"אנחנו עובדים ביחד, אז אין זמן למריבות".
"אנחנו עובדים ביחד, אז אין זמן למריבות".יהושע ונחמה ביטקובר

"את רואה, כאן התחתנו", מסבירה נחמה ביטקובר, בזמן שהיא ובעלה יהושע מביטים זה לזה בעיניים לקול תקתוק המצלמה.

מתבקש לצלם אותם בדיוק כאן, באותה פינת דשא שבה הצטלמו ביום כלולותיהם. הדשא הוותיק של המכללה בבית וגן מארח הרבה סטודנטיות שיושבות עם סיכומי שיעורים וקלסרים, שיחת חברות רוויית שמש או סתם הפסקה עם סנדוויץ'. בין לבין נערכים במדשאה גם אירועים מיוחדים, למשל כמו חתונתם של הביטקוברים.

יהושע ביטקובר, בוגר ישיבת 'תורת החיים', הלך אחרי הוראת רבו, הרב שמואל טל, שגורס כי אין שום הצדקה למפלי הכסף שנשפכים בחתונות. הרב טל הגביל את תלמידיו בסכום ההוצאות שיקדישו לחתונתם. "באותה תקופה הסכום היה 6,000 דולר", מספר יהושע. בפועל החתונה של הביטקוברים לא הגיעה אפילו לחצי מהסכום. נחמה, שהייתה אז סטודנטית במכללה, הייתה שותפה למהלך בלב שלם. "גם אני חשבתי למה להוציא כל כך הרבה על חתונה? במכללה יש חדר אוכל ענק ודשא מהמם. הבאנו קייטרינג ותזמורת מושקעת, והיה ממש יפה". מה ששימח אותה במיוחד היה האפשרות להזמין הרבה אורחים. "הגיעו מאה חברות".

היום נחמה מתרגשת מסגירת מעגל שהיא חווה יום יום. "ביום החתונה ליוותה אותי התחושה של להתחבר לעם ישראל, לעשות מה שנכון לכלל עם ישראל, והיום יש לי זכות לפגוש בחזרה את החוויה הזאת כל יום. אומרים שכשיש לך חוויה רוחנית - תקפיא אותה באיזה צליל. אז פה זה הדשא במכללה", והוא זה שמחזיר אותה לשליחות שאליה יצאה.

"כל חתונה - זו מתנה"

נחמה ויהושע ביטקובר, בשנות השלושים לחייהם, הם תושבי קריית ארבע והורים לחמישה ילדים. יחד הם מנהלים את מכון 'עומק הקשר' השוכן בתוך 'מכללה ירושלים' בבית וגן, ומגובה על ידה.

האסוציאציה הראשונה שעולה לי בכניסה לקליניקה במכון היא חדר ייחוד. ספה לבנה רכה, כורסאות שמנת, וילונות ופרחים. רק חבילת הטישו המחכה על השולחן מעידה שכאן גם בוכים, ולא רק מהתרגשות.

"נושא שכל החיים עניין אותי והעסיק אותי היה עבודת המידות", פותחת נחמה את סיפורו של המכון. "כשסיימתי את הלימודים במכללה, ניגשתי לרב קופרמן, ראש המכללה, ושאלתי אם אפשר לעשות שיעור על עבודת המידות. אז הוא ענה לי 'תעשי'. הכול התחיל בקבוצה קטנה של חמש בנות. השקעתי הרבה בלנסוע מהיישוב חרשה, שבו גרנו אז, עד למכללה, והכנו את השיעורים ביחד, יהושע ואני. המטרה הייתה לתרגם את עבודת המידות לכלים מעשיים. אני רוצה לבנות בתוכי עין טובה, איך עושים את זה?".

הקבוצה הקטנה גדלה משנה לשנה עד שהגיעה לחמישים בנות, ואף קיבלה קרדיט של קורס מוכר מטעם המכללה. עם הזמן, השאלות שהציפו הבנות ניתבו את הקורס לאפיק קרוב ונושק: הדייטים. "בשלב הזה בחיים, אצל רוב הבנות עבודת המידות מתבטאת בדייטים. לאט לאט זה נהיה הנושא". "זה היה גם השם הרשמי של הקורס", מוסיף יהושע, "קראנו לו 'מודעות עצמית והכנה לזוגיות'. הקורס הזה נלמד במכללה במשך שש שנים". כשיהושע מדבר נחמה תולה בו מבט קשוב ומרוכז, מהנהנת ברצינות.

"פתאום ראינו שהרבה בנות מהקורס מתחתנות. מי שמתחתנת במכללה – מופיעה ברשימת הנוכחות עם שם משפחה נוסף. כשקיבלתי רשימות נוכחות כאלה לתת ציונים, לאט לאט ראיתי שכמעט לכולן יש שני שמות. לקח לנו קצת זמן לתפוס את זה, עד שהבנו שיש לנו ביד משהו שעוזר לבנות להתחתן".

יכולתם לזקוף את זה בוודאות לזכות הקורס?

"זוקפים את לקב"ה", נחמה ממהרת לענות, "אבל זה בלט בקורס. אמנם במכללה יש אחוזים מאוד גבוהים של חתונות. המכללה משקיעה בנושא הזה", היא מציינת לשבח, "אבל בקורס האחוזים היו גבוהים עוד יותר בבירור".

במהלך העברת הקורס, הרבה בנות הגיעו לשיחות אישיות אצל נחמה. המכללה הפכה את השיחות האישיות למאורגנות, כדי שנחמה לא תצטרך לנדב את זמנה לאין קץ. "רציתי לעזור לבנות, אבל ראיתי שחסרים לי כלים". יהושע פנה ללימודי אימון אצל מתי וכסלר ב'כוונה', ונחמה למדה בינ"ר (יועצי נישואין רבניים) בצד לימודי הדרכת כלות במכון פוע"ה. בנוסף לכך היא השתלמה בטיפול נרטיבי ויהושע למד גם דמיון נובע. "כל פעם חיפשנו מה יעזור לתת מענה לבנות. ראינו שכל כלי שלמדנו עזר לנו. מכל דבר לקחנו נקודות, והתמקדנו בעניין הרווקות". ההתמקצעות היא אצלם יעד תמידי, ונחמה כבר עכשיו מתכננת מה היא תלמד בשנה הבאה.

אחרי שלב השיחות האישיות במכללה, נפל האסימון שצריך עוד צעד קדימה, והפעם צעד גדול. "הבנו שצריך להקים מרכז. יש צורך גדול, וידענו שבאימונים של אחת על אחת ייקח לנו הרבה זמן להגיע לכל אחת. נוצר רצון להקים משהו הרבה יותר גדול שייתן מענה מערכתי, לא רק לאלו שהגיעו אלינו".

מכון 'עומק הקשר' התחיל כעסק פרטי לחלוטין של הביטקוברים, בקליניקה בביתם. לאחר כשנתיים, המכללה נתנה את חסותה והעסק הפך למכון ממוסד.

ניחשתם לאן זה הולך?

"לנחמה יש חלומות טובים, ואז הם מתגשמים", יהושע צוחק בחום ומביט בה מלא הערכה. שניהם מסכימים שהרבה ממה שקורה כאן זו סייעתא דשמיא. "אנחנו הולכים הרבה לחתונות", משתפת נחמה, "וכל חתונה זו מתנה בשבילנו. יש בנות שמוצאות מיד עם הכניסה שלהן לתוכנית, ויש בנות שעוברות תהליך והן ממקדות נקודות לעבודה. כל פעם מחדש זה נס. בדיוק לפני שבועיים מישהי באה אליי ואמרה 'נחמה, מצאתי אותו'. לפני כמה שבועות היא לא הסכימה לשמוע בכלל על הכיוון. והנה חסימות השתחררו, והיא העבירה הילוך. כשהיא פגשה אותו היא ידעה בדיוק שזה זה. התפיסה שלי, ולא רק בנושא הזה, היא שה' רוצה לתת לנו שפע, ואנחנו רק צריכים להכין את הכלי".

המכון מציע אימון אישי לרווקות ורווקים, מפרסם טורים במגזין 'פנימה', וחתום על חומר אינטרנטי שנשלח חינם לרשימת התפוצה של המכון. "הכי כיף לקבל מייל חוזר של: תודה רבה על הכול, נא להוציא אותי מרשימת התפוצה, התארסתי...".

דרוש חתן עם רישיון

יהושע מאמן בנים טלפונית או בקליניקה בביתם שבקריית ארבע. אצל הבנים הפעילות היא על אש נמוכה.

המכללה חושבת להשקיע בעתיד בפיתוח התוכנית אצל בנים, אבל בינתיים הדגש הוא אצל הבנות. "המכללה משקיעה כי אמנם הרבה בנות מתחתנות, אבל כל בת שעוד לא מתחתנת - יש פה הרבה כאב סביב זה".

המכון מציע גם סדנאות חד פעמיות וסדנאות מתמשכות של תהליך בן 12 מפגשים. "יש בנות שצריכות ליווי בנושא מסוים. לדוגמה, להצליח להתמקד במה היא מחפשת בעצם. יש הרבה קושי ובלבול בתחום הזה. למשל, יש מישהי שנעולה על מישהו שעשה צבא. היא לא מוכנה לשמוע משהו אחר. בדרך כלל יש מאחורי זה משהו פנימי, עמוק יותר, וכשמזהים אותו אפשר לראות שגם בחור שלא עשה צבא יכול להתאים". הדוגמאות שממלאות את האוויר הן לא דמיוניות. בחורה עם סיפור דומה רצתה רק בחור שיש לו רישיון ויהי מה. אחרי שהתבוננה פנימה בליווי של נחמה, גילתה שמה שבעצם חשוב לה זו תדמית גברית שעליה חלמה. 

בחורה אחרת חלמה על בחור חרדי. כחוזרת בתשובה היא חשבה שגבר ירא שמיים אמיתי היא תוכל למצוא רק בעולם החרדי. חוסר הידע שלה, שהופרך בשיחת אימון, גילה לה שקיימות אופציות נוספות לבחור תורני. היא פנתה לישיבה גבוהה כפי שהוצע לה, והבחור הראשון שאיתו יצאה עמד איתה תחת החופה וענד לה טבעת.

נושא שצף הרבה במפגשים הפרטניים הוא מה שהבנות הגדירו חסימה מנישואין. "למשל, בת שהקשר עם ההורים שלה לא טוב, חוששת. אם אני לא יודעת לבנות קשר עם ההורים שלי, איך אבנה קשר עם בעלי?". או בת שיש לה הרבה פחדים וחששות, לא ידעה איך אפשר להתחתן עם קושי נפשי כזה. "המושג חסימה מנישואין הוא סובייקטיבי. הבחורה מרגישה שיש משהו שתוקע אותה. זה לא שבאמת היא מנועה מלהתחתן, זה רק משהו בראש ובתפיסה שעוצר אותה".

עם הזמן הבינו הביטקוברים שמה שמשחרר את העכבות הללו זה השבת האמון של הבת בעצמה, ושתפנים ש"אני בנאדם טוב, ה' אוהב אותי. לקבל את עצמי כמו שאני. היא צריכה לראות את הטוב שבה. וזו עיקר העבודה, יותר מאשר לחפור בבעיות. כמובן שצריך גם לאתר קשיים ממשיים. כי אם יש פחדים ממשיים, אי אפשר לדלג. מי שתקוע - אי אפשר לדחוף אותו. זה משהו שהחברה מאוד עושה", פורטת נחמה, "הסבתות, הדודות וההורים, אמנם מהרבה כוונה טובה, אבל נוצר לחץ של נו, נו, אתה יוצא? אתה מתחתן? אז נפגשת? קנית לה? והוא לא שם. כמו ילד שיש לו לקות למידה, לא נלחץ עליו - תכתוב כבר, תכתוב. גם פה, יש משהו באמת קשה. צריך לברר אותו בעדינות ואהבה, ובסוף זה ישתחרר. אבל הלחץ הזה מאוד מקשה על בנות".

הכיוון במכון הוא טיפול יהודי. "אנחנו מרגישים שזה נותן הרבה יותר מענה לבנות, מאשר רק טיפול של פסיכולוגיה קלינית, שלפעמים זה חשוב, ואנחנו מפנים גם לטיפול כזה כשזה נדרש, אבל בנות באמת מחפשות חיבור נכון לה' וחיבור נכון לעצמן".

חלוקת התפקידים במכון ברורה. נחמה היא המנהלת בפועל, מעבירת הסדנאות והמאמנת הפרטנית של הבנות, ואליה הצטרפה לאחרונה מאמנת נוספת עקב העומס. יהושע אחראי על הבניית התהליכים, יצירת התכנים ומרצה בכנסים. "הוא רב המכון בעצם, מאמן הבנים, והסופרוויזר שלי". נחמה מפרטת את משמעות הכובע האחרון: "כשאתה מאמן מישהו, חשוב לשמוע מישהו מקצועי מהתחום שייתן עוד דעה, עוד כיוון, לאיפה לקחת את האימון. אנחנו יושבים להרבה ישיבות צוות, איך לעזור לזאת ואיך לעזור לזאת".

הרצון לעזור לבנות מתהלך עם נחמה ויהושע. זה מעבר לשיחות עבודה וישיבות צוות. הם נושאים בתוכם את הסיפורים, הציפייה והכאב, ויחד עם הבנות מייחלים להפי-אנד שיבוא. באחד מהסיפורים יהושע היה השליח הטוב ששמע מה חשוב לבחורה, וכבר באותו ערב מצא לה את מי שיישא אותה לאישה כעבור זמן לא רב.

לקסיקון ההיכרויות המלא

המכון מעסיק גם רכזת פעילות ועוד שתי כותבות שאחראיות על הפיכת התכנים לטקסטים מלוטשים.

בנוסף לכך, יש התייעצות עם רבנים בשאלות הלכתיות, שמסתבר שהן לא מעטות בתחום. "החל משאלות של לספר או לא לספר ומתי לספר בנושאים רפואיים, רגשיים וכו'. יש גם בעיות הלכתיות סבוכות יותר".

הגדלת הצוות הורידה מהעומס?

"אם עד עכשיו זו הייתה עוד מתאמנת ועוד מתאמנת, אז היום יש כמה פרויקטים במקביל, עשר סדנאות, כנסים", אומר יהושע ומודה כי הצוות מקל, אבל מאידך זה רק מגדיל את היקף הפעילות. נחמה: "גם רשימת ההמתנה של הבנות לאימון פרטני היא הרבה יותר ארוכה. מנסים למצוא לזה פתרונות. אני לא יכולה לאמן 80 בנות בשבוע, ומצד שני אני לא יכולה להכניס מישהי שאני לא ממש סומכת עליה. אז הכנסנו מאמנת נוספת, שאימנה אותי בעבר, אז אני בהחלט סומכת עליה".

נחמה מאמנת כעשר בנות בשבוע. "אני לא יכולה לאמן יותר משלוש בנות ביום. אולי זה נשמע קצת, אבל אחרי שעה אני סחוטה, אין לך מושג כמה כוחות נפש זה מצריך". אחרי הפסקה תיכנס הבת הבאה. בימים של סדנאות או בניית תכנים חדשים, הללו ינגסו עוד יותר במערך האימונים. 

אין פה לחץ מסביב לחתונה? בסך הכול הסטודנטיות צעירות יחסית.

נחמה טוענת שזה לא עניין הגיל, זה רצון הלב. ובת שמאוד רוצה להתחתן - החיפוש שלה קשה, ולא משנה אם היא בת 23 או 29. "ובכלל, בדור שבו למצוא בן זוג זו משימה לא קלה בכלל, עדיף להתחיל מוקדם כדי שבאמת לא נצטרך להתעורר בגיל מאוחר". הבנות שמגיעות למכון הן בנות 18‑35, כשהרוב הן בטווח הצעיר יותר. "בעיניי זה מדהים שבנות מזהות קושי כבר בהתחלה ורוצות לפתור אותו מוקדם, לפני שנכנסים ללופ". יהושע מאמין שהעבודה בגיל צעיר ממזערת רווקות מאוחרת של גיל 30. "מצד שני", מסייגת נחמה, "יש בנות שכל כך מפחדות מלהיתקע, עד שהגיעו אלינו כמה בנות על גבול ה‑18".

"התוכנית אמנם ממוקמת במכללה", מציין יהושע, "אבל לגמרי פונה לבנות מבחוץ". נחמה מהנהנת במרץ. "בכנס שערכנו לא מזמן, שתי בנות בלבד הגיעו מהמכללה והשאר - קרוב למאה בנות - הגיעו מכל רחבי הארץ. מצפת, מחדרה, מבאר שבע, הייתה אפילו אחת מאילת". שאר הבנות מגיעות לאירועים ונשארות מעודכנות דרך רשימת התפוצה ואתר המכון שמספק תכנים וירטואליים.

נחמה: "שלושה ימים לפני פסח היה לי רעיון". יהושע מחייך לשמע המשפט, הוא כנראה למוד משפטים כאלה, מלאי השראה וחזון, שנחמה רוקחת בשבילם. "סיימנו סדנה, ובעקבות המשוב החלטתי שצריך להוציא את המדריך ליוצא המתחיל, שיכלול טיפים לדברים הכי פשוטים: איפה נפגשים, מי מתקשר, עד כמה להתאפר או להיות טבעית. שברתי את הראש שבועות וחודשים. עלה לי רעיון: יש לנו אלף בנות ברשימת תפוצה. העליתי את זה כשאלה לרשימת התפוצה, מי רוצה לתת מהניסיון שלה טיפים קטנים וטובים, ונערוך מזה חוברת. תוך שלושה ימים הגיעו 160 מיילים. כל מייל היה גדוש בתובנות, לא טיפ קטנטן. בנות שיתפו מכל הלב". החוברת בת 20 העמודים נכתבה כלקסיקון בסדר האל"ף בי"ת, בתוספת הרבה הומור וקריצות: א' - אוכל ואיפה, ב' - בירורים, ג' - גיל וגובה, ד' - דברי איתו פתוח, ה' - הסוואה (למתחבאות) ועוד.

"המכון הוא עוד ילד"

אתם עוסקים כל היום בזוגיות. איך זה משפיע עליכם במרקם הזוגי? לא לכל זוג קל לעבוד ביחד.

יהושע: "העבודה המשותפת תופסת לנו הרבה מהזמן, זה השיח החם תמיד. בעיניי זה משהו שבונה לנו את הזוגיות. זה מה שעולה בינינו, לא צריך להמציא נושאים לשיחה זוגית. ותמיד יש עוד דברים - לדאוג לילדים או נושאים אחרים". גם נחמה מתוודה: "בהתחלה דאגתי שאין לנו זמן לזוגיות שלנו מרוב שאנחנו מתעסקים בזוגיות של אחרים. בהקמת המכון היו כמה שלבים, ובאחד השלבים שהיה ממש קפיצה גדולה, אמרתי ליהושע: אני לא מתעסקת עם כלום, רק עם המכון. הקושי לא היה רק זוגי, אלא גם מבחינת הילדים. יהושע ניחם ואמר שזה כמו לידה". יהושע ממשיך את מילותיה: "אז בדיוק כמו הלידות, צריך זמן להתאושש, וכמו אחרי לידה - פחות משקיעים בילדים, ופחות יש אוכל מבושל, אבל אחרי כמה חודשים, אולי שנה-שנתיים, הכול מתאזן. המכון הוא כמו עוד ילד. לפחות".

מתערבב לכם, החיים הפרטיים והעבודה?

"מאוד", נחמה החלטית, ויהושע ממשיך: "בהתחלה זה הפריע לנו, מה עם החיים הפרטיים, כל הזמן עבודה? אבל למדנו לאחד את זה. נחמה משתפת אותי במשהו שהיה לה בייעוץ. אני מקשיב, אומר מה נראה לי, בעצם היה פה גם משהו זוגי. זאת לא הייתה רק שיחת עבודה. היה פה גם מפגש זוגי שלנו".

"צריך לצאת מהמשבצת", מוסיפה נחמה, "לצאת מהריבוע של איך החיים אמורים להתנהל. בהתחלה היה לי ברור שאחרי העבודה אנחנו אמורים לעבור לשיחות נפש עלינו. וה'עלינו' הזה נהיה 90 אחוזים המכון. וזה טוב לנו ושמח לנו".

"גם הילדים שלנו שותפים", מספר יהושע, "הם מתפללים על הבנות שיתחתנו". חלק מהבנות גם מזמינות אותם לחתונה. "הילדות כאלה מתוקות", מחייכת נחמה, "בהדלקת נרות הן עם רשימה, להתפלל על זאת ועל זאת. מי שמבקשת מהן להתפלל עליה. הייתה מישהי ששלחה לילדות הזמנה אישית. זה בעיקר קורה עם בנות שמגיעות לקליניקה אצלנו בבית, ואז הן נשארות לארוחת צהריים ומכירות את הילדים". משפחת ביטקובר מגויסת כולה. "בסעודה שלישית, כשאנחנו שרים לפעמים 'מהרה ה' עוד יישמע' במנגינה איטית ושקטה, אז מכוונים על בנות. זה מאוד נוכח בעולם שלהם". נחמה מרגישה שזה גם מקנה לילדים שלה רגישות. הם יודעים לשמור על דיסקרטיות, והם לא יספרו למי שמגיעה על חברה שלה, שגם הגיעה. 

אז אתם לא רבים מאז שהקמתם את המכון?

"זוכר, יהושע?", נחמה נזכרת במכר שסיפר להם שמאז שחמותו עברה לגור אצלם בבית, נגמרו המריבות. "אני לא יודעת מה עבד אצלם, אבל אצלנו אין ממש זמן למריבות. יש לנו משהו משותף, ועובדים עליו ביחד. בפירוש זה חסכוני במריבות". אבל נחמה גם מכוונת לנקודה גבוהה יותר: "כשאתה מאמן מישהו אתה לא יכול להישאר בחוץ. האימון עובר הכי טוב כשאתה שותף לתהליך. זו המתנה הגדולה שלנו מהתהליכים".

מה הנושאים הבוערים אצל הבנות?

"המטרה היא לגעת בנושאים משמעותיים לבנות ולתת הכוונה לעבודה בהתאם. שאלות כמו עד כמה להשתדל, ועד כמה להשאיר את העבודה לריבונו של עולם, ו'אני חייבת שהוא ירצה' - לדעת להשאיר מרווח שיאפשר לבחור גם לרצות בקשר, ולחזר. ואיך מתמודדים עם קשר ש'היה פשוט זה', והבחור פשוט חתך והלך?".

בחלל הקליניקה צפים קשיים נוספים. נחמה מציינת בנות שפוגשות מודלים זוגיים כאובים. "שלום בית בדור שלנו זה לא פשוט. בת פוגשת את זה אצל ההורים שלה, אצל אחותה הגדולה, זה מחלחל ומשפיע. לא מובן מאליו שמערכת זוגית זה דבר טוב ושמח. לפעמים הדימוי שלה זו מערכת כאובה ופוגעת. עיקר הדגש שלנו זה על פשיטות ובריאות. לפני הכול לדעת שזו מערכת טובה ושמחה ואני ראויה לזה".

"הייתה אצלי מישהי במשך הרבה זמן", מספרת נחמה, "ועברה תהליך לא פשוט. כשהיא קיבלה כבר את כל הכלים והרגישה שהיא יכולה לעבוד לבד - היא עזבה ויצאה לדרך. כשדיברנו אחרי שהיא התחתנה, היא אמרה לי: 'לא הייתי מוותרת על אף יום ברווקות'. זה היה לי כל כך חזק לשמוע ממנה. היא הייתה אז בתחושה שכולם שכחו ממנה, וה' שכח ממנה, וזה בחיים לא יקרה. ורק אחר כך היא מציירת את התובנה ש'אם היינו מתחתנים יום קודם - זה לא היה קורה. גם אני וגם הוא – היינו צריכים לעבור כל יום ויום מהדרך הזאת כדי שזה יקרה. כשהייתי מוכנה - זה באמת הגיע'. זה מה שהיא אמרה לי. אין כאן הוקוס פוקוס. בעבודה מתמשכת האישיות נבנית, עולים רמה, וזה מקרין".

הזוג מתרווח על הספה, מנסה לסכם. "זוגיות טובה היא לא אוטומטית", יהושע בורר את מילותיו, "זה דבר שדורש השקעה, אבל זו השקעה משתלמת. זו ההשקעה הכי משתלמת בחיים".

[email protected]