הגעגוע, האמונה והעתיד

גבריאל ששון שאיבד את שבעת ילדיו באסון השריפה בניו יורק, מספר על חזרתה של אשתו הביתה, ועל תהליך השיקום שעדיין עומד בפניה.

נתנאל כ"ץ , י"א בתמוז תשע"ה

הבית שנשרף בברוקלין.
הבית שנשרף בברוקלין.
צילום: רויטרס

גבריאל ששון, אשר שבעה מילדיו נספו באסון הכבד לפני כשלושה חודשים, סיפר הבוקר (ראשון) בראיון לרדיו קול ברמה על חזרתה של אשתו הביתה בסוף השבוע.

לדבריו, "ביום שישי אשתי חזרה הביתה, והיא שמחה להיות בבית. היא תקבל את הטיפולים בבית, היא עדיין צריכה לעבור שיקום שתלך יותר טוב ושתוכל להשתמש עם הידיים"

ששון התייחס לתחושותיו בעקבות החזרה הביתה עם אשתו כשהבית ריק מילדים שהלכו לעולמם, "קשה מאוד. זה מאוד קשה. אבל אין בליבנו, יש לנו אפשרות לבכות עליהם באהבה ולהיות שמח, ואפשר לבכות עליהם ולהתגעגע ולהיות בדיכאון, אז אני ואישתי מנסים להפוך את הגעגוע לדבר טוב וחיובי, לזכור את האהבה והשמחה שהיו לנו. וככה אפשר להציל את המצב, שזה דבר חיובי ולא שלילי".

"לא חזרנו לאותו בית", ציין ששון, "הבית נשרף, אנחנו בבית של אמא שלי, גם כי צריך עזרה. לאישתי יש הרבה אמונה אני מתפלא איך היא מסתכלת קדימה איך היא רוצה לבנות את העתיד. היא מאוד חזקה".

על החיים מאז האסון, ועל ההתנהלות בחגים ובשבתות סיפר ששון, "ממשיכים, אין ברירה. כמה חגים עברנו, אני עברתי פסח, ל"ג בעומר ושבועות, כמה שבתות. כל יום ויום אני מכריח את עצמי שוב, ואני עובר את היום".

"קשה להסביר, אבל מתי שאנחנו מגיעים לגשר עוברים אותו", הוסיף ששון, "אי אפשר לדעת מה יהיה אבל הקב"ה עוזר באותו רגע. ב"ה יש לנו הסתכלות נכונה כלפי העתיד, ולא מסתכלים אחורה, כל השמחה שעברנו עם הילדים זה מחזק אותנו. כל העולם זה זמני אז מחכים לעתיד לבוא שנהיה ביחד, זה רק געגוע בינתיים. זמני".