דברי שר החינוך, נפתלי בנט, בלוויתו של מלאכי רוזנפלד, שהתקיימה הבוקר בכוכב השחר:
משפחת רוזנפלד היקרה,
אליעזר, שרה והילדים:
יצחקי זכרונו לברכה שמלווה את המשפחה מלמעלה, הדס, עירית, טל, מאיר, מעוז, אביה ואֶלִישָי הקטן.
יצחקי, בנכם.
שהיה טייס בחיל האוויר ונפל בעת שטייל במולדת שכל כך אהב, היה קרוי על שם דוׂדוׂ, אח של אליעזר, שנפל בעת מילוי תפקידו וקבור בהר הזיתים.
כמה ציונות, כמה כאב, כמה אהבת הארץ וגבורה במשפחה אחת.
משפחה שהיא מיקרוקוסמוס של תקומת עם ישראל בארצו.
יחד איתם נגדעו חלומות, אהבות ותקוות.
==
"הלכנו למשחק כדורסל כמו כל אחד אחר, אבל רוצים להרוג אותנו, כי אנחנו יהודים".
כך סיפר יאיר הוֹפֶר מכוכב השחר, אחרי שניצל מהפיגוע.
מלאכי, זכרונו לברכה, נרצח בשובו ממשחק כדורסל.
הוא שב ממשחק - משחק שבו משחקים יריבים, על אותו מגרש, עם אותם החוקים.
גם האויבים שלנו חיים יחד איתנו על אותו המגרש. על אותה האדמה.
אבל להם, אין את אותם החוקים.
כשאנו משחקים לפי החוקים, חוקים אנושיים, מוסריים ויהודיים, הם מתנהגים כחיות אדם.
כשאנחנו מסכנים את חיי חיילנו כדי לא לפגוע בחפים מפשע, האויב שלנו מסכן את חייו כדי לפגוע בחפים מפשע.
כשאנחנו מסכנים את חיי חיילינו כדי להגן על ילדים, האויב שלנו מסכן את חיי ילדיו כדי לפגוע בנוּ.
--
אותו מגרש, על אותה פיסת אדמה, אבל לא אותם החוקים.
--
רק השבוע:
בחוּרים שחוזרים ממעיין, חברים שמשחקים כדורסל. אלה הפרטנרים של האויב שלנו לרצח.
מבקשים עזרה מבחור ברכב, הוא פותח חלון, והם הורגים אותו.
--
יש שיר מוכר ולא רלוונטי שאומר –האויב שלך בדיוק כמוך,
אז לא. האויב שלנו ממש לא כמונו.
האויב שלנו אינו פרטנר לשלום.
הוא חי טרור, והוא יקבל מענה השמור לטרוריסטים.
האויב שלנו מקדש את המוות,
קורא כיכרות על שם רוצחים,
מממן משפחות של טרוריסטים,
עורף ראשים של גברים ונשים,
מטביע אותם בכלובים,
מקים קבוצות כדורגל על שמו של מתנקש, רק בימים האחרונים.
האויב שלנו הוא לא כמונו. הוא לא במשפחת העמים.
מלאכי היה בן הארץ הזו.
הוא נולד בכוכב השחר,
הוריו אליעזר ושרה היו בין התושבים הראשונים של המקום הקסום הזה.
מלאכי היה עסוק בלחיות, הוא היה האח הגדול שכל אחד רק היה חולם עליו –
שיחק עם אֵחָיו, דאג להם, אהב אותם וטיפל בהם ללא הרף.
מלאכי היה עסוק באופן אובססיבי בחיים,
האויב שלנו עסוק באופן אובססיבי במוות.
--
ואני פונה מכאן לאויב שלנו, שחי כאן על אותו המגרש:
אנחנו רואים אתכם,
אנחנו מרגישים אתכם.
פרפורי הגסיסה של המוסר האנושי שלכם כואבים גם לכם.
וכמה,
כמה אנחנו מרחמים עליכם.
עוד משט ועוד רצח,
עוד פנייה לאו"ם, עוד שיגור טיל של "ארגון סורר", עוד עוד ועוד.
זה לא עובד לכם יותר.
מיום ליום האיפור יורד מהפנים שלכם,
נעלם הספק – אתם ארגון טרור.
--
גם אתם יודעים - המשחק שלכם נגמר.
אחרי 67 שנה, התוצאה לא תשתנה יותר.
אחרי 48 שנה,
המגרש הזה יישאר יהודי.
אנחנו כאן כבר 3000 שנה.
ואנחנו כאן כדי להישאר.
עבר מספיק זמן. תפנימו את זה.
ואתם גם יודעים שאנחנו לא משחקים את המשחק שלכם:
בזמן שאתם רוצחים,
אנחנו בונים.
אתם בונים תכניות שטניות איך לקחת חיי יהודים.
אנחנו בונים בתים,
מתרחבים וגדלים,
יולדים ומשחקים כדורסל והולכים למעיין.
חיים.
--
אני פונה גם לעצמנו, לעם ישראל:
אם יש דבר כזה מתנחלים,
אזי כולנו מתנחלים.
מי שיושב ברמת אביב הוא לא פחות מתנחל מיהודי בעופרה.
האויבים שלנו הורגים את כל מי שהם יכולים, הם יורים בכל מי שזמין.
הרצח הוא על רקע אקראי, לא על רקע מקראי.
בשנים האחרונות יש מתוכנו מי שהחליט לעשות דה- לגיטימציה ליהודים שגרים בשטחים אותם שחררנו לפני 48 שנה, בניגוד לשטחים אותם שחררנו לפני 67 שנה , כאילו שבראי ההיסטוריה יש משמעות ל-19 שנה. כאילו שלאויבים שלנו זה משנה משהו.
כמו בכל סיפור של דה לגיטימציה, מספרים לנו על מתנחלים רעים שגרים רחוק בהרים על חשבוננו, כמו במערב הפרוע.
שקר ועוד שקר ועוד שקר שחוזרים עליו הרבה פעמים, והשקר מגדל רגליים, ונדבק.
אבל יש אמת.
היא אחת, היא פשוטה.
המתיישבים ביהודה ושומרון הם החלוצים של 2015.
הם אלה המגינים עלינו ביטחונית באזור המרכז,
הם אלו המגינים עלינו מוסרית בפני העולם.
בפעם האחרונה שגירשו מתנחלים מביתם,
במהלך נוראי וכואב לעמנו לפני עשור –
זה נגמר בטילים על נתב"ג ובדו"חות נבזיים של האו"ם.
מי שיעז לחשוב על לוותר בשילה,
שלא ינסה לספר למה הוא נשאר ביפו.
הוא יכול לארוז.
מי שינסה לספר כמה כסף מוציאים על קיום חיים יהודיים באיתמר,
שלא ינסה להישאר רגע אחד בחניתה בגליל,
או בנתיב העשרה על גבול עזה.
מי שינסה לחשוב שהמתנחלים הם המערב הפרוע,
שיזכור – מדיסקוטק בדולפינריום בתל אביב ועד משחק כדורסל בעלי – כולנו מתנחלים הנצמדים לחיים.
אין יותר ואין פחות.
לא תהיה ישראל א' וישראל ב'. לעולם.
כל ניסיון לפגוע ברקמת האחדות העדינה בינינו, ייתקל בחומה בצורה.
אף אחד לא ישראלי פחות מחברו,
אף אחד לא מתנצל על המקום בו בחר לחיות את חייו באדמת אבותיו.
ההיפך, הוא הנכון.
קטונתי מאֵחיי תושבי יהודה ושומרון, מודל חינוכי ומודל התיישבותי שראוי שנלמד ממנו.
וכך, כשר החינוך של מדינת ישראל, אנחנו נחנך את ילדינו.
מלאכי,
איבדנו אותך אתמול.
אבל כמו תמיד בהיסטוריה של העם היהודי – אנחנו,
הקבוצה שלך, נעלה מהספסל וננצח.
אתה תעודד אותנו מהשמיים
ותבקש עלינו כוחות מהשמיים.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים