אם מישהו עוד קיווה שהאוניברסיטה הדתית תוכל לשמש מגדל עוז אינטלקטואלי-יהודי, כזה שאפילו אם כל רוחות העולם המערבי באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, באו אירועי 'שבוע הגאווה' והוכיחו עד כמה אנחנו רחוקים מזה.
הנהלת האוניברסיטה שגתה כשהסכימה מלכתחילה לקיומו של אירוע כלשהו בהקשר לעיתוי של 'שבוע הגאווה'. החגיגה השנתית הבינלאומית הזאת, שנועדה לתת לגיטימציה ואף להעלות על נס את הזכות לחיי אישות חד-מיניים, היא מנוגדת לחלוטין לתורה, להלכה ולערכי היהדות. נושא הנטייה החד-מינית ראוי לעלות לדיון אקדמי וציבורי שבו כל הדעות יכולות להישמע, אבל לא במסגרת אירועי 'שבוע הגאווה'.
בדמוקרטיה ליברלית אי אפשר למנוע מקהילת הגאווה לחיות את חייה כרצונה, לכנס כנסים או לצעוד ברחובות העיר בצעדות בעלות אופי פרובוקטיבי. אבל גם אי אפשר לשלול מיהודים דתיים, או מאוניברסיטה שלפחות לכאורה רואה את עצמה כדתית, את הזכות להתנגדות ערכית ואידיאולוגית לעצם קיומם של תרבות הגייז ואירועי הגאווה. ודאי וודאי שאי אפשר לכפות עליהם להכניס את האירועים הללו אל תוך ביתם פנימה.
בקמפוס של אוניברסיטה דתית יהודית, הנחת היסוד הערכית צריכה להיות שלילה מוחלטת של צורת החיים החד-מינית. למצוקתם של אלה שנמשכים לבני מינם חובה להקשיב ולגלות אמפתיה, וחובה לנסות לפתח כלים שונים כדי להקל עליה. אבל בשום אופן אין לאפשר אירועים שעניינם מתן לגיטימציה למימוש הנטייה החד-מינית. וכזה הוא כל אירוע שנערך במסגרת הפסטיבל הבינלאומי של 'שבוע הגאווה'.
אם אוניברסיטת בר-אילן היא באמת אוניברסיטה דתית במהותה ולא רק באורח חייהם האישי של ראשיה, היא צריכה לשאוף לחבר וליישב בין תורה להשכלה ומדע. בין השאר עליה לעודד מחקר אקדמי שממצאיו מתיישבים עם אמונת היהדות וערכיה, וכן להשתמש במדע כדי לפתח כלים המאפשרים חיי יהדות מלאים בתקופה המודרנית.
היחס לנטייה החד-מינית קשור לסוגיות מדעיות בתחום הביולוגיה, הרפואה, הפסיכולוגיה, המשפט והאתיקה. בחלומי אני רואה מדענים מבר-אילן חוקרים לעומק את שורשיה של הנטייה החד-מינית, מתוך מטרה לצמצם את היקף התופעה, שאין עוררין על איסורה ההלכתי ועל היותה מנוגדת לערכי המשפחה היהודית. האם מדובר בנטייה מולדת או נרכשת? האם ניתן לפתח שיטות לשינוי הנטייה החד-מינית באמצעים פסיכולוגיים או תרופתיים?
אנשי מדע מבר-אילן מתחומי המשפט והאתיקה היו צריכים להיות הראשונים להתקומם נגד העריצות הלהט"בית, אשר מבקשת לגדוע באיבו כל ניסיון לפתח בכלים מדעיים אופציה לשינוי הנטייה החד-מינית. בעולם שבו אדם יכול לגשת על פי בחירתו לטיפול רפואי כירורגי שיהפוך אותו מזכר לנקבה או מנקבה לזכר, אין סיבה שלא ינסו לפחות לפתח אופציה יעילה ובטוחה לבעלי נטייה חד-מינית לשנות את נטייתם, כדי שיוכלו לחיות בהתאם לאמונתם הדתית. טיפול כזה, אם יפותח ויוכח כבטוח ויעיל, יהיה בשורה לעולם כולו. האם יש בבר-אילן חוקרים אמיצים ומבריקים שיעזו לקחת עליהם את המשימה החשובה הזאת?
תחת הלחץ הציבורי והתקשורתי הסכימה הנהלת האוניברסיטה ללכת צעד נוסף לקראת הלהט"בים. הושגה פשרה מפד"לניקית אופיינית שהלכה לקראתם בקביעת מקום האירוע ואופיו. הפעם הם הסתפקו בהישג הזה. אם האוניברסיטה תמשיך להקרין חולשה ופחד מעימות אידיאולוגי איתם, בשנה הבאה הם ילחצו וישיגו יותר. בינתיים הקהילה הגאה מצליחה להטיל את אימתה על מי שחולקים על דעתה, ובאוניברסיטה הדתית יש סטודנטים ובעיקר אנשי סגל שחוששים להביע את התנגדותם לאירועי הגאווה בקמפוס, פן יוקעו כהומופובים והקריירה המקצועית שלהם תיפגע.
השבוע באוניברסיטת בר-אילן התורה ירדה למחתרת. יש לקוות שבין אנשי הסגל והסטודנטים תתגבש קבוצה שתאזור אומץ ותושייה ותעלה אותה משם.
הפרויקט של זלבסקי
במספר הזדמנויות קודמות, בדרך כלל לרגל יציאתו של דיסק חדש, כתבתי כאן על יצירתו המוזיקלית של צבי זלבסקי. עד לאחרונה יכולתי לטעון לאובייקטיביות מוחלטת ביחסי אליו. לא הייתה שום נגיעה אישית בחברות הבלתי-רשמית שלי במסדר החשאי של אוהבי יצירתו, שהייתה מיוסדת נטו על טעמי המוזיקלי והאמנותי (הבלתי-מקצועי). לפני כשנתיים נולדה מציאות חדשה, לאחר שבני הבכור מצא את זיווגו בין השאר בזכות אהבת שירי זלבסקי שעליה גדלו ילדיי.
זה קרה לאחר שחבורת תלמידי ישיבה ובני בתוכם הצטרפו כטוב לבם ביין לשמחת פורים בבית משפחת כיטוב - משפחה ירושלמית ענפה וידועה. התמזל מזלו ליפול על משפחה חובבת זלבסקי, ובין השירים ששרו שם על שולחן סעודת הפורים הממושכת שולבו גם משיריו. מבין כל האורחים היה רק אחד שעורר תשומת לב כשהצטרף לשירה והוכיח שליטה במילים ובמנגינה. בני המשפחה המארחת לא נותרו אדישים, ומסעודת הפורים הזאת התגלגל ברבות הימים שידוך מוצלח שבזכותו אני מתהדר היום בתואר סבא. המעגל נסגר כאשר זלבסקי, לאחר שסיפור השידוך נודע לו, הביע את שמחתו בכך שהלחין שיר מיוחד לכבוד החתונה.
ועכשיו, לאחר הגילוי הנאות, כמה מילים על האלבום 'והנה הבית מואר' שהגיע לידיי בימים אלו – האחרון מבין עשרה אלבומים שיצאו מתחת ידו של היוצר הפורה הזה, מראשוני הז'אנר המכונה מוזיקה יהודית. אפשר לומר שמצד אחד זהו אלבום המשך ליצירתו הקודמת, אך מצד שני יש כאן גם חידוש ופריצת דרך.
המוזיקה היא אותה מוזיקה מורכבת. מצד אחד קשה לקליטה ולהנאה בשמיעה ראשונה, ומצד שני כזו שאפשר לשמוע שוב ושוב בלי שיימאס, כי בכל פעם מגלים ניואנס חדש. "הקשיבו היטב, ולא רק פעם אחת" מבקש זלבסקי בחוברת המצורפת לדיסק ומוסיף בהומור עוד "בקשה לא מנומסת" שחושפת משהו מדרכו רצופת הקשיים של היוצר: "השאילו את הדיסק לחבר שלא מחזיר, וקנו חדש...".
מגוון הטקסטים שזלבסקי מלחין ממשיך להתבסס על שלושה מקורות עיקריים: טקסטים ממקורות היהדות – עם דגש מיוחד על פיוטים; שירי משוררים (באלבום הזה: זלדה, יונדב קפלון, אמיר גלבוע, ושני משפטים של ש"י עגנון שהפכו לשיר), ופזמונים שהוא כותב בעצמו (אחד מהם מוקדש לדמותו של רס"ן בניה שראל שנפל במבצע 'צוק איתן').
החידוש העיקרי והחשוב באלבום הזה הוא המגוון הרחב של המבצעים. את אלבומיו הראשונים הוא ביצע בעצמו, ובמאוחרים יותר שיתף בעיקר את בנו נתנאל זלבסקי. גם הפעם זלבסקי הלחין את כל הדיסק, אבל מבצע בעצמו רק שניים מתוך שנים עשר השירים. את השאר מבצעים יצחק מאיר (עם ביצוע ערב במיוחד ללחן מצוין של הפיוט "צמאה נפשי" של אבן עזרא), אילן דמרי מ'המדרגות' (הביצוע של "מאת ה' הייתה זאת" פשוט מעולה), אהרן דויטש – זמר לא ידוע אבל מבטיח, הבן נתנאל זלבסקי והבת הדסה זלבסקי-גלעד, שמלווה את שירתם של אביה ואחיה (הערת אזהרה למקפידים שלא לשמוע שירת נשים מוקלטת).
בשיחה שקיימתי עם זלבסקי השבוע הוא אמר לי שכבר מזמן הוא שואף למסור את לחניו לביצועם של זמרים אחרים, ורק לאחרונה גילה שהשגת שיתוף הפעולה הזה קלה יותר מכפי שחשש. אין ספק שקולות הזמרים המוכרים והערבים, ביחד עם העיבודים המודרניים, הופכים את הלחנים המסובכים לנגישים יותר. בכלל אני סבור שהמוזיקה הישראלית בכלל וז'אנר המוזיקה היהודית בפרט ייצאו רק נשכרים אם מלחינים טובים בעלי יכולת ווקאלית מוגבלת לא ישמרו את שיריהם לעצמם, וימסרו אותם למבצעים טובים שאינם מתעקשים להלחין בעצמם את שיריהם. כדאי לחזור לימים הטובים שבהם משוררים ופזמונאים כתבו, מלחינים הלחינו וזמרים ביצעו.
בשיחה שקיימתי עם אחד הזמרים שלקחו חלק בדיסק, המלצתי לו לאמץ בהופעותיו עוד שירים מדיסקים קודמים של זלבסקי. עשרת אלבומיו, שאינם מוכרים מספיק לציבור הרחב, מלאים באוצרות מוזיקליים. הרפרטואר הנרחב שלו משתרע מלחנים נפלאים לפיוטי הימים הנוראים, דרך שירי משוררים עבריים, ועד לשירי מחאה ואבל שכתב בעקבות הסכמי אוסלו ועקירת גוש קטיף. כדאי להכיר.
לתגובות: eshilo777@gmail.com