נוהל חניבעל - הלכה ואתיקה

הרב אלעזר גולדשטיין שחווה את רגעי ההכרזה על נוהל חניבעל ב'צוק איתן' וכתב מאמרים הלכתיים בנושא ישתתף בכנס הלכתי-אתי-צבאי בנושא.

שמעון כהן - ערוץ 7 , ט"ו בתמוז תשע"ה

נוהל חניבעל - הלכה ואתיקה-ערוץ 7
חיילי צנחנים בצוק איתן
דובר צה"ל

במלאת שנה למבצע 'צוק איתן' יקיים ארגון רבני צוהר דיון מיוחד בסוגיית 'נוהל חניבעל' והשאלות האתיות, מוסריות, ערכיות ויהודיות העולות ממנה. בדיון ישתתפו פרופ' אסא כשר, סמח"ט במילואים אורי שכטר והרב אלעזר גולדשטיין' מרכז פרויקט 'אתיקה צבאית יהודית' במכון 'משפטי ארץ'.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם הרב גולדשטיין על הכנס ועל הסוגיה העדינה והמורכבת שמלווה את מערכות ישראל מאז ראשית הקמתו של צה"ל.

בראשית דבריו מבהיר הרב גולדשטיין כי מורכבותו של הנוהל והמקרה המדובר נובעים מחוסר הבנה  ומשום כך נכון לשבת ולדון לעומקם של דברים, לבחון את מגוון הפנים של הסוגיה ולהגיע למסקנות שיהיה בכוחן לעשות סדר ולקבוע כללים לפתרון הסוגיה מתוך הבנת הסוגיה.

הרב גולדשטיין מבהיר כי "נכון לעסוק בשאלה איך דנים בכך. במובן הזה הפאנל הזה הוא הזדמנות טובה לדון בשאלות שכאלה. כשדנים על מוסר במלחמה יש הרבה מתח – מי צריך להחליט, מי יכול להחליט, איך להחליט, האם צריכות להיות כאן הכרעות פרקטיות, האם צריכות להיות הכרעות הלכתיות וכו'. הרעיון של צוהר הוא ניסיון לחבר בין שלושה עולמות".

"בהקשר הזה נכון לייצר הפרדה בין מי מחליט לכיצד מחליטים. בשאלה מי מחליט ברור שיש סמכות לממשלה ולמפקדים, זו סמכות שגם ההלכה נותנת, המלך רשאי לנהל את המדינה והיא עוברת לצבא והרב קוק דן בכך וקבע שהסמכות הזו קיימת לכל ממשלה של עם ישראל. השאלה איך מחליטים היא שאלה מורכבת יותר, אילו ערכים מכניסים – יהודי, אוניברסאלי - זהו המתח הגדול בכל השאלה", אומר הרב גולדשטיין שנשאל גם כיצד ניתן לקבוע באולמות ממוזגים עבור אנשי השטח שנמצאים בשדה הקרב עם כל הלחץ, האש, הזיעה והסערה הכרוכה במערכה.

במענה לשאלה זו מדגיש הרב גולדשטיין כי בראש ובראשונה יש לזכור שהרבנים חיים בשטח ואינם מנותקים מהמתרחש בשדה הקרב. הוא מזכיר שהוא עצמו במהלך מבצע 'צוק איתן' נכח בשטח והיה קרוב לנקודות הפיקוד כאשר התקבלו החלטות של 'נוהל חניבעל'. "רב שנמצא בעולם מנותק מהחיים יתקשה להיות גורם מכריע", הוא אומר.

"אבל יש גם שאלה הפוכה: האם אנשים בשטח יכולים להעלות שיקולים מוסריים כשהם בבהילות ובחשיבה האסטרטגית של המשימה. האם לא נכון לבחון את הדברים דווקא בחדר סגור ולקיים את הדיון אחורה ולראות את הפרספקטיבה הרחבה יותר מאשר זו שבשטח, ששם רואים את המקרה המסוים, עם הלחץ שבו והמשמעויות הממוקדות שלו, אבל קשה לראות את המבט הכולל של הסוגיה". בהקשר זה הוא מזכיר את הדיון המפורסם על 'מצדה בהלכה' ואירועים קודמים מהעבר היהודי ולבחון את ההתייחסות היהודית לחיי אדם כפי שהיא עולה מתוך המקרים הללו. "אנחנו רוצים לתת לאנשים שבשטח כלים על מושגי היחס לחיי אדם. אין כוונה לומר להם שלא יחליטו".

לנוכח מורכבות זו, מסביר הרב גולדשטיין, עולה הצורך לדון בהבדלים, אם קיימים כאלה, בין החשיבה האוניברסאלית לחשיבה היהודית ולהשלכות של כל תפיסה ותפיסה על הסוגיה עצמה כפי שהיא מתבררת בפועל בשטח. הרב גולדשטיין ומציין כי בחינה שהוא עצמו ערך מגלה שההבדלים בין שתי הגישות אינם גדולים כל כך ואין מקום להעצים אותם גם אם פה ושם מתגלעים ויכוחים בהיקפים מצומצמים. הוא מוסיף ומציין כי ההשלכה העיקרית של המתח בין שתי הגישות נוגעת יותר להחלטה כיצד בונים את רוח צה"ל, האם על פי ערכים יהודיים או ערכים אוניברסאליים?

בהקשר זה מוסיף הרב גולדשטיין ומזכיר כי צה"ל מוגדר כצבא יהודי, צבא שבו פועלים ערכים יהודיים ואין מדובר בשאלות תיאורטיות בלבד, "על רוח צה"ל נאמר שהיא לקוחה מארבעה מקורות שאחד מהם הוא מסורת העם היהודי".

באשר לנוהל עצמו נזהר הרב גולדשטיין מלהיכנס לדיון בכותרות, דיון שאינו עמוק ומורכב דיו כראוי לסוגיה מורכבת כל כך, אך עם זאת הוא מציין כי "ההלכה אומרת אמירה מורכבת על נוהל חניבעל – אסור להרוג אדם אחד כדי להציל אחרים, ואם מתירים זאת זה בגלל משמעויות המלחמה. זו תפיסה מורכבת ואנחנו דורשים שלא להעצים את זה עד אין סוף, ולא לומר שהכול מותר ולא אכפת לנו מחיי השבוי, אלא להשאיר את הדברים והפרופורציות במסגרת שיקולי הכלל אמתיים ואם זה לא שם אין להרוג את השבוי. אין להגדיר יעד שכזה אלא להילחם באויב".

"אני מאמין שמדינת ישראל כמדינה יהודית האנשים שבה מחפשים את הערכים היהודים, ויש כאן הזדמנות ללמוד אחד מהשני כפי שבית המשפט מנסה לטעון שהוא מביא מקורות יהודיים. ואנחנו מבקשים לכתוב את הדברים ולפתח את הדברים כדי שניתן יהיה להשתמש בכך, ויתכן שהדברים יביאו לרצון לאמץ את הדברים".

לקראת סוף הדברים נשאל הרב גולדשטיין אודות הרגעים בהם מצא הוא את עצמו בעיצומו של מבצע 'צוק איתן' ברגעי ההכרעה סביב נוהל חניבעל, והוא סיפר: "היה הרבה מתח ואווירה קשה מאוד. זה היה סמוך להפסקת האש, ופתאום כולם התכנסו. מישהו עבר לידי ואמר לי לרוץ לחפ"ק.

הקשבנו לקולות בקשר וראינו את הדברים מתרחשים. אחרי חצי שעה, כשהבנו שיש כאן חטיפה, פגשתי את החיילים שהיו איתנו ותפקידם היה לטפל במנהרות. פניהם היו נפולות. הם אמרו 'זהו, הפסדנו'. אמרתי להם 'מה קרה לכם, אתם כבר שלושה שבועות וחצי מוסרים את הנפש. אנשים בגדוד שלנו נפצעו ונהרגו ואף אחד לא התלבט לרגע. היה ברור שיש לנו משימה גדולה כי יש איום על האזרחים ופתאום הכול השתנה?'. ראיתי איך הדברים השפיעו והתברר לי שצריך פרופורציות גם במלחמה.

אחד הדברים שצריך להיזהר בנוהל חניבעל הוא שהנוהל לא יהיה תכלית המלחמה, העיקרון של אפס שבויים. למבצע יש תכלית והחיילים נכנסו למנהרות באומץ אדיר ועשו עבודת קודש וצריך לעצור לרגע ולהגיד שדרושות פרופורציות. הייתי שותף אחר כך גם בשלבי החיפוש, אבל צריך לזכור שמרכז המבצע היה חיסול המנהרות שנועדו לפגוע באנשים. כמובן, השבי הוא דבר קשה והוא הטראומה שמלווה אותנו שנים. השבויים נותרים איתנו אבל למבצע יש תכלית ערכית בסיסית מאוד והיא הגנת ישראל. הייתה לי שיחה מאוד מורכבת עם האנשים שעסקו בפועל בחיפוש ובכניסה למנהרות והדברים מורכבים ומחזירים אותנו לשאלה אם צריך לשקול את הכול מעט מרחוק, לנשום אוויר ולבחון את הדברים במבט מורכב ומקיף יותר".