את השקת האלבום העשירי למניין אלבומיו בוחר אהרן רזאל להשיק ב"זאפה" ירושלים, מקום שהוא לאו דווקא נחלת הציבור הדתי. והציבור מתכנס בהמוניו, להופעה המורכבת מחדש וישן, קצבי ורגוע, כמו שרק אהרן יודע לשלב בשיריו.
הוא מתחיל עם השירים הרגועים של האלבום, ופותח כמובן ב"ימי צפת" המתאר את הקריירה המוסיקלית שלו שהתחילה שם. אהרן נע בין הקלידים לבין הגיטרה, ובשיאו של הערב גם רוקד על הבמה. הוא גם לא מסתיר את התרגשותו ושואל את הקהל: "אתם מאמינים בכלל שהערב הזה התחיל?".
אחרי כמה שירים חדשים מהאלבום הנוכחי, מזמין אהרן לבמה את אחיו יונתן, והם מבצעים יחד במפתיע את "מַחֵי וּמַסֵּי", פיוט מהסליחות, רצועה שנכנסה גם לאלבום החדש.
הביצוע הוא רגוע ומעט שונה מהסליחות ההומות שאנו מכירים, גם מלודית. יונתן ממשיך ומבצע גם את "קטונתי" ו"בין הצלילים" המרגשים.
בהמשך מוזמן לבמה גם ידידיה מאיר, ואחרי כמה בדיחות שהוא מריץ עם אהרן הוא אומר: "אדם כותב מוזיקה כדי להכיר את עצמו. אתה כותב מוזיקה כדי להכיר את עצמנו". ומי מאיתנו לא מזדהה עם הלחנים הכול כך נוגעים שלו, כמו "עולה בשביל", ו"סנה בוער", שאף בוצע עם עובדיה חממה במופע ההשקה בת"א.
בשיר "עשרה בני אדם" מתפשט איזשהו רוגע על האולם, כשאהרן שר "אין ישראל נגאלין לא מתוך הצער ולא מתוך הטירוף, אלא מתוך עשרה בני אדם שהם יושבים זה עם זה..". הוא ממשיך עם להיטי העבר, כשהשיא היה ב"כל אדם צריך לצעוק אל ה'", בו הוא פשוט קם לרגע מהקלידים ורוקד על הבמה את השיר הזה שכולו זעקה לה'.
יש באיחוד הזה של אהרן איזשהו קסם, מצד אחד הקצביות והרוקיסטיות (שטעמנו הרבה ממנה באלבום הקודם "קבעתי את מושבי"), ומצד שני הרוגע והפשטות שמאפיינים הרבה משיריו. גם ההרכב שהוא מנגן איתו נענה לו, ולמרות השונוּת של הנגנים הוא לא מאכזב בכלל.
נראה שחוץ מִלחנים מרגשים אהרן מתחיל להתחבר גם לצד ה'משורר' שבו, והוא מעניין ואף מפתיע. ברגע נוגע ואמיתי בהופעה הוא שר את השיר מתוך הדיסק החדש – אחי יש'ך אש?, המגלה את הצד העמוק של רזאל : "הי אחי, יש'ך אש? אז דע לך שיש עולם בחוץ שמחכה להתחמם בה", "הי אחי, יש'ך שקל? אם נתת בשמחה, תגלה שהוא עדיין אצלך", ועוד שורות מפתיעות שמעניין לגלות אצל היוצר הפורה הזה.
ולאלבום...
16 שנים, 10 אלבומים.
כברת-דרך ארוכה ומעניינת עשה אהרן רזאל מהאלבום הראשון שיצא ב-99' ועד לאלבום הנוכחי. להיטים כמו "סנה בוער" ו"זמן הגאולה" כבשו את העולם הדתי ולאחר מכן אף חדרו לפלייליסט של גלגלצ עם "עולה בשביל" ו"מה עשית היום", שזכו להשמעות רבות. באלבום הקודם הוא בחר לחבור לסגנון הרוקיסטי כשכתב על בית המדרש ובאלבום הזה הוא משלב את שני הסגנונות המאפיינים שלו, הקצבי והרגוע.
האלבום נפתח בשיר "ימי צפת", המתאר את הקריירה המוזיקלית שלו שהתחילה שם, בישיבת ההסדר, והוא מספק לנו הצצה לעולמו הפנימי ולאמונה שליוותה אותו אז – "אותך ראיתי פה ושם כמו במשחק המחבואים, מציץ עלי ומשגיח מן החלונות שהיו פתוחים".
נראה שהאלבום הוא מעין סיכום-ביניים של הקריירה של רזאל, כשהשירים בו הם שקטים יותר ובשלים יותר, ופחות רוקיסטיים כמו אלו שאפיינו אותו יותר בשנים האחרונות ("קבעתי את מושבי" ועוד). כך לדוגמא "ימי צפת" ו"אחי יש'ך אש", שהמלודיות בהם מורכבות יותר, וגם ההרמוניות.
גם המילים מורכבות יותר ועמוקות, מתבוננות, מהורהרות. "מספיק לנדוד, אומרות הציפורים", הוא שר עכשיו, וכמו מתאר את עצמו ואת התהליך שעבר, מצפת לירושלים. אהבתי את "קצב מִשלו" ו"הא לחמא עניא" שניכר שהם לחנים מובהקים שלו, עם עליות ומתחים מוזיקליים שנפתרים בפשטות הרזאלית הקלאסית.
רצועה נוספת מוקדשת לרבו ר' שלמה קרליבך, ורצועה זהה באנגלית. הבחירה הזאת תמוהה מעט, שכן גם השיר "והשב" שהלחין ר' שלמה נמצא בדיסק. כך או כך, האלבום מושקע מאד, מנוקד ועם צילומים מרהיבים שלא מביישים אף אלבום אחר. נותר לנו רק לקוות לאלבום הבא, שכקודמיו ייתן לנו זווית מפתיעה וחדשה – מוזיקלית וטקסטואלית – כמו שהיה לנו באלבום זה.