לכתחילה
המאבק הפנימי בתוך הליכוד, שהסתיים בקבלת הצעת הפשרה, סוקר שוב בתקשורת ברמה השטחית והאישית.
ההצבעה הוצגה כמבחן לכוחו של נתניהו וגרוע מזה - כמאבק בין הטובים, המבקשים לשמור על שיטת הפריימריז, נגד המרכז המתאווה לג'ובים. כמעט כולם התעלמו מהאפשרות שקיימת פה בעיה אמיתית.
דווקא כמי שתומך בשיטת הפריימריז, אני ער למגרעות שלה: השיטה מטיבה עם אנשים מוכרים לציבור או כאלה שמסוגלים להעמיד לטובת המירוץ סכומי עתק לצורכי פרסום ושכנוע. זאת ועוד, השיטה מנטרלת את השפעתם של פעילי המפלגה המופקדים על עבודת השטח. השפעה בבחירת המועמדים לרשימה היא סוג של תגמול. אני דווקא לא רואה פסול בשיטת הג'ובים - בתנאי שהמועמד לתפקיד עומד בקריטריונים בסיסיים - על מנת לחזק את המחויבות של עובדי הציבור למפלגת השלטון, היות שהיחלשותן של המפלגות מהווה גורם שלילי בסוגיית המשילות. אולם עד שנשתחרר מוועדות האיתור ומהעין הפקוחה על כל מינוי שנחשד לפוליטי, קשה לצפות שנחזור בקרוב לאיזון. לכן מצוקת חברי המרכז היא אמיתית.
הפשרה שהתקבלה במרכז הליכוד נראית טובה. הרשימה הארצית, אשר נחשבת לליגה הבכירה בתוך הליכוד וגם לדלת הראשית לתפקיד בממשלה, תמשיך להיבחר בשיטת הפריימריז. בכך ימשיכו מתפקדי המפלגה לקבל תגמול על השקעתם ותשומת לבם. מנגד, חברי המרכז יבחרו את מועמדי המחוזות, ובכך יאפשרו למועמדים חסרי סיכוי בפריימריז להיבחר לכנסת. אבל מדובר בהטבה חד-פעמית, ואם הזוכה יבקש להיבחר שוב הוא ייאלץ להיבחר ברשימה הארצית - מה שיחייב אותו להצטיין בעבודתו הפרלמנטרית ולקנות לעצמו שם.
גם חברי המרכז יתבקשו לפרוע את השטר שנתנו. הם הבטיחו שבתמורה לסמכות שניתנה להם נראה סניפים שוקקי חיים - מציאות שתתורגם לפעילות מאומצת בימי הבחירות. נחיה ונראה.