אלוקים נמצא בכוכבים הקטנים

מאז שאני זוכר את עצמי, אהבתי להביט אל השמיים בלילות ולצייר קווים וצורות בין הכוכבים.

אבל לפני שנתיים חוויתי את הגילוי האמיתי, כשלראשונה צפיתי דרך עינית הטלסקופ ולעיניי נגלה כוכב שבתאי וטבעותיו המדהימות. אחריו צפיתי בצביר כוכבים עצום, גלקסיית אנדרומדה ועוד, ופתאום החלל העצום שאב אותי לתוכו כמו אל חור שחור.

כבר לפני 4,000 שנה לערך, תקופת הברונזה התיכונה, בני האדם חקרו את השמיים. הדבר הוכח על פי ממצאים ארכיאולוגיים במקומות שונים בעולם. אחד מהם הוא גילגל רפאים (רֻגְ'ם אל הִרי) - מעגל אבנים עצום ומונומנט מגליתי עתיק שנבנה לפני אלפי שנים כאן אצלנו ברמת הגולן. על פי ההשערות, האתר היווה לוח שנה קדום המבוסס על השמש, ואפשר לקבל באמצעות הטלת קרני אור החמה תאריכים אסטרונומיים חשובים. בדומה אליו גם סטונהנג' - מהאתרים הפרהיסטוריים המפורסמים בעולם, ששימש ככל הנראה כמצפה כוכבים, ודרכו ניתן היה לקבל מידע מתי היום הארוך והיום הקצר ביותר בשנה. כדי לבנות את המבנים הללו, היה על האנשים להיות בעלי ידע אסטרונומי רב, מה שמאשש את העובדה כי זהו התחום הנחקר ביותר מאז ומעולם.

למה מעניין אותנו לדעת על הכוכבים? בפשטות נכון לומר שבזכות הידע האסטרונומי היה ניתן להרכיב את לוח השנה, ובזמננו בזכות חקר החלל הצליח האדם לפתח טכנולוגיות רבות כדוגמת טכנולוגיית הניווט באמצעות הלוויינים, שבה כולנו משתמשים דרך אפליקציית WAZE. אך מדוע חוקרים את ראשית היקום וכיצד בכלל נוצר העולם? גם כשתסיימו לקרוא את הכתבה כנראה שלא תהיה תשובה, וזאת משום שגם אני לא מצאתי אותה. אבל תקוותי שתרצו לחקור זאת בעצמכם.

לבד עם חמור פרא

כך מצאתי את עצמי לפני שלושה שבועות עם מספר מצומצם של חובבי אסטרונומיה באחד המקומות החשוכים ביותר בארץ - בורות לוץ שבהר הנגב, שואל את עצמי מה משך אותי לכאן כשאני יודע בוודאות שמדובר ב‑48 שעות שבהן כמעט לא אעצום עין. אבל לאחר תצפיות רבות אל רבבות הכוכבים שהשאירו אותי פעור פה, גיליתי כי הסקרנות שבי רק הולכת וגדלה.

הצורך להתרחק אל מקום חשוך כדי לצפות בכוכבים אינו מקרי. בעקבות זיהום האור במרחבים העירוניים, אנחנו כמעט לא זוכים לראות את השמיים זרועי הכוכבים, אלא כוכבים בודדים בלבד. כדי לחזות בשביל החלב וברבבות כוכביו המאירים כענן אור במעמקי החלל, יש לנסוע אל מקומות מרוחקים וחשוכים, שאט אט נעלמים מישראל ומהעולם המערבי כאחד.

מי שפתח בפניי את הצוהר לתחום הוא שלמה בוסקילה (40), שלהט דיבורו על אסטרונומיה לא יכול שלא להדביק את הסובבים אותו. אולם שלמה, מדריך טיולים וסיורים גיאולוגיים במקצועו, גילה את עולם הכוכבים רק לפני כעשור. "עד גיל שלושים, כוכבים היו עולם רחוק ממני. הם תמיד היו שם ותמיד נצנצו בחשיכה, אבל לא היו בשבילי משהו מיוחד", מגלה שלמה. "נושא הכוכבים היה נראה לי משהו עצום שאי אפשר להקיף אותו או לגעת בו וזה יצר ריחוק".

את הרגע שבו נדלק הניצוץ הוא זוכר היטב. "ישבתי עם חבר טוב במערה במדבר יהודה בלילה. הסתכלנו על הכוכבים והתחלנו לדבר עליהם, ואז הוא אומר לי: 'תראה את העגלה הגדולה, תראה את אוריון (מערכות כוכבים – מ"ג), ובאותו ערב נדלקו לי העיניים. עוד באותו שבוע חיפשתי ספרות על אסטרונומיה, והספר הראשון שהגיע לידיי היה ספרון 'כוכבים במסילותם' - ספר משנות ה‑50. הסתכלתי ולא הבנתי האם מה שאני רואה בספר באמת נמצא בשמיים. שאלתי את עצמי: האם אלו הכוכבים או שאני סתם מדמיין? אחרי כמה ימים מצאתי עוד ספר עם מפות כוכבים והתחלתי להעמיק. הרגשתי - יותר מאשר החלטתי - שזה נושא שאני חייב להשתלט עליו, לצלול לעומקו ולטפס למרומי הגבהים שבו", הוא אומר ועיניו נוצצות.

את הדרך לבורות לוץ אני עושה בשעות אחר הצהריים המאוחרות, קצת מתרגש. בדרך אני מפשפש בזיכרוני ושואל האם הבאתי הכול. פנס אדום - יש. סמן כוכבים ומפת כוכבים – יש. גם אוהל ומזרן מתנפח יש, אבל למי זה באמת משנה? הלילה זה יהיה אני מול שמיים צלולים ונוצצים, לא כולל שעות שינה.

אם יש מקום שאפשר לומר עליו "סוף העולם שמאלה", זהו אזור בורות לוץ. בורות לוֹץ הוא מקבץ של 17 בורות מים בהר הנגב המפוזרים על פני שטח קטן של 2 קמ"ר, בקרבת הר רמון. על פי הערכות החוקרים שגילו אותם, בורות המים נחפרו בידי אדם לפני אלפי שנים, עוד בתקופה הכנענית בארץ ישראל. עד שנות השמונים לא הייתה גישה למקום בשל סמיכותו לגבול מצרים, אך הסכם השלום הביא לסלילת כביש ציורי שמתחיל בצומת הרוחות, המוכר לרבים כצומת הכניסה לבה"ד 1. בתחילה ניתן לראות בצדי הכביש את שטחי האימונים הנרחבים של צה"ל לצד כרמים נטועים על מאות דונמים – אנטיתזה לאווירת המדבר הצחיח. אך כעבור דקות אחדות זה רק אני והנוף הייחודי על הכביש הצר והמתפתל.

אחד מבעלי החיים שגדל באזור הוא הפרא - חמור הבר האסיאני שכמעט ונכחד, אך בשנים האחרונות מתרבה בקצב מרשים באזור הר הנגב משום שלמעט הזאב, אין לו אויבים בטבע. מפעם לפעם צץ לו פרא מהלך ברקע, מזכיר למי ששכח כי למדבר חוקים משלו.

להשתתף בעקבות האח שנרצח

30 קילומטר גמא הרכב כשהבסיס הצבאי ברקע, ואז פניתי לכיוון האתר – עוד 2 קילומטרים על כביש משובש אבל עביר, והנה הגעתי. כעשרים רכבים כבר מילאו את החנייה, ואני מזהה את שלמה ואורי המדריכים מוכנים תחת אחת הסככות במקום, כשהכול מוכן לקראת הימים הקרובים.

רגע לפני החשכה נתנו מדריכי קבוצת 'הדובה הגדולה' הסברים על תולדות האסטרונומיה, אך הדבר האמיתי החל דווקא עם שקיעת החמה, כשהעלטה החלה משתלטת על המדבר. קבוצת קצינים שסיימו יום אימונים בשטח הצטרפו לצפייה הראשונה בטלסקופים, וקריאות ההתפעלות נשמעו מכל עבר כאשר גם הם זכו לחזות בפעם הראשונה בטבעות שבתאי וצדק על ארבעת כוכביו הגליליאנים (שנקראים כך כי מי שגילה אותם היה גלילאו עם הטלסקופ הראשון).

בין המשתתפים נמצא גם העיתונאי יאיר שרקי. אחיו שלום הי"ד נרצח לפני חודשיים בפיגוע דריסה בירושלים, ויאיר הגיע בעקבות אהבתו של אחיו לאסטרונומיה. שלום, מסתבר, היה חובב אסטרונומיה מושבע. "האירוע הכי מצחיק שהיה לי עם שלום", מספר שלמה, "אירע באחד הלילות כשצעדתי ברחוב יפו בירושלים. זה היה בשעת לילה מאוחרת, ולפתע אני שומע מישהו קורא בשמי. כשהתקרבתי אני רואה את שלום שמבקש שאסביר לו על כוכבים".

לאחר שנרצח בפיגוע, החליטו שלמה ושאר מדריכי קבוצת 'הדובה הגדולה' לקיים תצפית לזכרו במצפה משואה סמוך לבית שמש ביום השלושים לרציחתו. משפחתו שמחה מאוד על הרעיון. חבריו הרבים וגם אנשים שלא הכירו אותו באו בהתנדבות, הקימו טלסקופים ופינת קפה ועוגיות למאות המשתתפים. אל התצפית עצמה הגיעו חילונים, דתיים וחרדים, צעירים ומבוגרים, חובבי אסטרונומיה מושבעים לצד מי שמגששים את דרכם לראשונה בשבילי הרקיע. יאיר, שהגיע לאותה תצפית, החליט להעמיק ולהכיר את עולם הכוכבים, וכך הוא נטל עמנו חלק בחוויה השמיימית המדברית.

במהלך הלילות העמוסים בהבנת מערכות הכוכבים, הצלחנו לראות עשרות לוויינים מטיילים בשמיים, וגם את תחנת החלל הבינלאומית הזדמן לנו לראות כנקודה זוהרת שנעה מצפון מערב לדרום מזרח. רק בארבע וחצי בבוקר, כשקצה של אור החל להיראות במזרח, התקפלנו לשינה. ארבע וחצי שעות לאחר מכן החום המדברי כבר לא אפשר לנו לישון, וכך החל יומה השני של ההשתלמות באכילת גבינות, ריבות, ממרחים ואפילו בירה מעולה שהכין שלמה בעצמו, מה שגילה כי תחומי העניין שבהם הוא מגלה בקיאות אינם מסתכמים באסטרונומיה וגיאולוגיה.

השמיים כלוח שנה ענק

"חוכמת התכונה", שמה העברי העתיק של האסטרונומיה, הייתה מאז ומעולם חלק משמעותי מהתרבות היהודית. מסיפור בריאת העולם, שבו מוקדש יום שלם לצבא השמיים, דרך אברהם אבינו שמגלה את בוראו דרך התעמקות בגרמי השמיים. גם ספר היצירה עוסק באופנים שונים בעולם האסטרונומיה. דוד המלך כתב עשרות מזמורי תהילים שעניינם פליאה מהתבוננות בכוכבים. בתקופת המשנה והגמרא עסקו התנאים והאמוראים בתורת האסטרונומיה כתורה לכל דבר. אחד מהאסטרונומים הידועים באותה תקופה הוא האמורא רב שמואל מנהרדעא, שהעיד על עצמו "נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא, לבר מכוכבא דשביט ולא ידענא מאי ניהו". גם הרמב"ם היה ידוע כאסטרונום, ובהמשך יצאו ספרי אסטרונומיה על ידי הרלב"ג (רבי לוי בן גרשום), שפיתח מכשירים אסטרונומיים, אבן עזרא ואפילו הרמ"א – רבי משה איסרליש, ועוד.

"האסטרונומיה היא מדע מאוד יהודי", מבהיר שלמה. "התלמוד מלא בעיסוק אסטרונומי - גם עיסוק מדעי בחישובים של קידוש החודש, וגם עיסוק רוחני וסיפורים מיסטיים על כוכבים, שלא קשורים לענייני הלכה". העיסוק בידע האסטרונומי בחז"ל היווה מרכיב בסיסי בחישובי לוח השנה העברי. "השמיים הם לוח שנה ענק, שעון ענק, והשמיים הם מפה ענקית, אז אם אני רוצה להתמצא במרחב ובזמן, טוב שאדע אסטרונומיה", קובע שלמה, ומתחיל להסביר כיצד אפשר לחשב את השעה בטווח סטייה של עד חצי שעה, לפי מיקום הכוכבים באותו רגע.

"אני לא אסטרונום, אני חובב אסטרונומיה", הוא מבהיר, "זה שונה מאוד. כל מה שאני עושה זה מתוך אהבה. מבחינתי להתבונן בעולם ולהכיר אותו זו עבודה רוחנית וזה סוג של גילוי אלוקי".

אל הדרכות הטיולים שעשה במסגרת העבודה, החל שלמה לצרף מפות כוכבים וספרים עד שהכיר את שבילי הרקיע לאורכם ולרוחבם. "הרגשתי שזה עניין אישי שלי. היה לי יותר מעניין ללמוד את הנושא באופן שמחבר אותי דרך הנפש והרוח אל הכוכבים - הרבה יותר מאשר במסגרת תואר אקדמי שיכול לעקר את החוויה הרוחנית", מדגיש שלמה.

כשהרגיש בקי מספיק במפת השמיים, רכש טלסקופ קטן וצפה בו עם זוגתו ובנותיו (היום הוא אב גאה לחמש בנות), אך תוך זמן קצר הרגיש שהכלי מיצה את יכולותיו. שלמה רצה לעבור למגרש של הגדולים, אולם קניית טלסקופ מקצועי דורשת סכום כסף לא מבוטל. כאן נכנסו לתמונה אורי בן דוד, שהיה בזמנו רכז ההדרכה בבית הספר להדרכת טיולים סוסיא, וחברו ניר לוי. מכאן הדרך להתמסדות בתחום הייתה מהירה. "הצעתי לניר שנקנה יחד טלסקופ ונציע הדרכות עם טלסקופ והוא הסכים. מהר מאוד הבנו שיש צימאון עצום לאסטרונומיה וכוכבים, ותוך זמן קצר הטלסקופ הבודד הפך לסוללת טלסקופים".

את עמותת 'הדובה הגדולה' לאסטרונומיה תצפיתית הקימו השלושה לפני כחמש שנים במטרה לקדם את האסטרונומיה בישראל, בדגש על צפייה בכוכבים והיכרות עם מפת השמיים, בזווית מדעית ויהודית כאחד. בשנים האחרונות עוברים השלושה בכל רחבי הארץ עם מערך הדרכה, ומאחוריהם מאות פעילויות של הדרכות והפעלות אסטרונומיות.

כשאדם מביט אל השמיים ומספרים לו שעל פי המדע הכוכב הזה קיים מיליארדי שנים והאחר מיליוני שנים - איפה האלוקות נכנסת לתמונה? זה נראה טבע לכל דבר.

"בשביל רוב האנשים הסתירה קיימת כביכול בין התורה ובין המדע - בין תהליך בריאת העולם כפי שמתואר בספר בראשית ובין גיל העולם ואופן היווצרות היקום מהבחינה המדעית. מבחינתי הנושא הוא הרבה יותר עמוק. זה לא רק ההבנה שאין כאן סתירה. צריך להבין שלהתבונן בבריאה ובטבע, זה לא לחקור איפה האלוקות נמצאת בתמונה. בעיניי זו הדרך לגלות את הא‑לוהים. הקב"ה התגלה בשני גילויים עיקריים גדולים: הראשון במעשה בראשית. הוא ברא את העולם ואת היקום כולו והוא גילה את עצמו בבריאה, אבל הוא באותה מידה גם העלים את עצמו ולכן זה נקרא עולם - מלשון העלם. הקב"ה כביכול נעלם בבריאה כי כאן כוחות הטבע פועלים - הם מעלימים את הא‑לוהות ולכן העולם הוא גילוי והעלמה בו זמנית.

"הגילוי השני הוא מעמד הר סיני שבו קיבלנו את התורה עם חוקים, רעיונות ופילוסופיה א‑לוהית מסוימת שטמונה בתורה. שני הגילויים הללו הם גילויים של אותו א‑ל. אז ברור שא‑לוהים לא יסתור את שני הגילויים שלו ולכן שניהם היבטים של אותה א‑לוהות. בראשית ברא א‑לוהים את השמיים ואת הארץ – גם את העולם הרוחני וגם את העולם המציאותי".

כמה מציאותו של הקב"ה מעסיקה את האנשים במהלך התבוננות בשמיים?

"אני חושב שגם אנשים שהנושא כביכול לא מעניין אותם - הוא אכן מעסיק אותם. מכיוון שהאסטרונומיה עוסקת בראשיתם של דברים, הכי גדולים, הכי מרוחקים והכי קדמוניים. אז בהכרח גם לאדם הלא מאמין, המציאות נוגעת בשאלות הללו גם אם לא מצהירים על כך".

שאלה בני-ברקית באסטרונומיה

עמותת 'הדובה הגדולה' איננה היחידה שמקדמת את נושא האסטרונומיה בארץ. קדם להם ד"ר יגאל פתאל, מנהל מצפה הכוכבים בגבעתיים, המשמש כיושב ראש האגודה הישראלית לאסטרונומיה. הוא נחשב לאחד המומחים בתחום בעולם, והשניים פועלים במשותף בפרויקטים לקידום האסטרונומיה התצפיתית. אחד האירועים המשעשעים שאירעו לשלמה היה דווקא בסיום פגישה עם ד"ר פתאל ברמת גן. "לאחר הפגישה צעדתי לעיר הסמוכה בני ברק, שם המתין לי חבר שאסף אותי הביתה. בעודי צועד ברחוב רבי עקיבא פינת חזון איש, עוצר אותי אברך עבדקן ואומר לי: אני רואה שאתה אסטרונום, תוך שהוא מצביע על הלוגו של 'הדובה הגדולה' המודפס על חולצתי. לא אסטרונום, השבתי, אבל בהחלט חובב אסטרונומיה. הוא המשיך ושאל: אז אשמח שתסביר לי מדוע ליקוי ירח מתרחש דווקא באמצע החודש, וליקוי חמה בראש חודש? כמובן ששמחתי להסביר לאברך, והדגמתי לו כמיטב יכולתי: נניח שפנס הרחוב הוא השמש, המגבעת שלראשך היא הירח... וכו'. והאברך בהחלט הבין גם הבין".

אירוע משעשע נוסף אירע בתצפית, כאשר מדריכי 'הדובה' ערכו פעילות אסטרונומית לחסידי סאטמר. ההדרכה הצריכה להביא מתורגמן שיסביר להם את המושגים מעולם האסטרונומיה ביידיש. "כך הבנו שצביר כוכבים זה 'אלפי אלפים וריבי רבבות של כוכבים במקום אחד'. איך אומרים גלקסיה ביידיש? א-גלקסייא. כוכב שבתאי? א-שטרן מיט א-רינג (כוכב עם טבעת). זה היה מצחיק אבל נכון. יש דברים משעשעים בעבודה", מוסיף שלמה בחיוך.

במהלך היומיים בבורות לוץ העבירו מדריכי 'הדובה הגדולה' הרצאות רבות ומקיפות על מערכת השמש, קוסמולוגיה מודרנית, אסטרופיזיקה וכיצד נקבעו לוחות השנה השונים. חלק מן ההרצאות הועברו באמצעות מודלים של מערכת השמש - מודלים שבנו חברי 'הדובה' בעצמם.

שלמה מספק שפע של מידע בלי כל חומר כתוב מולו, עם תאריכים מדויקים וקישורים מגוונים לאירועים שהתרחשו באותם ימים. "הקב"ה חנן אותי בזיכרון טוב", הוא אומר, "כדי לזכור את הנתונים אני עושה מהם סיפור. הדמויות קורמות עור וגידים מול העיניים שלי. אני רואה את גלילאו עומד מול הכנסייה, אני רואה את ניוטון והתפוח שנופל עליו והשנה 1666 ברקע. אני פשוט מחייה את הדברים. כשאני מדבר על כוכב אני מנסה לדמיין את עצמי עומד על אותו כוכב, ואז כשאני נמצא עליו אני יכול לתאר את התהליכים שמתרחשים עליו. אני חי את זה".

סיכום מסע: שירת הכוכבים

במשך שני לילות שכבנו על מחצלות עם מפות כוכבים בידינו. לצד המחצלות עמדה בגאון שדירת הטלסקופים, ודרכם חדרנו אל עומק היקום על שלל פלאי הבריאה. אבל רגע לפני שהיינו צריכים להתקפל, נאספנו עם מדריכי 'הדובה הגדולה' סביב מדורה ושירת הכוכבים נשמעה מכל פינה בעלטת המדבר. מאות שירים וסיפורים נכתבו בהשראת כוכבי השמיים, וסביב קולות פצפוצי העץ הנשרף קיבל הז'אנר את הבמה הראויה לו. באותם רגעים קיבלה דמות הנסיך הקטן עומק נוסף, ושירה של המשוררת זלדה "בלילה ההוא" קיבל משמעות מיוחדת בזכות הרגעים הקסומים שחווינו דקות קודם לכן. גם אמרות חז"ל זכו לפירושים מרתקים, ואפילו לימוד גמרא תחת אור כוכבים היה שם. כך ישבנו כולנו מרותקים, דתיים וחילונים, חרדים וכיפות סרוגות, נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, בעלי דעות אחידות והופכיות, והתרפקנו על רגעים קסומים שעוד רגע ייעלמו עם עלות השחר. העייפות לא שיחקה תפקיד, היא פשוט נעלמה בזכות אנרגיה מסוג אחר - שירת הכוכבים.