אורית סטרוק
אורית סטרוקצילום: פלאש 90

חודש הרמדאן נפתח גם השנה ברצף של פיגועים.

זו דרכם של המחבלים להודות למערכת הביטחון הישראלית על חבילת ההקלות חסרות התקדים וחסרות ההצדקה שהעניקה להם לכבוד החג.

איך מתיישבות ההקלות עם סדרת הפיגועים של החודשים האחרונים? למקבלי ההחלטות פתרונים. הרי הם עצמם קיבעו את המותג "פיגועי המפגע הבודד": אלה שבהיעדר מידע מודיעיני מקדים לא ניתן לסכלם מראש, כי הם "מתבשלים" במוחו של המחבל עקב התלהטות יצרים דתית או הסתה שהוא נחשף אליה, ותנאי להצלחתם היא יכולתו להתקרב באין מפריע אל קורבנותיו.

אז אם אלה תסמיני התופעה, מה ההיגיון לאפשר ולעודד תנועה חופשית והמונית מכל רחבי יהודה ושומרון אל דרשות ההסתה בהר הבית? מה ההצדקה לפתוח, בעיצומה של אינתיפאדת הכבישים, צירי תנועה שנסגרו בעקבות פיגועים? ולמה להרחיב, דווקא בחודש של התלהבות דתית, את אפשרויות המגע בין המחבלים הפוטנציאליים לקורבנותיהם?

הריטואל הזה חוזר על עצמו בכל שנה מחדש. ימים ספורים לפני הרמדאן מוזמנים נכבדי התושבים ביו"ש, היהודים והערבים (בנפרד כמובן), אל מפקדי צה"ל והמינהל האזרחי, ומתבשרים על חבילת הקלות חסרות תקדים, שמבחינת ראשי הציבור היהודי הן חבילת סכנות מעיקות ומדאיגות.

הם הרי זוכרים בדיוק מי נהרג בפעם הקודמת שהכביש החסום נפתח לתנועה, ובאילו נסיבות מוצדקות הוא שב ונסגר. הכתובת הזאת רשומה בדם על כל כבישי יהודה ושומרון, אבל מקבלי ההחלטות במערכת הביטחון מסרבים בכל שנה מחדש לקרוא אותה.  

משהו התכווץ בי השבוע כשדובר צה"ל בחר לתאר את המפקד הצבאי, אשר מחליט על הסרת מחסומים מצילי חיים, כ"די-ג'יי" ש"מאזן" בין "רעשים משני הצדדים".

רעשים? שני צדדים? הדובר אינו אשם, כמובן. הוא רק פתח לנו צוהר למועדון בלהות, רגע לפני שלוויה קורעת לב, פצוע אנוש שנאבק על חייו ועוד כמה פצועים קל הניעו את ראש הממשלה להתערבות (מינורית) בהחלטותיו התמוהות של הדי-ג'יי.

כהד ממרחקים עלו בזיכרוני דבריו של מח"ט יהודה לשעבר אל"מ דרור ויינברג הי"ד, כששאלתי אותו מדוע הוא פותח מחסומים באופן שמסכן את ביטחוננו. דרור הי"ד, שנאלץ לעשות צעד זה בהוראת הדרג המדיני, השפיל מבטו ואמר ביושר: "אין לי תשובה אינטליגנטית לשאלה הזאת". הוא עצמו, שנאבק פעם אחר פעם בנחישות בתוך המערכת הצה"לית נגד החלטות כאלה, שילם לבסוף בחייו את מחירן הנורא.

כל קצין בצה"ל ובמינהל האזרחי יודע שאחרי מאות הרוגים ועשרות עתירות, גם בג"ץ קבע כבר מזמן שערך האחריות לחיי אדם ניצב תמיד ובאופן מובהק מעל כל יתר הערכים, כולל חופש התנועה והמסחר. אז מכובדיי מקבלי ההחלטות, זה לא "משחק של איזונים", אלה החיים שלנו. וכפי שלימדונו חז"ל: "כל המציל נפש אחת מישראל, כאילו הציל עולם מלא".