לפני 39 שנים היה אפרים סנה ד"ר ורב סרן בחיל הרפואה, וזכה להשתתף באחד המבצעים הגדולים של צה"ל, 'מבצע כדור הרעם' שבהמשך נקרא 'מבצע יונתן'.
במבצע חולצו נוסעי טיסה 139 מתל אביב לפריז, שנחטפו על ידי טרוריסטים לאנטבה שבאוגנדה.
ד"ר אפרים סנה שהיה ראש הצוות הרפואי של החפ"ק הקדמי, במבצע נזכר באווירה שהייתה בארץ באותם ימים, "האווירה בארץ הייתה אווירה של השלמה עם כך שישראל תאלץ לשאת ולתת עם המחבלים. לא הייתה התקדמות נראית לעין, וכל ההכנות למבצע נעשו בסודיות גמורה. כך שאם מדברים על יום חמישי האחד ביולי זאת הייתה התחושה".
ד"ר סנה מספר שהאווירה בין הכוחות שהתכוננו למבצע הייתה אחרת לחלוטין, "בקרב הכוחות הייתה התלהבות אבל גם תחושה של המון ביטחון עצמי שזה יצליח, לא חששנו. אני למשל הייתי בתחושת ביטחון מוחלט, שהמבצע הזה, גם אם יהיה לו מחיר, יוכתר בהצלחה. הסתכלתי סביבי וראיתי מי המפקדים ואמרתי זו נבחרת בלתי מנוצחת. אלו היו מיטב יחידות העילית של צה"ל והייתי בטוח שאנחנו נצליח".
ד"ר סנה נזכר בימים שקדמו למבצע, "ההכנות היו קצרות מאד קיבלנו את הפקודה ביום חמישי בלילה, באותו לילה גיבשנו מהר את התכנית ועשינו את ההכנות המעשיות בחרו את האנשים, קבענו מה הציודים הנדרשים.
"ביום שישי היו תדריכים קבוצות פקודות בלילה שבין שישי לשבת ביצענו מודל ובשבת ב13:30 המראנו לשארם א-שייח לתחנת ביניים קיבלנו אישור סופי למבצע בשבת אחר הצהריים ומשם המראנו אל היעד. זה היה מבצע כל כך מורכב והיה בקושי 36 שעות להכין אותו, כמעט ולא ישנו בין חמישי לשישי וביו שישי לשבת אולי שעתיים שלוש חלקנו ישנו במטוס אחרים היו נרגשים ולא נרדמו.
ד"ר אפרים סנה מספר על משפט שנחרט בזיכרונו, "אני זוכר משפט אחד שאמרתי לפרופ' ערן דולב כשהיינו על המטוס, אמרתי לו, 'אתה שם לב שאנחנו הולכים לעשות משהו מהסרטים'".
סנה מתאר את השתלשלות המבצע מראות עיניו, "מיד עם הירידה מהמטוס רצנו לטרמינל הישן, שם היו בני הערובה ושם התנהלה הלחימה העיקרית שנמשכה שניות לא רבות, תוך 45 שניות אני חושב חוסלו רוב המחבלים, ואני הגעתי ישר למצב שהיו מספר פצועים שהיה צריך לטפל בהם ולפנות אותם למטוס מספר 4 שזה היה המטוס שלנו.
"לא הייתה תחושה של זמן כי הכל נעשה מהר בלחץ והרגע הבלתי נשכח היה כשחזרתי למטוס וכל בני הערובה המחולצים כבר ישבו על רצפת המטוס הקברניט הצרפתי של מטוס אל על, שמו היה קפיטן בקוס קם ממקומו לחץ לי יד ואמר לי בצרפתית שתי מילים 'Merci beaucoup', תודה רבה".
"בטיסה חזור" נזכר סנה, "המחולצים היו בהלם מוחלט, ניסו לספר להם כל מיני בדיחות ברמקול, והם פשוט לא צחקו. למשל, אני זוכר שבאותו יום ארבעה ביולי נכנס לתוקפו מע"מ בפעם הראשונה בישראל, ואחד הקצינים אמר להם במטוס כשכבר היינו בדרך הביתה, שהחל מהלילה יש מע"מ ואם למישהו הדבר לא נראה, הוא יכול לחזור לאנטבה. אף אחד לא צחק. האווירה השתחררה רק כאשר הודענו להם שחצינו את שארם א-שייח ואנחנו בשטחה האווירי של ישראל, באותו הרגע כולם פרצו במחיאות כפיים ובקריאות שמחה, הם הבינו שזהו זה הצלחנו ואנחנו בדרך הביתה".