הרגע שממנו חששנו הגיע. איני מדברת על שלושת השבועות, אלא על הצלצול האחרון של פעמון בית הספר, שמסמן את החופש של הילדים.
בתקופה האחרונה, בעוד ילדיי מחקו בשמחת לבב את הימים מטבלת הייאוש שלהם, אני הסתכלתי באימה על חילופי התאריכים ביומני, יודעת שזה רק עניין של ימים ספורים עד שאני נאבדת לחודשיים של טרפת, טרללת ועבודות יצירה אינסופיות.
השנה לחמשת ילדיי אין קייטנה, ורק בשביל לתבל קצת את העניינים אנחנו אמורים לעבור דירה, ועדיין אין כתובת שאליה נשלח את משאית ההובלה לפרוק את הארגזים.
אבל המקרה שלי הוא באמת נדיר, ואני מרגישה שעליי לתת כוחות וחומר מחשבה לכולנו, שנמצאים באותו הבוץ. בעצם, הלוואי שהיה קצת בוץ. שמעתי שזה מעסיק את הילדים נהדר.
אני מודעת לכך שייתכן שלחלק מההורים, אלו שמחכים לראות עם הילדים מרקו ונילס הולגרסון במיטה כל הבוקר, אני נשמעת קיצונית. אבל אפשר להגיד בבטחה שלרובנו המכריע, הראשון ביולי הוא תאריך לא פשוט. מבלי לגרוע מאהבתי לילדיי, חודשיים של אין מעש בקיץ זה דבר קשה. השילוב של אמא שלא סובלת שמש וילדים משועממים, בעייתי משהו. למרות שלא כמו בשנה שעברה, הקיץ הזה אני לא בהיריון, ומזג האוויר החם מרגיש לי כמו בריזה רעננה.
הקיץ הזה באמת מעורר בי רגשות מעורבים, ולכן החלטתי לעשות טבלה כדי לסדר את לעצמי את המחשבות.
בצד השלילי של טבלת "בעד ונגד החופש הגדול": הילדים כל הזמן בבית. כל הזמן. אין יותר הליכה שפויה ושקטה לסופר. תתכוננו לצאת משם עם אי אילו חבילות מסטיקים ושלוקים. זה קרב אבוד מראש. אנחנו צריכים להתרגל למשפטים כמו "משעמם לי" ו"אמא, הוא חטף לי". עוד רגע הם יקבלו מקום של כבוד בז'רגון הביתי. אולי עלינו ללמוד להחליף אותם, בתוך הראש, ל"אמא, אני אוהב אותך, תתייחסי אליי". אם מישהי מצליחה בזה, אנא כתבו לי במייל.
בצד החיובי של הטבלה: חסל סדר היסטריית סנדוויצ'ים ו"אתה תאחר לבית ספר" בבוקר, מצוקת ה"מישהי יכולה להוציא את הילדה מהגן, אני מאחרת בשתי דקות?'', והחתימות הבלתי נגמרות והבלתי נסבלות על כל עמוד של שיעורי הבית, שהמורות של בניי כה מחבבות. ונקודת האור העיקרית: הקיץ הזה, בלי נדר, הוא לא הקיץ שעבר. וברצינות לרגע, אם נתבונן איפה היינו בדיוק לפני שנה, חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים הי"ד, בפתחה של מלחמה ואזעקות צבע אדום ביישוביי הדרום ובכל הארץ, ילדים מפוחדים, קייטנות מתבטלות וחשש גדול באוויר. השנה אנחנו משוחחרים להתלבט לאיזו תערוכה לקחת את הילדים ובאיזו שעה יש שקיעה בים בלי לתכנן מראש היכן נמצא המרחב המוגן. כמה מהר שכחנו. כמה קל להתרגל שוב לחיים נורמליים.
הקיץ הזה יכול להיות פיצוי לקיץ שעבר. לאו דווקא מבחינת כמות הפעילויות והאירועים שנעשה עם הילדים, אלא מבחינת שחרור והורדת המתח. ללכת לאכול ארוחת ערב בפארק זה לא פרויקט שמצריך הוצאה כספית או לוגיסטיקה יוצאת דופן, אבל זה משהו שלא יכולנו לעשות בקיץ שעבר. בואו נהיה בהכרת הטוב על כך.
חינוך חובה, בבית
ובעוד שבמהלך שנת הלימודים אנחנו יכולים להשלות את עצמנו שמישהו עוזר לנו לחנך את ילדינו, בקיץ חובת החינוך היא לחלוטין שלנו.
הרבה פעמים אני רוצה לדבר עם ילדיי על משהו שחשוב לי שיהיה חלק מהאישיות שלהם או מהפנימיות שלהן, אך הלחץ הלימודי והחברתי בגן או בבתי הספר מתישים אותם וסותמים את הקשבתם. בקיץ הילדים פנויים מוחית ורגשית להכיל דברים שאין להם כוחות אליהם במהלך השנה. זה הזמן, דווקא בגלל החיכוך האינטנסיבי עם האחים, ואולי גם בזכותו, לעבוד על המידות. להתמקד ב"ואהבת לרעך כמוך".
אנחנו נכנסים לחודשים שהם סמל להתפוררות התרבותית והחברתית של העם שלנו, ודווקא כשהם מגיעים אין גננת שמספרת על קמצא ובר קמצא ומורה שמסבירה איך השנאה בינינו גרמה לאלפיים שנות צער. זו חובתנו להעביר לילדים שאפשר לנהוג אחרת. בשנה שעברה התמוגגנו מהערבות ההדדית שהתגלתה בעם שלנו. בכל מקום נאספו תרומות לחיילים, אלפי הפרשות חלה נעשו להצלחתם, מיליוני תפילות והתנדבויות. והנה, חלפה רק שנה אחת ובמהלכה ראינו התכתשויות מכוערות שהפכו לקאלטים ויראליים, שיח חסר תרבות על מהות התרבות, הפגנות על יחס מזלזל בין אדם לחברו ובין אדם לאלו שאמונים להגן עליו ועוד ועוד. הקיץ הזה, בין "אמא, הוא חטף לי" ל"אמא, משעמם לי", הוא הזמן ללמד את הילדים שלנו שהקיץ הוא חופש רק אם לא רוצים ללמוד להיות בן אדם.
לתגובות: ayakremerman@gmail.com
קומפוט לגדולים, קרטיבים לילדים
מתכון קל וכיפי שאפשר להכין עם הילדים ולבזבז עוד אחר צהריים במזגן.
הרעיון הוא לקחת את פירות הקיץ, כל אחד ומה שהוא אוהב: תפוחי עץ חמוצים, אגסים, אפרסקים, נקטרינות, ענבים, משמש, שזיפים ופירות יער קפואים.
המצרכים:
2 תפוחי עץ חמוצים, קלופים וחתוכים לפלחים
2 אגסים קלופים וחתוכים לפלחים
כף גדושה סוכר חום
בערך רבע כוס מים
כף תמצית וניל, או מקל וניל חצוי לאורכו
אפשר להוסיף כוכב אניס או שן ציפורן קטנה, אצלי לא מתים על זה.
אופן ההכנה:
שמים בסיר את הסוכר, תמצית הווניל והמים עם התפוחים.
מרתיחים על אש נמוכה את הסוכר עד שהוא מתחיל להתקרמל, ואיתו מתקרמלים התפוחים. זהירות, שלא יישרף. זה די מבאס לנקות סיר שרוף.
אחרי הקירמול מוסיפים את האגסים, ומים עד שהפירות מכוסים וצפים. מביאים לרתיחה ומבשלים שבע דקות כדי שהפירות יתרככו.
מוסיפים את הפירות הרכים ועוד מים רותחים כדי שיכסו שוב את הפירות. אין צורך לקלף את הפירות, אבל טוב לחתוך אותם לחצאים.
מבשלים 5‑7 דקות ומכבים את האש.
אם רוצים להוסיף פירות יער קפואים, זה הזמן. הם ממש לא זקוקים לבישול ומוסיפים צבע נפלא.
אני אוהבת שהמים של הקומפוט לא נוזליים לגמרי, ולכן לפני סיום הבישול אני מערבבת כף קורמפלור במים קרים, מוסיפה לסיר ומערבבת. זה נותן מרקם של ג'לי. שימו לב: מכבים את האש רק אחרי שהמים משנים את המרקם.
מקררים ומגישים.
לקרטיבים:
לוקחים את מי הקומפוט ומכניסים לתבניות קרטיב. זול, טעים ובריא. חסכנו צבעי מאכל, סוכרים לא נחוצים וחומצות מיותרות.
