עורכת הדין נגה ויזל, העוסקת בהגנה על חשודים בעבירות מין ואלימות בתוך המשפחה, מביעה תקווה כי ספרו הוויראלי של העיתונאי יואב אבן – שעוסק בתלונת השווא שהוגשה נגדו על אונס – תפתח את סוגיית תלונות השווא לדיון ציבורי, ותביא לקיצה את התופעה המכוערת הזו.
לדבריה, "כמעט בכל תיק על עבירות מין מדובר על גרסה מול גרסה. למעשה, נפתחים בכל שנה עשרות רבות של תיקים נגד גברים, וייתכן אפילו למעלה מכך, וניתן להסיק זאת מהכותרות בתקשורת.
מה שחמור הוא, שברגע שמפורסם שמו של החשוד, כמעט תמיד מתעורר גל של הגשת תלונות על עבירות מין נוספות. מהניסיון שלי, כ-30% לפחות מהתלונות מצוצות מהאצבע, ועומדים מאחוריהן מניעים אחרים לגמרי מעשיית צדק".
מה המשטרה נוהגת לעשות כאשר קיימות רק גרסאות הצדדים, בלי ראיות תומכות?
בדרך כלל ברגע שאישה מגישה תלונה על עבירת מין, החוקרים במשטרה נוטים להאמין באופן מוחלט לגרסתה. מדובר בתופעה מאד מצערת, אך עקבית. האישה כלל לא נשאלת שאלות שעלולות לחשוף תרחיש של עלילת שווא. הדבר נובע מהאמונה הארכאית שנשים אף פעם לא משקרות, וגברים הם תוקפים סדרתיים. הגישה הזו מתודלקת בין השאר מצד פעילות לזכויות נשים, שחרתו על דגלן שוויון בין המינים. אם זה לא היה עצוב, זה היה מגלגל מצחוק. אבל מדובר במציאות קשה וכואבת החורצת גורלות ומפילה קורבנות חפים מפשע.
מניסיונך, מה האחוז מהמקרים הללו שבהם יוגשו כתבי אישום?
מדובר לצערי באחוז גבוה ביותר. המשטרה, כאמור, לא חוקרת לעומק כל מקרה ומקרה, מחרה אחר גרסת המתלוננת, וכאשר מוגש כתב אישום, הדבר יוצר נקודת פתיחה מאד נמוכה של הנאשם – שממנה יהיה לו מאד קשה להיחלץ ללא נזק.
מניסיונך, מה הסיכוי לסגירת תיק או לביטול כתב אישום במקרים כאלה?
הסיכוי, גם פה, לצערי קלוש מאד. גברים המואשמים בעבירות מין מעדיפים להודות במעשים שהם לא עשו, כדי לסיים את הפרשה. הלחצים שעליהם הם עצומים. בבת אחת, רוב החברים שלהם מפנים להם גב. התקשורת מאד לוחצת. שמם ותמונתם עלולים להתפרסם, ועורכי הדין האמורים לייצג אותם, ולהביא את גרסתם לבית המשפט, לוחצים עליהם להודות ולהתפשר – כך שישיגו תנאים טובים יותר מאשר הרשעה שלא במסגרת עסקת טיעון. לכל זה מצטרפות הוצאות משפטיות מאמירות, וישיבה בתנאי מעצר עם טיפוסים אלימים ומפוקפקים. לא סתם, במקרים כאלה, הנטייה לאובדנות עולה.
מהי בכלל המוטיבציה של נשים להגיש תלונות שווא שכאלה? הרי מדובר בהרס חיים מוחלט עבור הגבר.
המוטיבציה של נשים היא לצערי גבוהה מאד, והיא גדלה, כאשר מתפרסמים בתקשורת מקרים בהם נשים קיבלו פיצויים גבוהים על תלונה דומה. מעבר למניע הכספי, קיימים גם מניעים של נקמה, כאשר מערכות יחסים לא הלכו לכיוונים בהם חפצה המתלוננת, והותירו אצלה הרגשה פגועה ומנוצלת.
והאם יש ענישה נגד מתלוננות כאלה?
בישראל 2015 אין כל ענישה נגד נשים שהוכח כי הגישו תלונות שווא. מדובר בנושא שערורייתי. הגשת תלונה על עבירת מין שווה כמעט לרצח. שמו של האדם מוכפש, הוא מוקע מהחברה לעד, ופעמים רבות הוא עלול לבלות מאחורי סורג ובריח לאורך שנים. לפרקליטות המדינה קיימת הנחיה 2.5, לפיה המדינה לא תעמיד נשים לדין במקרים כאלה, כדי לא לפגוע בנשים שנפגעו באמת. מדובר בתקנה מוטה, שערורייתית, שבמקום לתקן מצב, היא רק יוצרת אותו. מדוע שאישה לא תגיש תלונת שווא אם בכל מקרה אין לה מה להפסיד ויש לה רק מה להרוויח? הגיע הזמן לבטל את המצב הנוראי הזה, שגורם להרס של עשרות משפחות בשנה.
האם טיפלת בעבר במקרים דומים לזה של יואב אבן?
כן, הגיע אלי מעסיק שנטען נגדו כי עשה מעשים מגונים בעובדת. במהלך החקירה בבית המשפט התברר שהמקרה ארע, לגרסת המתלוננת, בתאריכים בהם המעסיק כלל לא היה בארץ. אין צורך להזכיר שהאישה יצאה ללא פגע, ומשפחתו של האיש התרסקה. אישום נוסף בו טיפלתי הוגש נגד נהג מונית, שנוסעת הגישה נגדו תלונה כאילו הוא אנס אותה. לאחר הפעלת חוקרים פרטיים, וכן באמצעות חקירה בבית המשפט, התברר שלא היו דברים מעולם, ושהשניים פעלו מרצון, כפי שגרס הגבר מלכתחילה. "השגיאה" של הנהג הייתה שהוא לא רצה להמשיך בקשר עם המתלוננת, ולכן, בשביל לנקום בו, היא הגישה נגדו את התלונה הקשה.
מדבריך עולה ביקורת מאד גדולה על המערכת. מה היית מציעה כדי לשפר את המצב?
חשוב לדעתי לקבוע בחקיקה, שיש לבדוק לעומקה כל תלונה שמוגשת ולא ישר להפעיל מעצרים ולהוציא צווי איסור פרסום. במאה ה-21 ברור לכל בר דעת שנשים לא צדיקות יותר מגברים, וגברים אינם אנסים סדרתיים בסמטה חשוכה. לאחר בדיקה מקיפה, ואם יתברר כי התלונה בכזב יסודה – יש להעמיד לדין את נשים שהגישו תלונות שווא. זה חשוב מאד, מפני שהדבר יכול ליצור הרתעה שלא קיימת כיום לגבי תלונות שווא, שכאמור הן הרסניות מאד. כמו כן, אני מציעה שכנוהל, המערכת תקיים ביקורת מצד השופטים בנושאים הללו – ותבדוק מה אחוז ההרשעות בהן הנאשם טען בתחילה שהכול עורבא פרח, ולבסוף הורשע בהסדר טיעון. מקרים כאלה הם על פי רוב מקרים שבהם יושבים בכלא אנשים חפים מפשע.