בשעה עשר וחצי בלילה שמע דיווח בקשר על זיהוי של אור בחממות. הוא לא ייחס לכך חשיבות, כי ידע שלפעמים עובר כלי רכב מבלי לדווח לצבא.
ברבע לאחת עשרה ירד עם טרקטורון לעבר החממה. הוא הגיע למחסן הריסוס והכין את המרסס. לבד מפנסי הטרקטורון, הכול היה חשוך. ישי פשט את נשקו ואת חולצתו כדי ללבוש את חליפת הריסוס. הוא הכין את המרסס וניגש להדליק את האור בחממה. לאור הירח הציץ בשעונו שהורה על חמישה לאחת עשרה.
לחממה הייתה דלת רשת כפולה המונעת חדירת חרקים. הוא עבר את הדלת החיצונית והחל להיכנס בדלת הנוספת, ולפתע חש בברכו בחוט מתוח. בשבריר שנייה הבין שזהו מטען חבלה.
הוא הספיק להסתובב מאה ושמונים מעלות, ואז ראה הבזק אור עצום ושמע בום אדיר. מטען הצינור התפוצץ במרחק מטר ממנו! אחר כך נותר שקט מוחלט במקום והוא שמע צפצופים בלתי פוסקים באוזן שמאל.
ישי התעשת ודיווח לצבא על האירוע במכשיר הקשר, תוך כדי ריצה לטרקטורון. לאחר שיצא מהחממות התחבר לג'יפ הסיור של השמירה. צוות האמבולנס הגיע במהרה.
התברר שהוא יצא בשריטה קלה ברגלו ובקרע בעור התוף של אוזנו השמאלית ותו לא.
בסריקות שנערכו במקום נמצא שהמחבל היה באמצע פעולתו. היו ברשותו ארבעה מטעני צינור. שניים מהם הספיק להטמין, ושניים נוספים השליך במנוסתו בעת שישי נכנס לחממה והפתיע אותו.
למחרת בצהריים, בעת סריקת חבלני המשטרה, התפוצץ מטען נוסף שהיה טמון בחול, סמוך מאוד למקום המטען הראשון. חבלן משטרה נפצע באופן בינוני.
באותו יום נסע ישי לנתיבות כדי לעבור את מבחן הנהיגה לרישיון ג' כפי שנקבע לו מראש. תוך כדי המבחן הודיעו ברדיו על האירוע שאירע לו אמש. ישי סיפר לבוחן שהוא הבחור המדובר בתקשורת והלה כמובן התפעל. אין לדעת אם בזכות זה עבר ישי את הטסט, אבל יש להניח שזה לא הזיק...
מנתיבות נסע ישי לחדר המיון בסורוקה כפי שציוו עליו, שם פגש את חבלני המשטרה שליוו את חברם הפצוע. הוא סיפר להם שהוא זה שנפגע לילה קודם באותו מקום. הם היו בטוחים שהוא מתלוצץ עמם, כי לפי רמת ההרס שנותרה במקום - ברזלים עקומים וקרשים שבורים - לא סביר שמישהו יצא משם על רגליו.
כחודש לאחר האירוע מצאו פועלים שקטפו פירות מנגו, כמאה מטר מחממות החסה, פיסת מתכת מהצינור שהרכיב את המטען במשקל 2.2 ק"ג ועליה סימני הקרש ורשת הפלסטיק של החממה שקרעה במעופה החוצה. הרסיס שאמור היה לפגוע בפלג גופו העליון, אילו נותר במקומו, חדר לקרש בעובי סנטימטר ולצינור פלסטיק חדש בעובי 32 מ"מ!
אז החל להבין את גודל הנס. את אותה פיסת מתכת שמר ישי למזכרת נצח.
פרט לאותו מקרה נקלע ישי לשלושה מקרי ירי שאירעו בגוש קטיף. פעם אחת ראה במו עיניו קליעים מקפצים על החול מבלי לפגוע בו.
בפעם השנייה נסע ברכב אחרי האוטובוס לנצרים, כאשר לפתע הופעל מטען צד על חלקו האחורי של האוטובוס. הפח נשבר והנוסעים נמלטו, ופרט לכמה רסיסים שפגעו באוטובוס לא היו נפגעים.
הפעם השלישית הייתה כאשר נסע שוב אחרי אוטובוס לנצרים, ולפתע נשמע פיצוץ מכיוון קבוצת בתי ערבים מהצד. התברר שטיל נורה לעבר האוטובוס, אך החטיא את מטרתו.
ניסים רבים אירעו בגוש קטיף. כאשר סיפרו עליהם לרב מרדכי אליהו, הוא אמר: "צריך לפרסם אותם". וכך קמו חסידים ואנשי מעשה שאספו את סיפורי המופתים והוציאו את הספר 'על הניסים', ובתוכם סיפוריו של ישי.
גברת סופר מבאר שבע קראה את הספר, וכאשר הגיעה לסיפוריו של ישי, התקשרה כדי לברר מי הוא הבחור מנצרים שאירעו לו המופתים הללו.
"מדובר בבחור רווק בן 39", נאמר לה.
"אולי נכיר לו את הבת של השכנים?" הציעה.
זה היה בדיוק כאשר ישי גורש עם אלפי יהודים נוספים מגוש קטיף שנחרב.
כחודש לאחר הגירוש קיבל ישי את הצעת השידוכים.
הפגישות עלו יפה וישי התחתן עם חגית.
עשר שנים מאז הפיגוע בחממה יש להם כבר ארבע בנות, שלוש מהן נולדו באייר, שסימנו "אני ה' רופאך". אז הרהר בכך שדווקא הניסיון לפגוע בו במטען צינור העניק לו את החיים ואת ההמשכיות. צינור החבלה הפך לצינור של חיים.
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: odedm@neto.net.il