שכבתי במיטה ותכננתי תכנונים: ביום הראשון נעשה יום מים. זה תמיד הולך טוב. היום השני יהיה יום בישול. ליום השלישי חשבתי על הצגה. נקריא להם סיפור, וניתן להם להמחיז אותו עם אביזרים.
טוק טוק! אמא דפקה בדלת והציצה פנימה. "הדס, את מוכנה לשחק עם הבנות?" היא אמרה. "אני מנסה לגהץ, והן משועממות. מה את אומרת?"
"אני מצטערת, אמא, אבל אני בדיוק באמצע משהו", אמרתי, "אולי אחר כך". אמא יצאה מהחדר באנחה, ואני ניסיתי להיזכר איפה הייתי. אה, סיפור. אז איזה סיפור ניקח? אפשר את הסיפור על האוצר מתחת לגשר! אני ממש אוהבת אותו. כבר דמיינתי את עצמי מספרת אותו לילדים:
"פעם אחת יהודי בשם מוישה חלם שיש אוצר מתחת לגשר בעיר הגדולה קראקוב. את החלום הוא חלם פעם, ועוד פעם, עד שהחליט שכנראה מדובר בחלום אמיתי, ובאמת יש אוצר בשבילו מתחת לגשר! נסע מוישה ימים רבים, וכשהגיע מתחת לגשר בקראקוב החל לחפור. 'היי, מה אתה עושה?' קרא לעברו שוטר גוי, 'אתה בטח מחביא סחורה גנובה!'
"מוישה ניסה להתגונן. 'לא, אדוני השוטר! פשוט חלמתי שמתחת לגשר בקראקוב יש אוצר, ואני מחפש אותו'. השוטר פרץ בצחוק. 'איזה שוטה! גם אני חלמתי שמאחורי האח בבית של יהודי בשם מוישה יש אוצר. אז מה, אני אלך לחפש את הבית שלו ואשבור את הקיר?'
"מיד הבין מוישה מה עליו לעשות. הוא חזר הביתה, שבר את הקיר, ומאחורי האח נתגלה לו האוצר..."
אח, איזה סיפור יפה. טרררר! צלצל הנייד שלי. מעבר לקו הייתה אפרת. "מה את עושה, חולמנית?" היא שאלה אותי, "בטח מפנטזת על הקייטנה שלנו, נכון?"
מאיפה היא ידעה?
"תשמעי", היא אמרה, "אם לא נלך לתלות מודעות, נצטרך לעשות קייטנה לעצמנו. ניפגש ליד המכולת בעוד עשר דקות. קדימה!"
כשהגעתי למכולת ראיתי את אפרת מתבוננת בלוח המודעות השכונתי בפנים מבואסות. "היי, הדס. תראי כמה מודעות לקייטנות יש כאן! לא ייאמן. קייטנת כיף לי, קייטנת המגניבים, קייטנת שוקו בננה, קייטנת השמיטה... ואני רואה שמרובם כבר לקחו פתקים עם מספרי טלפון. איזה באסה! היינו צריכות להתארגן בשבוע שעבר".
זה באמת נראה חסר סיכוי, אבל תלינו גם את המודעות שלנו. "אולי בכל זאת התוכנית שלנו תמשוך כמה ילדים", אמרתי.
אבל כשעבר שבוע ולא קיבלנו אפילו טלפון אחד, די התייאשנו.
"זה לא פייר!" אמרתי לאפרת, שישבה אצלי בחדר וציירה. "היו לי רעיונות כל כך טובים וכיפיים, ועכשיו אין לי מה לעשות איתם! רציתי לעשות יום מים ולספר את הסיפור על האוצר מתחת לגשר..." בדיוק ברגע הזה, שתי אחיותיי הקטנות פרצו לחדר שלי בצעקות, כשרוני זורקת על הדר כרית.
"די! מה אתן עושות!" צעקתי עליהן, "תצאו מהחדר שלי!"
"מסכנות, משעמם להן", אמרה אפרת. "גם אצלי בבית הילדים הקטנים די משתעממים. תגידי, אמרת משהו על האוצר מתחת לגשר? אז יש לי רעיון!"
למחרת קיבצנו את האחים והאחיות שלנו, ועשינו להם יום מים. הם ממש נהנו (ונרטבו), וגם האימהות שלנו! הן אפילו הסכימו לשלם לנו, אם זאת תהיה קייטנה באמת רצינית. ובאמת, קייטנת 'מתחת לגשר' הייתה הצלחה מסחררת.