'מִסְפָּר'
זהבה קור
הוצאת ידיעות ספרים
147 עמ'
טיולי התיכון למחנות ההשמדה בפולין ממשיכים לעורר דיון ציבורי בדבר הצורך האמיתי במסעות המדלגים בין תאי גזים, מחנות ריכוז והשמדה וקברי אחים.
גם צליל, תלמידת תיכון בת 17 וגיבורת ספרה של זהבה קור, מודעת לכך שמדובר בנסיעה לא פשוטה, אך היא נחושה לצאת לפולין יחד עם בני כיתתה. אלא שלסיפור נכנסת סבתא ריבצ'ו, שמתעקשת להצטרף לנסיעה ולהעיד בפני התלמידים על הייסורים שעברה במחנה.
צליל מקבלת את הידיעה בהפתעה מהולה באדישות. אולם אביה, מנחם, מתנגד בחריפות לרעיון, ומכאן העניינים מתחילים להידרדר במהירות.
זהבה קור בוחרת לחשוף את שורש היחסים המורכבים בין בני הדור השני והשלישי והוריהם. יחסים שהושפעו רבות מהשתיקה הגדולה שהייתה מנת חלקם בילדות, או אולי מהגילויים הקשים של חלק מהניצולים אודות הזוועות שחוו. כתיבתה של קור ייחודית, והיא מאפשרת לקורא הצצה נדירה לדינמיקה הבלתי אפשרית בין הסבתא הדעתנית והנחרצת ובין נכדתה ילידת הארץ שמנסה כל הזמן, לעתים בהצלחה גדולה, להכיל את אמירותיה הבוטות של סבתה ולגרום לה לחייך ולשמוח למרות הכאב הגדול.
'מספר' מציף פחדים גדולים שקיימים בשורש החברה הישראלית, אלה שנובעים מהניתוק ההולך וגדל בין דור הצברים, נטולי הגיבנת האירופאית של שנות הארבעים, ובין דור ההורים שרואה שליחות מוסרית לקום ולצעוק בקול גדול ומעל כל במה אפשרית את מה שעוללו הנאצים לשליש מהעם היהודי. סבתא ריבצ'ו כועסת על המצב ולא חוסכת את שבט לשונה מהדור הצעיר: "בתל אביב, ביום של הצפירה, אפילו הכלבים עומדים דום. ידעתם את זה? לא! איך תדעו? הרי כשכל מדינת ישראל מתייחדת, אתם באיזה אי בים התיכון. או בצימר. כל כך יפה בחוץ ביום השואה שקשה להבין איך אייכמן, יימח שמו, לא נרשם לחברה להגנת הטבע!".
דווקא אביה של צליל, מנחם, מרגיש שנסיעתה של אמו תגרום למשבר רציני ביחסים שבין בתו ובין בני כיתתה. באחד מהדיאלוגים היותר טעונים נשמעת מפיו אמירה שמלווה את הספר כפסקול של סרט שסופו ידוע מראש: "אמא, הרי לא יעלה בדעתך להצטרף אל הכיתה של הילדה. הרי ברגע שתנופפי במספר שלך היא תמות מבושה!".
הבושה היא מרכיב חשוב בהבנת הנפשות הפועלות, וזהבה קור נותנת לה משקל גדול. מצד שני מנסה המחברת להציג את אותה בושה באופן מעט לגיטימי ולהראות את המורכבות שבסיפור, ואולי גם לתת תקווה לשינוי של כל אחד מהצדדים. שינוי שיאפשר לדורות הבאים לתת מקום מרכזי לשואה, מבלי לכרוע תחת נטל ההיסטוריה היהודית המדממת.