שאלה: אנו נשואים מזה כארבע שנים ויש לנו שני ילדים. בעלי בעל טוב, מתמסר ועוזר לי הרבה בבית וגם עם הילדים. אך הוא נותן לי תחושה שהוא "עושה לי טובה", שאין לו בכלל כוח לעזור ושאני בעצם "מכריחה" אותו לעזור, למרות שאני בסך הכול מבקשת עזרה, מבחינתי ולא דורשת אותה בתוקף או משהו בסגנון. כואב לי שבעלי מרגיש "מנוצל" ומצד שני אני חייבת את העזרה שלו... בנוסף הוא נותן לי תחושה שאני נזקקת, כמו עני בפתח, מתחננת לעזרתו. הייתי רוצה שהעזרה שלו תוגש בכיף ובשמחה מתוך תחושה של שותפות ושמחה בעשייה ולא מתוך "הכרח" או עשיית טובה. האם אפשרי (וכיצד?) להגיע למצב כזה?
תשובה:
שואלת יקרה, את מתארת מצב של נתינה אך מתוך הכרח ולא בשמחה. כדי לקדם את העשייה של בעלך בבית לכיוון של עשייה מתוך שמחה ושותפות אני מציעה לשים לב לארבעה דברים:
האם את באמת זקוקה לעזרה?
לפני שאת מבקשת עזרה, חשבי, אולי את יכולה להסתדר לבד ורק מתוך הרגל מבקשת עזרה. למשל: זה נפוץ שאחרי הלידה בעלך יעזור בתחומים שהוא יכול , כל בעל לפי כישוריו, בכביסה, בישולים , קניות וכו' , אך לפעמים זמן ההחלמה מהלידה עבר ואת כבר מרגישה מצויין ומלאת כוחות, אך התרגלת שבעלך עוזר בתחומים הללו ולכן את מבקשת את העזרה שלו , למרות שמצד האמת את בהחלט מסוגלת ופנויה (מבחינת הזמן שעומד בידך) לעשות את זה.
האם בעלך פנוי עכשיו להגיש את העזרה?
אולי הוא בתקופת עומס, מבחנים, פרויקטים וכו'. יתכן שיסכים לעזור לך כי לא נעים לו לסרב לך מפני שאת משדרת מצוקה כל כך גדולה ולא נותנת לו "פתח מילוט". אני מציעה לשאול את בעלך ישירות: מתאים לך עכשיו לעזור לי? יש לך זמן? פנאי נפשי? אולי עכשיו לא מתאים אבל עוד שעה יתאים, אולי עוד כמה ימים יתאים לו ואולי הוא ממש עמוס ותצטרכי לחשוב איך את נעזרת (אפילו בתשלום) במישהו אחר – מהמשפחה המורחבת או מבחוץ (בייביסיטר, עוזרת בית וכדו'), בהסכמתו כמובן. מתוך הבנה שהוא קשוב למצוקותייך ואת קשובה אליו ולצרכיו.
ביקורת או עידוד
הבעל יאהב לעזור אם יקבל משוב חיובי על העזרה שלו, תיאור איך מעשהו האצילי הציל אותך ממש ואיך לא היית מסתדרת בלעדיו. וכמובן, תני ביטוי לתחושות שלך – אישה זקוקה בדרך כלל לתחושה של שותפות. תחושה של שותפות עם הבעל מגיעה ע"י עזרה גם בפרטים הטכניים שנראים לנו הכי קטנים. העצימי את ההרגשה הטובה שנתנה לך עזרתו של בעלך. לעומת זאת, ביקורת תגרום לעזרה שלו לא להגיע או במקרה הטוב להגיע עם "פרצוף חמוץ" – כי ממילא היא (האישה) אף פעם לא תהיה מרוצה, אז חבל בכלל על המאמץ והכוחות. אם את מלאה ביקורת שהוא לא יודע לקפל את הכביסה כמו שצריך ואיך הוא הצליח למצוא את העגבניות הרקובות ביותר בשוק – אל תצפי שבפעם הבאה הוא ירוץ לעזור לך...
תחושת "המנוצל" של הבעל
הבעל לא ירגיש מנוצל אם הוא ירגיש שותף. הרי הילדים של שניכם והבית של שניכם. בכל זאת, כשאת מבקשת את העזרה הבעל מרגיש שהיא עוזר לך , נותן לך וממלא בקשה שלך. אם כך הוא מצפה בתת מודע (ואולי גם במודע) שגם את תתני לו משהו "בתמורה" לעזרה. נכון שהוא עוזר לך עם הילדים זה בעצם גם בשבילו, אך בתחושה הגברית הבעל מרגיש "מתנדב" (כך שמעתי מהרב שמחה כהן מחבר הספר "הבית היהודי") ולכן אמירת תודה וכן הכרת הטוב בצורות נוספות (פתק, צ'ופר, ממתק קטן וכדו') תיתן לו תחושה שמעריכים את נתינתו וכך הוא יוכל להתמיד בה יותר ובשמחה.
שרית יורב - מנחת נישואין, מרכז י.נ.ר-יועצי נישואין רבניים sarityorav@gmail.com