את מאבקם האחרון יכולים חברי התא הגאה באוניברסיטת בר-אילן להכתיר בהצלחה.
אירוע 'חודש הגאווה והסובלנות' שהתקיים בקמפוס ביום ראשון השבוע, נערך אמנם במתכונת מעט יותר מתונה מזו שתכננו לכתחילה, אך ההד התקשורתי והציבורי שקיבלו בעקבותיו, דומה כי האפיל בעוצמתו על האירוע עצמו.
אולם באופן פרדוקסלי משהו, אם כי לא מפתיע, מאבקם הנחוש של הסטודנטים הלהט"בים למען זכויות חופש הביטוי שלהם עצמם, זרע לא מעט פחד ותחושה של סתימת פיות בקרב חלקים נרחבים מהסטודנטים וחברי הסגל באוניברסיטה בעלת הצביון הדתי.
פרופ' שגיא: "שערורייה מוסרית"
נזכיר כי בשבוע שעבר ביקשו חברי התא הגאה מהנהלת האוניברסיטה לקיים בשטח הקמפוס אירוע פומבי לציון 'חודש הגאווה והסובלנות'. בהנהלת האוניברסיטה אישרו לחברי התא לקיים אירוע, אולם בשל צביונו הדתי של המוסד הורו כי הוא יתקיים באולם סגור, וכי הוא יישא אופי של דיון אקדמי בנושא. ההנהלה אף הציעה לסייע בארגון האירוע ובהזמנת דוברים רלוונטיים שייטלו בו חלק. חברי התא סירבו למתווה, ומיהרו לפוצץ את הפרשה בתקשורת, מה שהוביל למתקפה ציבורית על החלטת ההנהלה, כפוגעת בזכויות הלהט"בים.
באוניברסיטה נבהלו כנראה מהמתקפה, ומיהרו להגיע להסכמה עם חברי התא. בסוף השבוע שעבר הכריזו הכותרות בתקשורת כי "האוניברסיטה התקפלה", ותאפשר לסטודנטים את קיום האירוע כמתוכנן. בהודעה לתקשורת שיצאה מטעם האוניברסיטה וחברי התא הגאה הוסבר כי לפי ההסכמה שהושגה האירוע יתקיים לא באולם סגור, אלא באכסדרה של בניין הפקולטה למשפטים. כמו כן, הוא לא יישא אופי אקדמי אלא ציבורי, ועניינו יהיה מתן אפשרות לחברי הקהילה הגאה לבטא את מאבקם לשוויון זכויות. על פי ההודעה המשותפת לסטודנטים ולאוניברסיטה, "האירוע יתקיים תוך התחשבות בצביונה המיוחד של האוניברסיטה ותוך כיבוד זכותם של הסטודנטים הלהט"בים להשמיע את קולם ולהיאבק לשוויון זכויות".
ביום ראשון האחרון התקיים האירוע כמתוכנן, וחברי התא הציבו דוכנים וחילקו חומרי הסברה בעניינם לעוברים ושבים בקמפוס. סמוך להם התקיימו כמה מחאות בודדות, אולם בשורה התחתונה, הפרשה כולה הותירה טעם מר מאוד בפיהם של סטודנטים ומרצים דתיים, שחשו פגיעה ברגשותיהם הן מהאירוע עצמו והן מהתנהלותה של הנהלת האוניברסיטה מול חברי התא.
לא רק החלטת ההנהלה לחזור בה מהמתווה הראשוני מול המכבש התקשורתי שהפעילו חברי התא הגאה גרמה לאכזבה בקרב סטודנטים דתיים, גם חוסר ההתבטאות הבהירה ביחס לעצם התופעה הפריעה להם. כך למשל, נשיא האוניברסיטה, הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ, במכתבו אל חברי הסגל אודות הפרשה, לא מזכיר ולו במילה אחת כי מדובר במעשה שאסור על פי התורה. מכתבו רצוף ביטויי הבנה והכלה ביחס לחברי התא הגאה, ובהסבירו את ההסתייגות של האוניברסיטה מקיום אירוע פומבי, הוא כותב רק כי האוניברסיטה "קשורה בקשרי עבותות אל ערכי היהדות. אחד הערכים החשובים ביהדות הוא הצניעות". ולכן, לדבריו, האוניברסיטה לא מאפשרת לערוך הפנינג סביב נטיות מיניות באשר הן.
לעומת ניסוחיו המתונים של נשיא האוניברסיטה, הרי שבקרב חברי הסגל נמצא מי שהביע דעה נחרצת בפרשה, ובלי כל חשש. פרופסור אבי שגיא, חובש כיפה, איש המחלקה לפילוסופיה באוניברסיטה וראש התוכנית ללימודי פרשנות ותרבות, שיגר לתלמידיו עם היוודע דבר הסתייגותה של האוניברסיטה מכתב ארוך ומזועזע מההחלטה.
"החלטת האוניברסיטה היא לא פחות מאשר שערורייה מוסרית וערכית", קובע פרופ' שגיא, ובהמשך מציין כי "לאורך ההיסטוריה אנשים בעלי זהויות כאלה נאלצו להסתיר את זהותם, לחסום את הווייתם ולפגוע בנפשם מדי יום ויום. לא עוד! לא עוד נאפשר פגיעה כזו בזהותם, בכבודתם ובשלמותם האישית של בני אדם. במקום שהיא מתחוללת, מתחולל מעין רצח, ושתיקה לנוכח מצב כזה היא שותפות לפשע.
"הניסיון של הנהלת האוניברסיטה לדחוק את אירועי הגאווה לאולם סגור היא ניסיון להחזיר את הקהילה הזאת אל הארון שבו הם היו מוסתרים מעיני כול. זהו גם ניסיון לפקח על מה שייאמר וייעשה ולמשטר אותו... אסור לשתוק וחובה של כל אחד ואחת מאיתנו למחות ולעמוד בתוקף על זכותם של בני אדם להיראות, להופיע ולממש את זהותם במרחב ציבורי. אסור לאפשר מצב שבו חלקים מאיתנו ימשיכו להיות שקופים, גם אם שקיפות זו מקבלת פיצוי במרחב סגור ותחום".
פרופ' שגיא אף מטעים את דבריו מהפן ההלכתי: "אני יהודי שומר מצוות, שחלק מעיסוקיי האקדמיים הוא חקר ההלכה. כאיש הלכה אני מבקש לקבוע כי בקטגוריות דתיות התנהגות הנהלת האוניברסיטה היא חילול שם שמיים ברבים... במקום שיש פגיעה ברורה בנורמות מוסריות וערכיות מתחולל חילול השם. לפיכך גם מי מבינינו שמחויב לתורה, צריך לדעת שאסור לו לשתוק וחלה עליו חובה דתית של מחאה".
שגיא מתייחס גם למי שחשים נפגעים מהאירוע, וחותם בקריאה למחאה רבתי נגד הנהלת האוניברסיטה: "מי שחש שבאירוע יש פגיעה ברגשותיו הדתיים - שלא ישתתף בו, אבל אל יטיל עלינו את החובה לפגוע פגיעה כה קשה בזולת. באיזון שבין פגיעה ברגשות ופגיעה בזולת, חובה להתייצב לימין מניעת הפגיעה בזולת. אני קורא לכל אחת ואחד מכם למחות, לא לשתוק, לשתף ולשוחח על העניין. לפנות אל הנהלת האוניברסיטה ולדרוש הסבר... זו חובתנו כבני אדם. אסור לראות עוול ולשתוק". בהמשך חגג שגיא עם תלמידיו במכתב עוקב את הניצחון על הנהלת האוניברסיטה, שחזרה בה מדבריה.
"תסכול ובושה מצעדי ההנהלה"
אולם בניגוד גמור לביטחון הרב שבו הפיץ שגיא את מסריו, עשרות אנשי הסגל חובשי הכיפה באוניברסיטה, כולל בעלי תואר רבני, חששו לבטא את תחושותיהם ההפוכות לחלוטין ביחס למתרחש. יהודה ולד, סטודנט לתואר שני, מספר ל'בשבע' על מאמציו העקרים לשכנע מרצים, דוקטורנטים וחברי סגל שונים לתת לפרשה מענה ראוי של אוניברסיטה בעלת צביון דתי. ולד וחבריו לפעילות נתקלו בסירובים מפוחדים של מרצים בכירים, ואף בהמלצות שלא יכניסו את עצמם למאבק הזה, פן יבולע לעתידם האקדמי והמקצועי.
"אוניברסיטה זה המקום לדיבורים, דיונים, דעות. דווקא בנושא הזה יש שתיקה? אין אף אחד בסגל שחושב שצריך להתנער מההסכמה לקיום האירוע?" הוא תמה. "פנינו לאנשים, הם מפחדים להביע דעה, אפילו רק להגיד שזה איסור תורה. אין פה חופש ביטוי. אנחנו כסטודנטים ניסינו להבין מה קורה פה, מדוע יש קשר שתיקה? כיצד קול ברור של תורה לא נשמע? אנשים אמרו לנו: תבחרו לכם מלחמות אחרות, זה נושא מורכב. אבל כואב לנו שאת האמירה הבסיסית – שהדבר אסור לפי תורה - גם נשיא האוניברסיטה לא אומר".
ולד גם מתפלא על האיפה ואיפה כהגדרתו שנוהגת האוניברסיטה בערכיה. "אם היו מבקשים לציין פה אירוע לנכבה - היו מתירים להם לקיים את זה, אפילו באולם סגור? היו הפגנות, כולם היו יוצאים מהכלים. אבל כשזה נוגע לאיסור תורה – מתקפלים, אין אמירה ברורה. חוששים להישמע חשוכים. הגיע הזמן שהציבור הנאמן לתורה יצא מהארון ויהיה גאה בערכיו".
לאחר פעילות אינטנסיבית בקמפוס, נשלח ביוזמתו של ולד ביום שלישי השבוע לנשיא האוניברסיטה, הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ, מכתב מחאה חתום בידי סטודנטים, המבקר בחריפות את שתיקתה של הנהלת האוניברסיטה בפרשה, לדבריהם. הסטודנטים כותבים להרשקוביץ כי הם "חשים תסכול ובושה עמוקה מצעדי הנהלת האוניברסיטה אשר בנשיאותך. דבר ה' אלינו ברור. יחסים חד מיניים הם תועבה ומעשה פסול. כך אומרת לנו התורה שבכתב ללא כחל ושרק".
הסטודנטים מספרים על הפחד בקרב אנשי האוניברסיטה להתבטא בחופשיות בנושא: "השבוע סיפר לנו חבר הלומד בבר-אילן שפרופסורים בכירים באוניברסיטה הזהירו אותו שלא יתבטא בצורה גלויה כנגד התופעה כדי לא לפגוע בעתידו האקדמי. סטודנט אחר, דוקטורנט מצטיין שביקשנו ממנו להצטרף לאמירה תורנית בעניין, ענה לנו: 'אכן מקום חרפתנו... איני רוצה להיכנס לזה, זה קשור לפרנסתי ופרנסת ילדיי ממלגות, ואכן אני בוש ונכלם שאלו הם שיקוליי, אך איני חפץ להתבטא'. אמירות אלו שמענו כמעט מכל מי שפנינו אליו. התנגדות לדברינו לא שמענו. שמענו פחד, פחד להביע דעה. לא את דעתם האישית, אלא את דעת התורה אשר ניתנה בסיני.
"במקום שמוסד אקדמי בכיר זה יעמיד בגלוי את הרוח והערכים אליהם אנו שואפים, יאמר את האמת בצורה ברורה אף אם בג"ץ יכפה עליו את קיום האירוע, בחרתם להתבייש, לגמגם מפני המלעיגים עליכם, לוותר על האמת והאור בשל חשבונות רדודים של יחסי ציבור ולחצים שונים. והכי גרוע - להתנצל.
"מכתבך אשר נשלח לחברי הסגל האקדמי והמנהלי של בר-אילן ביטא היטב את חוסר האונים מול משטרת המחשבות הגאה. ניסית להסביר את החלטתך הראשונית שלא לקיים את אירוע הגאווה, אך המילים הפשוטות, שמדובר באירוע שמחזק מעשים שאסורים על פי התורה ומוגדרים על ידה כתועבה - לא הצליחו לצאת מפיך, אפילו לא ברמז דק".
הסטודנטים חותמים את מכתבם בדרישה לרוח אחרת שתוביל את האוניברסיטה: "מצפים אנו מהאוניברסיטה להחזיר את הטבעיות של תורת ה' אל מסדרונות הקמפוס. זכותנו להביע עמדתנו בגאווה ללא פחד לגורלנו האקדמי והכלכלי".
דובר האוניברסיטה, חיים זיסוביץ', התפלא לשמוע על תחושת הפחד האוחזת באנשים מפני התבטאות בתחום. "אני ממש לא מבין מדוע", השיב לשאלת 'בשבע' בעניין, "באמת יש כאן חופש ביטוי מוחלט. מוזר מאוד שאנשים חוששים להביע את דעותיהם. הרי האוניברסיטה הזאת חטפה עכשיו בליסטראות כי הגבילה את הסטודנטים הללו, אז חוששים שההנהלה הזאת תתנקם באנשים אם ישמיעו דעות הפוכות? זה לא ברור לי".
מה דעתך על הכותרות שקבעו כי האוניברסיטה התקפלה? אתה מקבל את הקביעה?
"התקשורת עשתה לנו עוול בכל הפרשה. הגדרנו זאת במפורש כהסכמה, גם לדרישה שלנו ולא רק לדרישת הסטודנטים. היו כלי תקשורת שבחרו לכנות זאת כניעה והתקפלות. זה לא שיקף נכונה את המצב".
האם בהסכמה מול התא הגאה, לא חשבתם שקיום אירוע שכזה עלול לפגוע באחוזים גבוהים מקרב הסטודנטים והמרצים, אשר הדבר נוגד את אמונתם הדתית?
"בגלל שההנהלה לקחה בחשבון את רגשות המתנגדים לקיום האירוע בכל מתכונת, קיבלנו החלטה שמאזנת בין כל הגישות. הגישה כי האירוע יתקיים אך בצנעה, מאזנת בין כולם".
את מחסום הפחד להתבטא בנושא הלהט"בים שובר פרופסור עלי מרצבך, מרצה בכיר וותיק במחלקה למתמטיקה באוניברסיטת בר-אילן. פרופ' מרצבך נעתר לפניית 'בשבע' להתייחס לפרשה, ובראשית דבריו הוא מבקש להדגיש שמדובר בדעתו האישית, ולא זו של האוניברסיטה.
מרצבך מספר כי "עיתונאית אחת התקשרה אליי ביום ראשון ושאלה אותי אם אני בעד מצעד הגאווה במרחב הציבורי בקמפוס בר-אילן. כשעניתי בשלילה, היא שאלה 'והרי אם סטודנטים יבקשו אישור לקיים תפילת מנחה גדולה ברחבת בר-אילן, לא תאשר? מה ההבדל? הרי יש לקבל כל בקשה של קבוצה גדולה של סטודנטים'. הצעתי לה לפתוח את התורה כדי להבין מה ההבדל בין שני הדברים. אני לא בטוח שהיא הבינה, למרות שאמרה לי שהיא באה מבית דתי, וזה מה שעצוב בסיפור הזה".
פרופ' מרצבך מבהיר כי "אני בעד קירוב לבבות, וחשוב לחפש דרכים להקל על מצוקתם. אסור שתהיה אפליה בין סטודנט הומוסקסואל לסטודנט הטרוסקסואל באוניברסיטת בר-אילן. כל אחד עושה מה שהוא רוצה בביתו, ויש לקבל את הקהילייה ההומוסקסואלית ולתת לה את המרב".
עם זאת סבור פרופ' מרצבך שבאוניברסיטה בעלת צביון דתי אין לקיים אירועים הסותרים בתוכנם את ההלכה. "אין לקדש את האסור על פי תורה. יש לשמור על המרחב הציבורי האוניברסיטאי כמרחב שאינו סותר את תורת ישראל ונותן כבוד לתורה. סטודנט שנרשם בבר-אילן מודע לכך שהקמפוס אמור להתנהל על פי מסורת ישראל. הפלורליזם מחייב שבקמפוס האוניברסיטאי היחיד בעולם שבו כל סטודנט חייב בלימודי יסוד ביהדות, ישמרו את אותם הכללים ולא יפגעו בפרהסיה במצוות התורה". פרופ' מרצבך קובע לסיכום כי את האירוע הזה אסור היה לקיים בשטח האוניברסיטה כלל: "אירוע זה היה באופן מוצהר הפגנה למען הלגיטימיות של הומוסקסואליות ופירושו נתינת יד וסיוע לעבירה".
לא לאיסור, כן לדיבור
הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר 'אורות שאול' בכפר בתיה, מודה כי קיימת התנגשות תמידית בין איסור התורה בעניין זה, שאותו יש להציג בבירור, ובין קיומם של אנשים בעלי נטיות אלו במציאות. "הסוגיה העמוקה נובעת ממפגש שתי תנועות", אומר הרב שרלו ל'בשבע'. "ראשונה בהן היא האיסור החד-משמעי שקובעת התורה על יחסים חד מיניים, בעיקר של גברים. 'אל יבוש מפני המלעיגים', ואסור לנו לעוות את מה שנאמר בתורה, גם לא למטרות של הצגת פניה היפות או כל עניין מסוג זה. שנייה בהן היא שבתוכנו - החברה האנושית והדתית לגווניה השונים - מצויים רבים שחוויית קיומם החד-משמעית היא שהם נמשכים אך ורק לבני מינם.
"מפגש זה יצר קשת של התייחסויות דתיות ורבניות, למן ההכחשה שמציאות זו בכלל קיימת, דרך ההכרה שהיא קיימת אך צריך לגבור עליה, ועד לחיפוש אחר דרכים לרכך את ההתנגשות הזאת, שביטולה הכולל אינו אפשרי. ברם, כל אחת מהתייחסויות אלה מותירה אין ספור שאלות: אישיות, הלכתיות, קהילתיות, טיפוליות, אמוניות ועוד. סוגיה אנושית ואמונית כאחד אינה נעצרת באסור ומותר, אלא מקיימת קשת רחבה של סוגיות משנה, שראוי לתת להן ביטוי גם אם הן מתסיסות ומרגיזות".
הרב שרלו סבור כי על האוניברסיטה למצוא פתרון שמחד יאסור על פעילות הקוראת למרד במצוות התורה, ומאידך ייתן ביטוי לשאלות האנושיות והרוחניות השונות סביב הנושא. "האם אוניברסיטה חייבת לאפשר ביטוי של שאלות הזהות, הכאב, החיפוש, בקשת ההכרה בייחודיות, ברשות הרבים שלה? נראה לי שכן. גם מצד חובות מהעולם הדמוקרטי והחוקי, וגם ממקומו של ביטוי הקיום בעולם הדתי והאמוני. האם אוניברסיטה חייבת לאסור פעילות הקוראת למרד במצוות התורה? אם היא מאפיינת את עצמה כאוניברסיטה דתית – התשובה היא כן, וגם זה בלי להתבייש ובלי להתלהם. האם ניתן למצוא בין שני קטבים אלה דרך להתייחסות למפגש שתי התנועות שתוארו לעיל? אין לי כל ספק שכן. תיטיב האוניברסיטה לעשות אם לא תמתין לשנה הבאה, אלא תנצל את הזמן שנותר כדי למצוא את הדרך שתאפשר לבטא את הכפילות הלא-פתירה הזאת, ואת מה שנוצר מכוחה, ולא תשתיק לא את התורה ולא את הקול האנושי, כי אם תשמש להם במת מפגש. אוניברסיטה דתית מסוגלת להגיע להסכמה על דרכי הביטוי של שני צדדי הדרמה הזאת, ואולי דווקא מכאן תצא הבשורה האלטרנטיבית היונקת מעולמה של תורה".
הרב חיים נבון, רב קהילת השמשוני במודיעין, נמצא בקשר שוטף עם תלמידים בקמפוס בר-אילן ומעביר הרצאות במקום מעת לעת. בתשובה לשאלת 'בשבע' סביב הפרשה, מסביר הרב נבון כי הוא בעד מתן חופש באופן עקרוני, אולם הוא מחדד כי החופש אינו שמור רק לפרט, אלא הוא גם זכותו של הכלל, במקרה זה - האוניברסיטה. "אני חושב שבחברה הישראלית של היום אנחנו צריכים להשתדל לצמצם בכפייה דתית ולהרבות בחופש. הרב סולובייצ'יק אמר עוד בשנות השישים שהוא בטוח שבתנאים של חופש דתי, יותר ויותר אנשים יבחרו בהלכה", אומר הרב נבון, "אבל צריך להוסיף כאן הערה חשובה: החופש הדתי שמור לא רק ליחידים, אלא גם לקהילות. הדת היהודית אינה דת היחיד, אלא דת הקהילה. אם ברעננה פעילי מרצ ניסו לשבש ביום העצמאות את התפילה ההמונית משום שהוצבה בה מחיצה בין נשים לגברים, זוהי כפייה אנטי-דתית שפוגעת בחופש הדתי שלנו. באופן דומה ניסו לשבש בעירי מודיעין את ההקפות השניות, באותה עילה. לקהילה שמורה הזכות לעצב את חיי הקהילה שלה לפי הנורמות שלה ואורחות חייה".
באותו אופן מתייחס הרב נבון גם לאירוע בבר-אילן, וסבור כי הייתה זו זכותה המלאה של האוניברסיטה לבקש לקיים את האירוע במתכונתו האקדמית הסגורה. "בר-אילן היא אוניברסיטה דתית, כפי שאפשר לראות מהמוטיבציה של מקימיה, מהתקנון שלה ומסמליה. שמורה לאוניברסיטה הזכות לעצב צביון מסוים לרשות הרבים של הקהילה האקדמית. מי שבא ללמוד בבר-אילן ולא בתל אביב, ידע לאיפה הוא בא ללמוד. אני חושב שאנחנו צריכים לעסוק לעומק בהתמודדות עם נטייה חד-מינית, ולא להתעלם מהבעיות. אבל הדרך לעשות זאת היא על ידי דיונים רציניים, ולא על ידי הפנינג, שעלול להתפרש כפרובוקטיבי".
הרב נבון מערער על הצגת האוניברסיטה כ"סותמת פיות" בהחלטתה הראשונה: "נבצר מבינתי למה בקשת האוניברסיטה לערוך דיון רציני כזה צוירה כסתימת פיות. הרי זהו ההפך הגמור".