מזה שבועיים שהמערכת הפוליטית סוערת בגין מעשיו, לכאורה, של חבר הכנסת אורן חזן בטרם מונה לחבר כנסת.
מחוקקים משתמשים בו כקרדום לחפור בו נגד ראש הממשלה, אנשי תקשורת מקריבים אותו על מזבח הרייטינג יום יום שעה שעה, מובילי דעת קהל מזעזעים אמות סיפים בשם המלחמה בהחפצת נשים, בשם כבודה של מליאת הכנסת.
שבועיים אחרי, דומה שהגיע הזמן לחדד את ההסתכלות שלנו על השיח הציבורי בהקשר הזה. לחדד את ההסתכלות של אלו שמסורת ישראל קרובה לליבם, של אלו שמבחינתם קעקוע התא המשפחתי - יהודי למשל הוא אסון מהותי הרבה יותר ממעשה מביש של אדם אחד. חקיקת חוקים נגד התא המשפחתי המסורתי עם השלכות מרחיקות לכת היא מעשה הרבה יותר חמור ממעשה של אדם אחד.
ייאמר ברורות: המעשים שיוחסו בערוץ השני ובכלי תקשורת נוספים לח"כ חזן – אם הם אכן נעשו – הם נואלים ומבישים, לא רק כחבר כנסת אלא כאדם. אבל מבחינתנו, אנשי המסורת, אנו אמורים לכאוב לא פחות כשחברי כנסת בתפקידם מנסים פעם אחר פעם להעביר חוקים שמטרתם לקעקע את מוסד הנישואין בישראל, לשנות את התא המשפחתי המסורתי, לחבל בבסיס קיומו של עם ישראל כעם יהודי המבקש להעביר את תורת ישראל מדור לדור.
איך יכול להיות שחברי כנסת ממפלגות שנחשבות למסורתיות משתתפים במצעדי הגאווה המאדירים ומעלים על נס את המאבק לקעקוע התא המשפחתי בעם ישראל ואף אחד אינו מזדעזע ? כיצד ייתכן שחלק נכבד בבית המחוקקים הישראלי אינו בוש להילחם בעד חוק הפונדקאות החותר תחת קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי וכולם רואים במלחמה הזו מלחמה פוליטית גרידא?
איך ייתכן שחברי כנסת מכהנים ולשעברים שנתפסו במרוצת השנים במוסר כפול בכל הנוגע למוסד הנישואין, בבגידות בבני זוגן לא הועלו על המוקד הציבורי בשם כבודה של הכנסת, בשם הפגיעה המוסרית הבסיסית במוסד הנישואין?
אז נכון, לאנשים שאינם מאמינים בבסיס קיומינו כאן כעם יהודי אין לנו כל טענה. איננו מלינים על אלה שמבחינתם מלבד ההבדלים הגיאוגרפים, אין כל הבדל בין אוגנדה וישראל. אך מנגד, הציבור המסורתי בישראל אמור היה לצווח בשבועיים האחרונים כלפי כל מצקצקי הלשון כלפי אורן חזן: טלו קורה מבין עיניכם. מעשיו חמורים, מעשיכם חמורים לא פחות.