במלאת שנה למערכה הקשה ברצועת עזה, מספרת לערוץ 7 אמו של רס''ן בניה שראל הי"ד שנפל במבצע ''צוק איתן'', על ההתמודדות עם החלל שנפער בלב בני משפחה, על הזיכרונות הנעימים מבניה ועל מפעלי החסד שהוקמו לעילוי נשמתו.
"מבחינתנו עברנו את השנה הקשה בחיינו, ובעלי אומר שאם זה לא היה כל כך עצוב זה היה מרתק", אומרת מיכל שראל. ''למדנו המון דברים והכרנו אנשים מופלאים, באמת עם ישראל הוא כל כך יפה וכל כך צבעוני, וחיבק אותנו כל כך בחום.
"גילינו המון תכונות בילדים שלנו, בעצמנו, תכונות שלא הכרנו לפני זה", היא מגלה, ''אבל זו שנה מאד עצובה, כי הפרידה מאד קשה, והגעגועים מאד קשים וההבנה מחלחלת לאט לאט שזהו, שבאמת זה נגמר ובניה נמצא בעולם אחר, איתנו אבל בעולם אחר''.
מיכל מודה בכל בוקר לקדוש ברוך הוא על המורשת שהשאיר לה בנה. "אין מקום שאני נמצאת שלא עוצרים אותי אנשים ואומרים לי 'הייתי עם הבן שלך כאן... וראיתי אותו שם... והוא כזה אדם...'. אני מרגישה שמה שהם אומרים זה לא מס שפתיים, אני באמת הכרתי את בניה ואת כל הגוונים האלה, והוא באמת השאיר אחריו רושם של בחור מאד אידאליסט, כריזמטי, אוהב אדם, בן אדם שמוכן לעשות בשביל האחר עד כלות ומפקד נערץ ומוערך מאד''.
היא מספרת כי למעלה ממאה ילדים קרואים על שמו של בניה. "כמעט בכל שבוע מתקשר מישהו להגיד שהוא קרא לילד שלו על שמו, המון מפעלי חסד הוקמו לזכרו, מה שהחל כסעודת עניים ביום החתונה שלו הפך עם הכסף שנשאר למיזם של אורחים לשבת שמגישים לנזקקים מנות לביתם או שמזמינים אותם לאחרים, וגם המון מעשים טובים שאנשים לקחו על עצמם בעקבות בניה".
"הדבר הכי שהוא השאיר לי זה שכל פעם שאני נזכרת בו אני מחייכת, זאת אומרת שאני אף פעם לא נזכרת בו ומתבאסת, הוא היה ילד שהיה לו חיוך נסוך על פניו, חוץ כמובן מימים קשים, אבל בסך הכל הוא היה אופטימי מאוד''.
"אני מאמינה שזו קצבת החיים שהקדוש ברוך הוא גזר על הבן שלי, אלו היו ה-27 שנים שלו ובכל מקרה אם הייתה מלחמה או לא הוא לא היה כאן, זה ברור לי", היא מודה.
על רקע ציון עשור לגירוש גוש קטיף וצפון השומרון מדגישה האם השכולה כי ''במקום הלאומי מאד כואב לי, אני חושבת שאם לא היתה ההתנתקות החיים היו נראים אחרת לגמרי, ואני חושבת שההתנתקות הייתה מעשה מביש של מדינת ישראל".
לדבריה, גם לצד השכול יש תקווה. ''לא צריך לחשוב על כל החיים מתוך מבט של השכול, אפשר להמשיך לחיות, למרות שבוודאי החיים שלנו מתחלקים לשניים, ובוודאי שיש לנו המון כאב והמון צער, אבל היום אני מבינה יותר מתמיד שהחיים מאד מאד קצרים וצריך לעשות בהם הרבה דברים טובים לסביבה שלנו ולא לבזבז אותם, לשקוע באבל זאת לא אופציה מבחינתי, אנחנו משפחה שמקדשת את החיים".