אין מה לומר, יש חוקים שאם בית המחוקקים לא היה מחוקק אותם, הייתי עומדת אני על רגליי האחוריות כדי שיחוקקו.
למשל, על פי הצעת חוק חדשה, כל מטופל יוכל לבקש שיצטרף אליו מלווה לכל טיפול רפואי, ולא רק כאשר מדובר ברופא שמקבל אישה לטיפול. מדובר בעיקר בפציינטים מבוגרים, כאלו שמתקשים בשמיעה, עולים חדשים שאינם דוברים היטב את השפה, בעלי מוגבלויות גופניות שמתקשים בתנועה ועוד.
החוק בא לחזק את זכויותיו של הפציינט, אך כמובן שגם הרופא המטפל מרוויח, משום שזה מקל על התקשורת שלו עם המטופל ומונע אי הבנות ברמות שונות. לדעתי, קיימים מקרים שהחוק הזה יכול אפילו להציל חיים: מחקרים הראו שאחוזים ניכרים מהפציינטים אינם מבינים את הוראות הרופא, או שהם שוכחים הוראות והסברים שלא ניתנו להם בכתב. חלק מתופעה זו נובע מההתרגשות ואי-הנוחות של החולה כאשר הוא נבדק או מטופל על ידי הרופא, מה שמפריע לריכוז שלו. המלווה בדרך כלל מעורב קצת פחות, ולכן הוא רגוע יותר ואובייקטיבי יותר, ויוכל לסייע לפציינט לקלוט ולשנן את ההוראות וההסברים שקיבל מהרופא.
כישלון לד"ר גוגל
ואולי ד"ר גוגל יבוא לעזרתנו? מחקר שפורסם בכתב עת רפואי בריטי ניסה לבדוק אם השימוש במנוע התרגום האינטרנטי של גוגל יכול להוות תחליף למתורגמן אנושי, בעת שרופא צריך לתקשר עם מטופל שאינו דובר את שפתו.
נוסחו כמה אמירות ושאלות שעולות תדיר בשיחות בין רופאים למטופלים, והן תורגמו באמצעות המתרגם של גוגל מאנגלית ליותר מעשרים שפות. במקביל לכך תורגמו תשובות שכיחות שניתנות באותן שפות לאנגלית, במטרה לבדוק אם הרופאים יכולים להבין את הנאמר. המחקר מציג את הטעויות החמורות שהתגלו בתרגום: "ילדך נמצא במצב בריאות תקין" תורגם דרך גוגל ל"ילדך מת" בשפה הסוהילית. האמירה "בעלך עבר דום לב" תורגמה בהודית לביטוי "לבעלך היה מאסר של הלב". האמירה "אשתך זקוקה להנשמה" תורגמה בהודית ל"יש צורך בתנועת הרוח של אשתך". האמירה "מצבה של אשתך יציב" תורגמה בכמה שפות ל"אשתך אינה יכולה להיות פזיזה" או "אשתך זקוקה להתאוורר". ו"ילדך זקוק להנשמה" תורגם ל"מצב ילדך איננו עוצר חיים". והשאלה: "האם היה לו חום גבוה בבית?" תורגמה בטעות דרך גוגל ל"הטמפרטורה בביתך גבוהה".
החוקרים כתבו לסיכום כי אמנם מנוע התרגום של גוגל הוא מכונה מקוונת שימושית ומועילה המשמשת כלי לתרגום שמונים שפות ברחבי העולם, אבל בכל הנוגע לרפואה יש צורך להיזהר מאוד ולא לתת אמון בתוצאת התרגום, במיוחד כאשר מדובר במצב של סכנת חיים.
שדרוג לפרמדיקים
ויש סוגי תקשורת של מטפל-מטופל שהם מקוריים במיוחד: חבֵרה פסיכולוגית סיפרה לי שלפעמים היא מזמינה מטופלים לכתוב אימיילים, יומנים ובלוגים, כדי לחשוף מעט מעולמם הפנימי. ואכן, קורה שפציינט יפתח מחשב נייד או טלפון חכם וישלח למטפלת - שיושבת במרחק מטר ממנו - מיילים ומסרונים כתחליף לניהול שיחה על נושא מביך...
בדרך כלל התקשורת חיונית בעיקר במקרים של טיפול מרפאתי, ובמיוחד בטיפול ממושך. בטיפולי חירום, לעומת זאת, הסוד הוא בעיקר המקצועיות והמהירות: מהירות ההגעה של הצוות הרפואי לנפגע או ההגעה של הנפגע אל המתקן הרפואי, ופעילות זריזה, מהירה ומדויקת של הצוות המטפל, כאשר כל שנייה קובעת.
במשך השנים טיפול החירום הולך ומשתדרג. משנות התשעים פועלות במדינת ישראל ניידות טיפול נמרץ מאוישות על ידי חובשים, פרמדיקים ורופאים. אולם בשנת תשס"א החליט משרד הבריאות לאמץ את המלצות המומחים בעולם לפיהן יש לבסס את איוש הניידות לטיפול נמרץ על פרמדיקים בלבד. מסתבר שההתפתחויות הרבות שחלו בתחום רפואת החירום הוכיחו שאין הבדל באיכות הטיפול הרפואי בניידת לטיפול נמרץ בין רופאים לפרמדיקים, כאשר הם מיומנים ועובדים לפי פרוטוקולים מוסדרים.
לאחרונה, בשנת תשע"ג, הוחלט להרחיב עוד את סמכויות הפרמדיקים ולאפשר להם לתת תרופות מצילות חיים, לבצע החייאה, וגם לעשות מה שעד עכשיו היה מותר אך ורק לרופא מוסמך - לקבוע מוות בשטח. ההרחבה האחרונה נדרשה מכיוון שמשפחות של נפטרים נאלצו להמתין לעתים זמן רב, אפילו שעות ארוכות, עד להגעת רופא שיאשר את מות יקירם. בעקבות כל השינויים הללו נקבע לאחרונה שלא יוצבו כלל רופאים בניידות לטיפול נמרץ.
מי הזמין אמבולנס?
הצורך באמבולנסים תלוי במרחק בין הנפגעים הפוטנציאליים למתקן הרפואי הקרוב, ובצפיפות האוכלוסייה. הרושם המקובל הוא שבכל יישוב יש אמבולנס ואנשי צוות רפואי מיומנים. נתון זה עשוי להוביל למחשבה שביהודה ושומרון המצב שפיר, ושאין שום מחסור באמבולנסים ובאנשי צוות רפואי. אולם המרחק מהיישובים הרחוקים-יחסית עד לבית החולים הקרוב הוא לעתים לא מבוטל, חלק מהכבישים במצב בטיחותי ותעבורתי לא משופר, וגם כמות האוכלוסייה היהודית באזורים אלו הולכת וגדלה.
חתני היקר הוא נהג אמבולנס במרחב שומרון, ויש ימים שבהם יש לו כמה הקפצות ביום (רובן, אגב, לצורך טיפול בבני דודינו). לפי נתוני מרשם האוכלוסין במשרד הפנים העדכניים לתחילת 2015, כ‑400 אלף יהודים מתגוררים בחבלי יהודה ושומרון, ולכך יש להוסיף כ‑400 אלף יהודים שמתגוררים בשכונות היהודיות שבמזרח ירושלים. בתוך שנים ספורות יחיו כמיליון יהודים מעבר לקו הירוק. אשרינו. היישובים בפריפריה של ירושלים מסודרים מהבחינה הזאת, והנגישות במקרה חירום לבית החולים טובה, ואפילו טובה מאוד. אבל יישובים רחוקים יותר זקוקים לאמבולנסים תקינים וממוגנים, ובזה יש עוד מקום לשיפור.
ויש סיפורים אחרים שקשורים לאמבולנסים. אני, כידוע, עובדת במרפאה בעיר הקודש בני ברק, ומתענגת על נשות העיר הנעימות. פעמים רבות נשמעות ברחוב חזון איש סירנות של אמבולנס, וכרופאה מן המניין אוזניי כרויות לרעש הזה. אולם באחת הפעמים אמרה לי מטופלת שישבה בחדרי כאשר נשמעה אזעקת האמבולנס ברחוב הסמוך: "דוקטור, ישתבח שמו, רוב הסיכויים שמדובר בתינוק יהודי שעומד להיוולד, או בעוד זוג צעיר שעומד להתארס בבני ברק ואבי הכלה מובל לחדר המיון"... והמבין יבין.
לתגובות: drchana2@gmail.com