התאריך המדויק שבו ימלאו עשור לעקירה מגוש קטיף וצפון השומרון יחול אמנם רק בעוד כחודשיים, אך ברחבי הארץ כבר החלו מתקיימים אירועים מיוחדים לציון התאריך.
אחד האירועים שהתקיימו השבוע במסגרת זו הוא כנס ההסברה והתקשורת של מועצת יש"ע, כנס שמתקיים מדי שנה, והפעם הוחלט להקדישו בין השאר גם לציון העשור שחלף והלקחים שעלו ממנו.
אחד הדוברים שמשכו תשומת לב מיוחדת עוד לפני תחילת הכנס, היה מי שזכה לכינוי "מפקד הגירוש", האלוף במילואים גרשון הכהן, שפיקד בשעתו על ביצוע העקירה מגוש קטיף. רוב הרצאתו בכנס יש"ע עסקה בתמורות שחלו במזרח התיכון בשנים האחרונות ובהשלכותיהן על ההתיישבות. אולם גם לחבל העקור התייחס הכהן, כשבמענה למישהו מהקהל קבע, ואולי רק העריך, כי יבוא יום ועוד נשוב לגוש קטיף.
"הכהן יאשים את כולם חוץ מעצמו"
האלוף במילואים הכהן חושף באחרונה את עמדותיו בזירות שונות, רבות מהן תקשורתיות. הוא שב וקובע כי העקירה מגוש קטיף הייתה טעות קשה. הוא אף מוסיף ואומר כי יפעל בכל דרך כדי למנוע עקירות נוספות ביהודה ושומרון. אולם באשר לחלקו בביצוע העקירה הוא סבור כי אופציית הסירוב או הנחת הדרגות על השולחן לא הייתה קיימת אז. הכהן אף משוכנע כי אם אדם אחר היה ניצב באותו תפקיד באותם ימים - "היה יותר גרוע", כפי שאמר גם בכנס עצמו.
עוד טען הכהן באחרונה כי הסתלקותו מצמרת צה"ל באותם ימים הייתה משרתת גורמים שרצו ורוצים לראות את הצבא מטוהר מאנשים כדוגמתו.
דברים אלה ואחרים שאמר האלוף עוררו ביקורת רבה בקרב העקורים וגורמי התיישבות בכירים על עצם זימונו של הכהן לכנס של מועצת יש"ע, מבלי שהביע חרטה או אף התנצלות.
אחד הדוברים המרכזיים של מתנגדי הזמנת הכהן לכנס הוא איש ההתיישבות וההסברה שמעון ריקלין, שעוד לפני הכנס ביקר בחריפות בערוץ 7 את מארגני האירוע. ריקלין קבע כי בזימונו של הכהן עובר מסר אל מפקד הגירוש הבא, שבסופו של דבר הכול ייסלח ויימחל לו, ואפילו מועצת יש"ע תזמין אותו אליה יום אחד ותיתן במה לעמדותיו.
"גרשון הכהן לא אומר עוויתי פשעתי וחטאתי. הוא יאשים את המתנחלים שלא עיבו את מערך ההתנגדות, יאשים את הממשלה שהיא לא מבינה את המצב, אבל יש אדם אחד שאותו הוא לא יאשים וזה את עצמו. עד שהוא לא יגיד טעיתי, כל ניסיון לתת לו במה הוא פסול ולטעמי גובל בשערורייה", אמר ריקלין. "לא יכול להיות שבעשור לגוש קטיף מזמינה מועצת יש"ע את גרשון הכהן לדבר בנושא התיישבות. זו תקיעת אצבע בעיניהם של המגורשים וזלזול בכל אלה שניסו לתמוך ולעשות הכול כדי למנוע את הגירוש הזה. זו ציניות שאין בה מחשבה".
ריקלין נזכר בימי הגירוש עצמו, כאשר בעצת חברו ינון מגל, היום חבר כנסת מטעם הבית היהודי ואז איש תקשורת, יצר קשר עם הכהן וביקש ממנו לוותר על תפקיד מפקד העקירה. "ביקשתי ממנו שלא יקבל את התפקיד. זה לא סירוב פקודה. שלא יקבל. זה מיותר. הוא אמר לי שהוא יעשה את החלטת הריבון. שאלתי אותו: אם כך, למה במלחמת שלום הגליל כתבת מכתב תמיכה בסרבנות של אלי גבע? מה קרה אז לציות לריבון? הוא שתק. אמרתי לו שמה שהוא עושה כעת לא ייסלח לו לעולם. אסור לסלוח לדבר הזה עד שהוא לא יביע חרטה. אם יביע חרטה ניתן יהיה לדון בכך. כל עוד לא הביע חרטה, אנחנו מזמינים אותו ונותנים לו במה?" תהה ריקלין.
לא מוכן להניח את הדרגות
את הביקורת שמשמיע ריקלין שמעו מארגני הכנס מגורמים נוספים שדנו בסוגיה בימים שקדמו לאירוע, וניסו בדרכים שונות להניא את המארגנים מלארח את הכהן. יו"ר ועד עקורי גוש קטיף, אליעזר אורבך, מספר על תחושות קשות סביב החיבוק שהכהן זוכה לו לכאורה בשבועות האחרונים.
אורבך מספר על סירובו שלו ושל אחרים מהנהגת העקורים להגיע למפגש עם הכהן, מפגש אותו ארגנה מועצת יש"ע לקראת ימי ציון העשור לעקירה. עם זאת, הוא מתאר מפגש אישי של קבוצה מצומצמת עם האלוף במיל' הכהן, פגישה שהתקיימה במוזיאון גוש קטיף ובה נאמרו להכהן דברים קשים. "הוא ניסה לנו להסביר את הרציונל למה הוא נשאר בתפקידו ולמה הוא חשב שזה המקום הנכון, למרות שהתנגד למהלך. לנו היה קשה מאוד בפגישה הזאת. תקפנו אותו: 'היית שם. למה המשכת? היית מסרב פקודה או פושט מדים'. הוא טען את מה שאנחנו שומעים גם כיום, שזה מה שציפו שהוא יעשה ואת הסחורה הזאת הוא לא יספק, ושאם מישהו אחר היה עושה זאת, זה היה נעשה באופן קשה יותר. אלו היו שעתיים של פגישה קשה מאוד".
לגבי ההשתתפות בכנס שהתקיים השבוע, אומר אורבך כי הוא ושכמותו לא נתנו כל הסכמה למהלך, ומציין כי לטעמו מועצת יש"ע אינה מחויבת כלל לשאול אותם או להתייחס לעמדותיהם. "זכותה של מועצת יש"ע לעשות מה שהיא רוצה. אני באופן אישי לא מקבל את הדברים. לא הייתי מזמן אותו לשום אירוע. אני חי בתוך עמי, שומע ומכיר את הכעס של האנשים. אני לא נמצא במקום של כן סולח או לא סולח. גרשון הכהן היה שותף בכיר לפשע הזה, ואין לי שיג ושיח איתו. בשעתו הייתה לי שיחה עם הרב וייס, שטען שאין לו ברירה אלא לבצע את המשימה. לא קיבלתי את זה. אמרתי לו שיוריד את הדרגות", אומר אורבך, ומספר על מאבקיו האישיים נגד השתתפותם של הכהן לפני כמה שנים בכנס שהתקיים בגוש עציון, ושל הרב וייס בכנס ירושלים. "הפכנו את העולם כדי שזה לא יקרה. כל עוד יש לי השפעה, לא נזמין אותו".
יגאל דילמוני, סמנכ"ל מועצת יש"ע ומי שעמד מאחורי הכנס, מבין את הכאב והקושי של העקורים, אך עם זאת מבהיר כי כמי שהתגורר בעצמו בעברו בגוש קטיף, הוא מוצא חשיבות בשיח עם אישים כדוגמת הכהן, דווקא בגלל עברם. לטעמו שמירת עתיד ההתיישבות מחייבת יצירת בריתות וקואליציות שונות, ובהן גם עם אישים כאלוף הכהן. "גרשון הכהן הוא ראש החץ הביטחוני שמוביל את המדיניות שאומרת שאסור לעשות מהלכים שכאלה. יש לנו אחריות על עתיד ההתיישבות. יש לנו אחריות שדברים כאלה לא יחזרו אף פעם, וגרשון אומר זאת בצורה מיטבית וברורה. ראוי שנשמע את קולו של אלוף בצה"ל שעשה את זה, ואומר שזה מעשה בלתי מוסרי ובלתי נכון, ובוודאי אם מדובר באדם כגרשון".
"כואב לי כאבם של תושבי גוש קטיף ומפריע לי שזה מפריע להם. הם חבריי הטובים, אבל אני חושב שנכון לעשות זאת", אמר דילמוני לפני הכנס, והבהיר כי אין בהזמנת האלוף כדי לבטא סליחה כלשהי על המעשים והעוולות שנעשו. "אני לא בא לשפוט ולהחליט אם לסלוח או לא. במשפט 'לא נשכח ולא נסלח' אני אמון על החצי של 'לא נשכח'. זו משימה חשובה. אני לא מאמין בביטוי 'לא נסלח'. אני לא אחראי על הסליחות בעם ישראל".
דילמוני מוסיף ומעיר כי אם מחליטים להחרים מישהו, הרי שההיגיון יחייב להחרים את כל קציני הצבא והמשטרה שהיו שותפים, ואיתם חברות ההובלה, מפעלי הסיוע, פרחי הטייס ועוד שורה ארוכה של שותפים למעשה. "צריך להסתכל במציאות נכוחה. אי אפשר להתמקד באדם אחד ואת כל הכעס והמיאוס להוציא עליו, בעיקר לא כאשר מדובר באדם שמגיע ואומר שהוא רוצה לסייע לנו. אדם כזה ראוי לכבד".
את האירוע עצמו מסכם דילמוני בסיפוק ומציין כי במשך שעה ארוכה ישב הקהל בדממה והקשיב לדבריו של גרשון הכהן מבלי להפריע לו, כפי שאולי חשש שיהיה. "כמאתיים איש ישבו שם שעה ארוכה והקשיבו בשקט מוחלט. לא כולם הסכימו להזמנתו אלינו, אבל כולם הקשיבו. לאחר מכן גם שאלו שאלות נוקבות, וזה בסדר גמור, אבל ההקשבה הזאת מלמדת אותי שהיה נכון לתת לו את הבמה לדבר בפנינו".