כמעט שנה חלפה מאז פציעתו של בני, יהודה יצחק הישראלי, במבצע צוק איתן. יהודה יצחק עדיין לא מדבר, ולכן חשבתי לשמש לו לפה.
לפני שנתיים ושמונה חודשים התחילו יהודה יצחק ומשפחתו דרך חדשה, לאחר שהתגייס לצה"ל. לפני כן למד תורה בישיבת מעלה אליהו בתל־אביב, תורת ארץ ישראל שמקרינה על החיים במדינה ומקדשת אותם. מתוך לימוד התורה והדרכתה הוא הקים את ביתו ונשא לאישה את רבקי. בהמשך החליטו יהודה יצחק ורבקי שיתגייס לשירות קרבי מלא, כי כדי שרוב העם יוכל לחיות חיים נורמליים, יש מי שצריך לחיות חיים לא נורמליים.
יהודה יצחק לא ויתר ולמען עם ישראל התגייס ליחידת רימון המובחרת של גבעתי. כאשר היה בטירונות, נולדה בתו הבכורה צוריה. כאשר היה מגיע הביתה לשבתות, מיד היה מתגייס לטיפול בילדה ולשטיפת הרצפה לכבוד שבת. בבוקר יום השבת התפלל במניין ראשון ולמד תורה בחברותא בבית־מדרשהּ של ישיבתו.
מבצע צוק איתן תפס את יהודה יצחק בהכנה לקורס קצינים. לא עזרו כל תחנוניו למפקדים להצטרף לחבריו שלוחמים ברצועת עזה, והמצב הזה היה קשה לו ביותר. כשסוף־סוף הסתיימה ההכנה, בחופשה שלפני קורס הקצינים, התרצו המפקדים ובמקום לנפוש עם אשתו ובתו יהודה יצחק הצטרף ללוחמה בעזה.
בכניסה ללחימה ברפיח, בעקבות חטיפתו של הדר גולדין ז"ל, אמר יהודה יצחק לחבריו: "עכשיו אנו שוכחים מהבית ומהמשפחה ואנו לעם ישראל" — ובכך מתמצית כל דרכו של יהודה יצחק.
הוא יצא למשימת לחימה למען עמו ועדיין נמצא בעיצומה. הוא נפצע מרסיס גדול במוחו ועבר סדרה של שמונה ניתוחי ראש, ואנו תפילה לריבונו של עולם שדי בהם. זמן קצר לאחר פציעתו נולד בנו השני ארז יחזקאל. אנו יודעים שכל העם מאחוריו בתפילות ובתמיכה. יהודה יצחק מחזק את כולנו בעוצמתו הנפשית. אמנם יש לו עוד דרך ארוכה ומורכבת של שיקום, אך רוחו איתנה. על ידי תנועת ידו השמאלית הוא מסמן לנו "כן" או "לא". ישנה שאלה שעליה הוא עונה באופן עקבי. כאשר אנו שואלים אותו אם משהו ישבור אותו הוא תמיד עונה את התשובה "לא". על השאלה: "האם אתה רוצה שיתפללו לרפואתך?", עונה יהודה יצחק "כן". לוחם כיהודה יצחק בן איריס שיצא למען עמו ראוי שעמו יתפלל לרפואתו השלמה.
פורסם ב"ידיעות אחרונות"