למרות כישלון ההתנתקות, יש ביטחוניסטים שמקווים לשכפל אותה ביו"ש. הגירוש מנצרים
למרות כישלון ההתנתקות, יש ביטחוניסטים שמקווים לשכפל אותה ביו"ש. הגירוש מנצריםצילום ארכיון: נתי שוחט, פלאש 90

'צבע כתום' הוא שמה של סדרת כתבות מרתקת ונוגעת שיצר ידידי רועי שרון בעבור חדשות ערוץ 10.

עשר שנים אחרי הגירוש מגוש קטיף שב שרון אל חלק מהדמויות שעמדו אז במרכז העניינים, מפנים ומפונים כאחד, ומנתח בעזרתן את האירוע והשלכותיו מנקודת הזמן הנוכחית.

זאת הפעם השנייה שמדור זה מפציר בקוראיו לרוץ לרשת ולצפות ביצירתו של שרון. אם יש לי טענה כלשהי נגד הסדרה, זה רק שהיא נגמרה מהר מדי.

ערוץ 10, אנא תמשיכו לסנג'ר את רועי ולהביא לנו עוד מהדברים האלה, ואז אפילו לי יהיה אכפת אם יסגרו אתכם.

שתי בשורות, האחת טובה והאחרת רעה, עולות מצפייה בארבעת פרקי הסדרה. הבשורה הטובה: ככל שחולפות השנים, קשה יותר ויותר למצוא מליצי יושר לרעיון ההתנתקות ובוודאי לביצועה. הבשורה הפחות טובה: ספק אם השינוי בכיוון הרוח ימנע את הפינוי הבא, אם וכאשר. להתייסר על כישלון העבר זה דבר אחד, וליישם את המסקנות הבלתי נמנעות לעתיד לבוא זה דבר אחר לגמרי.

קחו למשל את שמואל זכאי, מי שהיה מפקד אוגדת עזה עד חודשים ספורים לפני הגירוש. "מה חשבת ב‑2005 על תוכנית ההתנתקות?" שואל שרון את זכאי, שבימי הגירוש שימש כפרשן בטלוויזיה. עונה לו זכאי: "חשבתי שזאת הזדמנות לייצר מציאות יותר נוחה למדינת ישראל, גם מבחינה מדינית, גם מבחינה אזורית, גם מבחינה כלכלית. ובסופו של דבר, מה שכולנו נוכחנו – שבסך הכול יצאנו מרצועת עזה, עברנו לצד השני של הגדר, והמציאות לא השתנתה".

אלא שהתוצאה המאכזבת, מסתבר, לא פגעה בביטחונו של זכאי ובנכונותו להמשיך לחזות עתידות. בתשובה לשאלה על אפשרות של נסיגה מיהודה ושומרון, עונה זכאי: "אם נצליח – במקביל לנסיגה הזאת או להתכנסות סביב גושי ההתיישבות – ליצור אצל הצד השני אינטרס שמבוסס גם על הרתעה צבאית מאוד-מאוד חזקה, אבל גם שהם ירגישו שהמצב הכלכלי שלהם במיוחד ישתפר, אז תהיה להם מוטיבציה לא להרוס את המצב החדש שהם הגיעו אליו".

זכאי, בדומה לביטחוניסטים-לשעברים אחרים, לא למד דבר מהאביב הערבי שסובב אותנו מכל עבר. הוא לא למד שאין צד שני, שבכל רגע נתון עלול לצמוח שלטון אימים חדש ובלתי ניתן לחיזוי או להרתעה. הוא עדיין חושב שבכוחנו לשלוט במוטיבציות של שכנינו, ומתעלם מכך שהמוטיבציה החזקה ביותר – בעזה כמו באזורים מוסלמיים אחרים, ללא הבדל מין ומצב כלכלי – היא להרוג יהודים והרבה. ובכלל, היומרה של פרשני הגירוש תשס"ה לעסוק בתחום הנבואות גם בתשע"ה מעוררת השתאות והרהורים על טבע האדם.

טענה אחרת של בכירי צבא לשעבר, כולל אלה שהתנגדו לגירוש, מתייחסת לירידה במספר ההרוגים הישראלים בעקבות פינוי הרצועה. אי אפשר להתעלם מהמספרים: בעשור האחרון, בהשוואה לחמש השנים שקדמו לפינוי, ירד מספרם הממוצע של הרוגי הטרור העזתי ביותר מחמישים אחוזים. אלא מה? ההיצמדות למספרים היבשים מתעלמת מהתהליכים ומהמציאות בשטח: המנהרות שהתגלו בדרך נס, ההתחמשות ההולכת וגוברת וטווח הטילים הגדל. במקרה זה, עשר שנים הן זמן מועט מדי למחקר השוואתי. סביר להניח שאת תוצאות ההימנעות הישראלית מחיכוך עם האוכלוסייה בעזה נראה יותר בעשרים השנים הבאות, וזה לא יהיה מחזה יפה.

את כל היתר תמצאו ביוטיוב, או באתר נענע 10. או שכבר צפיתם ואני סתם מטריד אתכם כאן. "צבע כתום" – אל תחמיצו.

בלעדי, בלעדי

אתר ספורט א': "הכדורסלן טיילור רוצ'סטי חתם במכבי תל אביב, כפי שפורסם לראשונה אצלנו".

אתר ספורט ב': "השחקן רוצ'סטי חתם במכבי. על המגעים איתו פורסם לראשונה אצלנו".

אתר ספורט ג': "על התעניינות הקבוצה בשחקן פורסם לראשונה אצלנו".

אתר ספורט ד': "על המחשבה לחזק את הקבוצה פורסם לראשונה אצלנו".

אתר ספורט ה': "ריאיון עם חבר ילדות של סבתא של השחקן יפורסם לראשונה אצלנו".

אתר ספורט ו': "על פתיחת המסעדה של החבר של עורכת האתר פורסם לראשונה אצלנו".

אתר ספורט ז': "התאריך בראש הדף פורסם לראשונה אצלנו".

בקטנה

א. אם כבר נכנסים לענייני כדורסל: המאמן דייוויד בלאט, שהפסיד בשבוע שעבר בגמר ה‑NBA, הפסיד על הדרך הזדמנות חד פעמית להפוך לאגדה קולנועית. כי אם קבוצתו קליבלנד קאבלירס הייתה זוכה באליפות, אין מצב שסיפורו לא היה הופך לסרט הוליוודי סוחף והרואי, מן הסתם בכיכובו של קווין קוסטנר. אבל בלאט הפסיד וסיים את העונה בדרגת סגן אלוף בלבד, שזה סופר-מכובד בעולם הכדורסל אבל לא שווה כלום בעולם הסרטים. הוליווד לא סולחת למפסידים.

ב. בעקבות סערת הסרט על יגאל עמיר, מגלה מבקר הקולנוע והבלוגר יאיר רוה שעוד שני סרטים על רוצח רבין נמצאים בדרכם אלינו. על אחד מהם, שעדיין נמצא בשלב טרום הפקתי, כותב רוה: "הסרט מציג את עמיר כאדם עם בעיות נפשיות קשות, וחושף את המסע שלו לקבלת דין רודף מרבנים, את השפעת מרצים בבר-אילן עליו, ואת ההסתה והאווירה הציבורית האלימה של התקופה. אמפתיה לרוצח, אני קורא בין השורות, לא תהיה כאן. ביקורת עזה על סביבתו החברתית, הפוליטית והאמונית, שדחפה אותו ללחוץ על ההדק – דווקא כן". אם סרט זה אכן יופק בהתאם לתיאור של רוה ויגיע למסכי הקולנוע, אני רוצה להאמין שהציבור שלנו יידע לתת לכך תגובה ציונית הולמת. כלומר להתעלם.

ג. "אתם יודעים מה זה קפה אובמה? שחור וחלש", צייצה באנגלית ג'ודי ניר מוזס שלום בדיחה ממוחזרת שחוללה סערת רשת כלל עולמית. האמת? בדרך כלל אני מחבב את הקלולסיות העליזה של אשת שר הפנים, אבל במקרה זה חייבים להודות שהיא עשתה טעות חמורה. אובמה לא כזה שחור. שבת שלום.