הקבינט המדיני-ביטחוני החליט בשבוע שעבר לאשר באופן עקרוני את מתווה ההסכם שגובש בין משרדי הממשלה ובין חברות הגז המחזיקות במאגרים 'תמר' ו'לווייתן'.
מדובר, כזכור, בשני מאגרי הגז המשמעותיים המצויים במים הכלכליים של ישראל. אולם אישור הקבינט היה רק הראשון בשורה ארוכה של צעדים שנדרשו, ועדיין נדרשים, על מנת לאשר סופית את המתווה.
המשוכה הראשונה שצריך היה לעבור היא הוצאת נושא הגז מתחום אחריותו של הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיויד גילה, שכזכור מתנגד למתווה ואף הודיע על התפטרותו עקב כך. גילה אמנם הודיע שהוא מתפטר, אך נכון לרגע זה נשאר בתפקידו. חוק ההגבלים העסקיים קובע כי שר הכלכלה, בהתייעצות עם ועדת הכלכלה, יכול להעניק פטור חלקי או מלא בנושא מסוים מטעמים של ביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה. אך שר הכלכלה אריה דרעי, שלא רצה להיות אחראי באופן אישי על העניין, דרש שהממשלה כולה תקבל את האחריות למתווה. הממשלה החליטה להעביר את האחריות במקרה הספציפי הזה למליאת הממשלה, אולם אישור העברת הסמכויות בכנסת כבר נראה יותר מורכב. לאחר ערב ארוך החליט ראש הממשלה לדחות את ההצבעה, ובעת כתיבת שורות אלו עדיין לא ברור מתי היא תתקיים.
פרסומו של המתווה צפוי בקרוב, ומיד לאחר מכן יקבל הציבור כשלושה שבועות על מנת להגיש את השגותיו. אלה יוצגו בפני צוות שרים מצומצם בראשותו של ראש הממשלה, ולאחר מכן יתקיים דיון שבסיומו תתקבל ההחלטה. באופן רשמי לא נדרש אישורה של הכנסת להסכמות, אולם ייתכן שבסופו של דבר יובא העניין, ולו בדרך סמלית כלשהי, להצבעה בכנסת.
במוקד הוויכוח הציבורי שכבר החל עומדות כאמור ההסכמות בין המדינה ובין שתי החברות המחזיקות יחד בשליטה על מאגרי הגז: חברת 'נובל אנרג'י' האמריקנית וחברת 'דלק' הישראלית, שבשליטת איש העסקים יצחק תשובה.
נכון לרגע זה, המתווה שגובש בין משרדי הממשלה לחברות הגז לא הוצג עדיין לציבור, אבל פרטים מתוכו דולפים כל העת לתקשורת. מתוכם מצטיירת כבר תמונת המתווה, לפיו השותפות תצטרכנה למכור את אחזקותיהן בשני המאגרים הקטנים 'כריש' ו'תנין' בתוך פרק זמן של כשנה וחצי. בשלב השני תשובה ייאלץ למכור את חלקו במאגר 'תמר'. הדד-ליין לכך הוא עוד שש שנים, ואחר כך יישאר תשובה בעל אחזקות רק במאגר לווייתן. במקביל, אחזקתה של חברת 'נובל אנרג'י' במאגר 'תמר' תדולל ל‑25 אחוזים. מטרת כלל השינויים הללו היא לנסות לדאוג לכך שבהמשך תיווצר תחרות בין שני המאגרים.
המתווה כולל גם מנגנון של הגבלת מחיר הגז על פי ממוצע חוזים (מנגנון פיקוח מחירים מרוכך) והתחייבות של השותפות כי מאגר לווייתן יפותח עד שנת 2019.
מאז שפורסמו עיקרי המתווה גוברת הביקורת הציבורית עליו, בעיקר מאותם גורמים שהתנגדו גם בעבר לכל פשרה עם החברות, גם בתחום התמלוגים. המאבק נגד המתווה הפך לאמוציונלי מאוד, ומתנגדיו מאשימים את הממשלה בהאשמות חריפות כגון שוד הגז הטבעי ועושק האזרחים. בהפגנה סוערת במיוחד שנערכה השבוע בתל אביב, אף נעצרו ארבעה מהמפגינים לאחר שהתפתחו עימותים בינם ובין המשטרה.
שמים גז
הביקורת הציבורית העיקרית על המתווה המוצע נובעת מהחשש שהוא מותיר את מונופול הגז על כנו.
המבקרים טוענים כי המתווה המוצע יאפשר לחברות 'דלק' ו'נובל אנרג'י' למכור במשותף את כל העתודות במאגר 'תמר', ורק לאחר מכן לפרק את השותפות במאגר ולהישאר מונופול באמצעות מאגר 'לווייתן'. גם מכירת שני המאגרים הקטנים 'כריש' ו'תנין' לא תיצור תחרות אמיתית, מאחר שעתודות הגז בהם שקולות לעשירית מהעתודות במאגר 'לווייתן' לבדו.
בנוסף לכך טוענים המתנגדים כי מנגנון הגבלת המחיר שמוצע כחלק מהמתווה יאפשר למכור את הגז במחיר גבוה בהרבה ממחירו הריאלי. מצב זה יעניק לשותפות רווחי עתק על חשבון הציבור, ולא יאפשר הוזלה של מחירי האנרגיה לצרכנים. את מחיר המתווה ישלם לטענת המתנגדים כל ישראלי. זה יהיה בחשמל, במים (מרבית מי השתייה מופקים בארץ באמצעות אנרגיה, בהתפלה) ובשורה ארוכה מאוד של מוצרים בסיסיים ואחרים המיוצרים בארץ.
תומכי המתווה טוענים מנגד כי כל עיכוב בפיתוח מאגרי הגז והגבלה נוספת על השותפות תעלה כסף רב למשק הישראלי. החשש הוא כי ניצול נמוך מדי של המאגרים והימנעות מייצוא גז יגרמו לכך שעתודות הגז של ישראל לא תנוצלנה בפרק הזמן שבו ניתן יהיה לעשות שימוש ראוי בעתודות הללו. ההנחה היא שפרק הזמן שבו גז טבעי ייחשב לדלק יעיל ואטרקטיבי הוא מוגבל, ואם העתודות לא תנוצלנה בפרק זמן זה ייתכן שהן תאבדנה לעולם. במשרדי הממשלה ובמועצה הלאומית לכלכלה נרתעו מכפיית הסדר על החברות, מתוך הנחה שהסדר כפוי, גם אם לכאורה יהיה טוב יותר לציבור, יביא את החברות לנקוט צעדים משפטיים. התדיינות משפטית עלולה לקחת שנים רבות ולתקוע את פיתוח משק הגז למשך כל התקופה.
מי שביטא את החשש הזה לאחרונה כמה פעמים היה ראש הממשלה נתניהו, אשר הבהיר בהזדמנויות שונות כי לא ייתן להשאיר את הגז הטבעי "קבור באדמה". נתניהו אף הביא דוגמאות למדינות שהחמירו את הרגולציה בתחום זה, ואשר התוצאה הייתה שהן לא נהנו מהגז שהתגלה בשטחן.
תומכי המתווה אף מזכירים כי השותף המרכזי ברווחי הגז הוא הציבור הישראלי. לדבריהם, 68 אחוזים מהרווחים שבים בכל מקרה למדינה בעקבות המלצות ועדת ששינסקי כמיסים ותמלוגים, ו‑12 אחוזים נוספים מהווים את חלקו של הציבור ברווחים באמצעות קרנות הפנסיה, ביטוחי המנהלים וקרנות ההשתלמות. חלקן של החברות 'נובל אנרג'י' ו'דלק' ברווחים קטן יחסית, ולכן הנהנה העיקרי מהמתווה יהיה הציבור.
הוויכוח הציבורי מן הסתם יימשך בשבועות הקרובים, אך נדמה שראש הממשלה נחוש להביא באופן אישי לאישורו, ולכן הסיכויים שכך אכן יקרה גדולים מאוד. מי צודק בוויכוח? זו כבר שאלה מורכבת מאוד שייתכן שהתשובה לה לא תיוודע באופן ברור לעולם.