בסרטו 'חטיפה למען אללא' מציג העיתונאי, איש הערוץ הראשון, יורם כהן, תמונה קשה וחדה אודות התחזקות החמאס ושנאתו הדתית היוקדת כלפי ישראל. בראיון ליומן ערוץ 7 לקראת הקרנתו של הסרט מחר בערב בערוץ 1, מספר כהן על עשיית הסרט, החששות, האיומים והתובנות האישיות והלאומיות שעולות ממנו.
את הסרט מגיש כהן במלאת שנה לחטיפת שלושת הנערים, ובתקופה זו ביקר וראיין רבים מהתאים הקשים של ארגון החמאס ביהודה ושומרון בכלל ואזור חברון בפרט. בראשית השיחה עמו נשאל כהן על הפן האישי של מי שהסתובב בשנה האחרונה בין אנשים הרואים בו בן מוות מעצם היותו יהודי וישראלי.
"לא נעים להיכנס למקומות האלה, אבל זו שליחות להביא את התמונה המאוד עגומה", משיב כהן הנראה בסרט כשהוא נבלע בין המון תומכי חמאס משולהבים בתהלוכה הקוראת להשמדת ישראל.
כהן מספר על מציאות בה אוכלוסיה גדולה מאוד באזור חברון נתונה תחת שלטון החמאס ומבטאת שנאה תהומית לישראל. "זה בא לידי ביטוי בכל רגע", הוא אומר. וכשאלו האנשים בקרבם הסתובב ואותם ראיין התחושות קשות. הוא עצמו לא הצהיר בגלוי על היותו עיתונאי יהודי וישראלי, אך כאשר נשאל על כך אמר את האמת. "לא נידבתי את המידע", הוא אומר ומציין כי אמנם הערבית שבפיו טובה, אך לערבים עצמם ברור שהיא אינה של פלשתיני והדבר מעורר את תשומת ליבם.
עם כל זאת, הוא מסביר ומספר, מבינים הפלשתינים, גם אלה תומכי חמאס, כי על מנת להביא את דבריו הישיר אל הציבור הישראלי, ללא מסננים של הרשות הפלשתינית וללא מגבלות, עליהם לנצל את ההזדמנות שבה עיתונאי ישראלי מציב בפניהם מיקרופון לבטא את עמדותיהם. בהקשר זה הוא מציין כי בסרט נשמעים אנשי החמאס מנצלים את ההזדמנות היטב גם להשתלח בביטויים קשים נגד אנשי מנגנוני הביטחון הפלשתיני, אותם הם רואים כמשתפי פעולה עם ישראל.
לדברים הללו מוסיף כהן ומציין כי לא ניתן להתכחש לאיומים שקיבל על חייו ולמקרים שבהם גורש ממקומות מסוימים בהם ביקש לצלם קטעים עבור סרטו. "כוחו של הסרט הזה הוא להגיע לצד האחר ולשמוע מהם התבטאויות מאוד קשות על ישראל, היהודים כוחות הביטחון, לשמוע איומים להמשיך ולגדל את הדור הבא של הטרור".
כשהוא מתייחס למסרים העולים מסרטו קובע כהן כי התובנה העמוקה היא שמדובר במלחמת דת שלא ניתן להסתיר אותה במאפיינים לאומיים או זמניים כלשהם. "הגרעין הקשה של חמאס מביט על ישראל כאויב בעיניים של ספר הקוראן", הוא קובע ובאשר להתעצמות כוחו של חמאס ביהודה ושומרון אומר כהן כי הארגון הולך וסוחף אליו יותר ויותר אנשים ו"המסר של חמאס הוא אלטרנטיבה לרש"פ שמבחינת הציבור הפלשתיני כשלה. התומכים בחמאס הם לא בהכרח דתיים. קל לתושבים להזדהות עם המסרים שלהם. זה בא לידי ביטוי בכל ראיון".
כהן מציין כי אמנם בחמאס הסבירו את חטיפת שלושת הנערים ככזו שנועדה להביא לשחרורם של מחבלים כלואים, אך האמת עמוקה הרבה יותר "זה רק תירוץ. יש כאן משהו הרבה יותר עמוק. רוצים להוציא את ישראל מהאזור. יהודים יכולים לחיות כאן אבל רק כבני חסות המשלמים דמי גולגולת, וזאת כהיתר רק ליהודים שנולדו כאן ולא למי שהגיעו מחו"ל", הוא אומר ומספר על שיחה עם שייח' בכיר בחמאס שאחיו ייסד את חוליות עז אדין אל קסאם בחברון. בשיחה זו שאל אם קיימת אפשרות כלשהי למו"מ עם ישראל והמענה היה נחרץ וברור - לא, שכן אם יסכים למו"מ שכזה יהיה בכך מעין התכחשות לעצמיותו האישית.
לדבריו בימים אלה, כאשר שבה ועולה אופציית ההודנה הוא מבין שמדובר במאבק עמוק הרבה יותר ולא כזה שהסכם קצר מועד יביא להדחקתו. להערכתו הדיבורים סביב אפשרות זו נובעים ככל הנראה מקיומו של אינטרס הדדי לשימור השקט אבל הדברים כאמור עמוקים הרבה יותר. כשנשאל אם התוצאה היא שמול חמאס 'לנצח נאכל חרב' השיב כהן: "לצערי כן. חמאס הוא חלק מתנועת 'האחים המוסלמים' שלא יכולים לספוג את נוכחות ישראל באזור".
במהלך שנת הכנת וצילום הסרט המלווה בין השאר גם את משפחות החוטפים בימי החיפושים אחר הנערים וגם בחודשים שאחרי האירועים הקשים ההם. לדבריו שיח השנאה נותר אותו שיח וככזה הוא מעיד על אמונה דתית עמוקה שבסיסה חובה לסלק את ישראל מהאזור.