ביטול חוק הגיור לא מעלה ולא מוריד דבר במחוזות הגיור וההתבוללות.
חוק הגיור של אלעזר שטרן היה מניב גיורים בודדים בשל התנגדות הרבנות הראשית, וכמוהו החלטת הממשלה הקודמת בנדון. ביטולם לא מחזיר שום עטרה ליושנה אלא תוקע את הנושא ומסיט אותו למרחב מאבקי הסרק ותחרות השליטה של המפלגות הדתיות בנושאי דת ומדינה. גם הרבנים האורתודוקסים המקלים ביותר אינם מדלגים על מעמד קבלת המצוות המפורשת בשולחן ערוך. ומן הצד השני של המטבע, לא מתבצע מעקב אחרי גר שחזר לסורו ולכולי עלמא הריהו גר.
אכן, אלעזר שטרן ותומכיו ציפו בסתר לבם, ואף בגלוי, כי במסגרת חוק הגיור המקורי, הרחב ביותר, תתאפשר הקמת בתי דין של רבנים מן השוליים הליברליים, והללו ינקטו בקולות מפליגות. כאמור, לדעתי גם אם היו נוסדים פורומי גיור כאלו לא היו נוהרים אליהם עקב התנגדות הרבנות הראשית ורבנים חרד"לים ומן הזרם המרכזי.
בעיית ריבוי הנוכרים בישראל קיימת, ובעקבותיה נישואי תערובת בשיעור של כ‑6 אחוזים. לב הבעיה הוא העדר מוטיבציה, ודומה כי בכל ההתגוששויות סביב חוק הגיור קולם של טעוני הגיור כלל לא נשמע בנוסח: "אנחנו מבקשים להתגייר. מה עלינו לעשות?". אם רוצים לצמצם את היקף נישואי התערובת בישראל, יש להשקיע מאמצי-על למשיכת אוכלוסייה זו, אזרחי המדינה שאינם יהודים על פי ההלכה, לאפיקי התעניינות בגיור. לא הייתי בוחל אפילו במילה שיווק, שפירושה יצירת תודעה רחבה ומידע איפה וכיצד.
וטיפ נוסף: לרדת מנושא הגיור בפוליטיקה ובתקשורת! שקט תעשייתי במשך חמש שנים יאפשר לעושים במלאכה לעבוד בשקט. אל תעלו אבק כל שני וחמישי. זה רק מבריח את פוטנציאל הגיור ומרחיקם מבית הדין.
הרב ישראל רוזן
ראש מכון צומת, מייסד מינהל הגיור בתשנ"ה ודיין גיור בדימוס