במאמר משותף מבקרים פרופ' זכי שלום, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, והשר לשעבר גדעון סער, גם הוא כיום מחוקרי המכון, את התנהלותו של נשיא ארה"ב ברק אובמה מול האיראנים, התנהלות בה חשף בפניהם ובפני העולם כי האופציה הצבאית אינה נמצאת על השולחן, ובכך החליש את קלפי המיקוח שלו עצמו.
בראיון ליומן ערוץ 7 מסביר פרופ' שלום את עיקרי כישלונותיו הדיפלומטיים של אובמה בזירה זו. "כשהוא אומר שכל מה שיכולה ארה"ב להשיג זה בקושי הסגה של איראן שנתיים-שלוש לאחור, וכשהוא שואל את נתניהו מה החלופה שלך, הוא בעצם אומר שאין לו אופציה צבאית וצריך להסתדר עם מה שיש ולוותר לאיראנים כי לא נגיע להסדר איתם".
"אם אתה רוצה להגיע להסדר, אפילו מנקודת מבטו של הנשיא הלהוט להגיע להסדר, ההיגיון אומר להגיד שאם לא תלכו לקראתי יש לי יכולות להכות בכם חזק. אבל הנשיא נוקט בשיטה שמרחיקה אותו מהסדר טוב לארה"ב. הוא עושה צעדים שמפחיתים את היכולת שלו להגיע להסדר שיהיה גם טוב לארה"ב וגם יקבל את אישור הקונגרס. אני לא רואה איך הקונגרס יאשר הסכם במתווה שהוא מציע".
עוד מזכיר פרופ' שלום את האזהרות הפומביות שפרסמה שורת אישים בכירים מאוד בממשל ובצבא האמריקאי, ולא רק רפובליקנים, מההסכם. שלום מציין כי אזהרות אלה לא זכו לתהודה מתבקשת בציבוריות הישראלית. "הם מזהירים את אובמה מההסכם ואומרים בפירוש שההסכם לא ימנע מאיראן להגיע ליכולת גרעינית ולא יביא לאותן מגמות ומטרות שאתה, הנשיא, הצבת בפני עצמך כמטרות להסכם עם איראן".
"מישהו בקונגרס או בדעת הקהל האמריקאי יוכל להתעלם מהדבר הזה? אלו פרופסורים בעלי שם בינלאומי, אנשי צבא בכירים, קבוצה של אנשים בכירים שמזהירה ממה שהולך להתחולל", אומר שלום שאינו רוצה להיכנס לשאלת ההשתקה היחסית של מכתב זה והמניעים, אם יש כלה, להשתקה זו, והוא שב ומבהיר: "זה מכתב לא של אנשים בדרג הפוליטי, אלא אנשים מהדרג המקצועי הבכיר ביותר, כאלה ששירתו תחת ממשל אובמה ומביעים דאגה קשה מאוד מהמתווה שאליו מוביל הנשיא".
לפי שעה הושג סיכום לדחיית סוף השיחות בעוד שבוע עד עשרה ימים, אך להערכתו של פרופ' שלום, כפי שהדברים נראים המתווה יוביל "לעימות לא רק עם הקונגרס ולא עם מדינות כמו ישראל, סעודיה, מצרים והמפרץ אלא גם בתוך המפלגה שלו. תהיה התנגדות ועדיין לא ברור אם הוא יצליח להעביר אותו גם אם יהיה הסכם".
פרופ' שלום נשאל אם יתכן ודווקא החורים הדרמטיים שבהסכם יכולים להרגיע את נתניהו, שכן הוא יוכל להיות בטוח שהסכם גרוע כל כך לא יעבור בקונגרס. שלום אינו ממהר להשמיע הערכות אופטימיות: "עדיין לא ברור, כי אי אפשר לזלזל בעוצמה וביכולת של הנשיא שמפעיל לחץ כבד מאוד בימים האלה על האיראנים להגמשת העמדות ולהערכתי הם יגמישו את העמדות הללו. המשחק לא סגור. אבל אם המתווה שמקבל פרסום בתקשורת הולך להתגבש באופן הזה יהיה קשה להעביר אותו בקונגרס ובדעת הקהל".
על ההתגמשות האיראנית האפשרית אומר פרופ' שלום כי "ברור שהאיראנים לא יפרקו את המתקנים שיש להם. זה כבר מוסכם. הנושא המרכזי שצריך לעמוד עליו הוא הפיקוח ההדוק באופן שיאפשר למומחים אמריקאים, אירופאים ואחרים להגיע לכל מקום שירצו וישהו כמה זמן שירצו. זה ליבה של הבעיה, ואם הוא יעמוד על זה ויקבל התחייבות בכתב, התחייבות שלא ברור אם תבוצע כי יש לאיראנים מסורת של רמאות מופגנת, אבל אם יחתמו על מסמך כזה זה יביא הרבה אנשים בקונגרס לתמוך בהסכם הזה, כך שלא הייתי מספיד את היכולות של הנשיא להעביר את ההסכם הזה".
שלום מסכים גם להערכות לפיהן לאנשי הפוליטיקה האמריקאית יהיה קשה להביא לקריסת ספינת הדגל של מדיניות אובמה, המורשת המרכזית שלו. הוא מזכיר את הראיון שהעניק אובמה לג'פרי גולדברג ובו הוא הגדיר את ההסכם עם איראן כמורשת האישית שלו ואמר ש'בעוד עשרים שנה אהיה פה ואם איראן תהיה גרעינית יתלו את זה בי ואני לא רוצה שהשם שלי יוכתם כמי שהביא את איראן להיות מדינה גרעינית'. "הוא הציב את הדבר כעניין אישי שלו. בקרב חברי המפלגה הדמוקרטית זה משחק תפקיד מסוים. אומרים שהנשיא בסוף כהונתו ורואה בכך כדבר מכונן ונכון ללכת לקראתו ולסמוך על נשיא שחושב שהוא עושה את הדבר הנכון ביותר לארה"ב".