יום אביבי מאיר את הר אדר הסמוך לירושלים. שורות שורות של כרמים פרושות על מורדות הגבעות, מזכירות את הכרם ביבנה – הכינוי שניתן לישיבה שבנתה את עולם התורה לאחר חורבן הבית השני ("תן לי יבנה וחכמיה").
היא נקראה כך על שם שורות התלמידים הישרות שישבו לפני רבותיהם ולמדו מהם תורה. אך לזה נוסף כאן מראה מיוחד: ערוגות-ערוגות של שושנים בשלל צבעים יוצרות רשת מסועפת סביב הכרמים. המדריכה של החברה להגנת הטבע מחברת אותנו לפלאי הטבע ולשימוש שהאדם עושה בהם: ערוגות הפרחים עומדות כחיץ בין הכרמים לנחילי הזבובים וגדודי היתושים שזוממים לפגוע בהם.
היכן אתן, ערוגות השושנים של הדרום - יישובי חבל עזה? היכן גוש קטיף, בית שהוא מבצר, שהקיף ארץ רחבת ידיים, עמד במשמר, בכוננות ספיגה, כשושנה בין החוחים? ועתה אין חציצה בין נחילי המזיקים העזתיים ליישובי חבל עזה. גוש קטיף איננו.
ופתאום אני רואה בעיני רוחי את הכיכר בכניסה לנצרים. את הגינות המוריקות ביישוב. את הילדים שזופי העור וטובי העיניים, ציציותיהם של הבנים מתנופפות ברוח הבאה מן הים הסמוך, וצמותיהן של הבנות מתבדרות כה וכה בעליצות. את האחות האגדית אסי הילר ממתינה במרפאה, ופניהן הטהורות של נשות נצרים המחכות לי מפיקות אור נעים, אור יקרות. זו למעקב היריון, זו לביקורת לאחר הלידה, וזו שממתינה לישועה ולטיפול פוריות שבעז"ה גם יצליח. ואני, לא היו לי ימים טובים מאלו, שבהם ניתנה לי הזכות לתת מעט משלי למשימה הלאומית הזאת של יישוב הארץ. תריסר שנים נסענו, כל המשפחה, בקביעות בשבתות ובחופשים, כדי להיות חלק מגן העדן הזה, כדי להתבשם מערוגות הבושם של גן האמונה ששמו נצרים.
מהו המתכון הקסום שרקחו אנשי האמונה היקרים האלה? לדעתי, תערובת של עין טובה, מציאת הטוב בכל צעד בחיים, התכוונות אל-על בענווה, נטילת אחריות והמון אופטימיות. ואכן, עד יום הגירוש עצמו ענקי הקומה האלה השקו גינות, שתלו פרחים, יצקו גגות, חייכו חיוך רחב וחם לחיילי שמשון שהגנו על היישוב והייתה בינם ובין התושבים אחוות חברים מיוחדת במינה (החיבוקים בין תושבי נצרים לחיילים ביום הגירוש שפורסמו בארץ ובעולם היו בעיקר בין התושבים לחיילי גדוד שמשון, והרבה פחות בין התושבים לחיילים המגרשים). וכשנגזרה הגזירה נטלו אנשי נצרים את עצמם ואת ילדיהם ואת מיטלטליהם, ובראשים מורמים ובאמונה אין קץ החליטו להמשיך למשימות הבאות, שכבר עמדו בפתח. חלקם נרתמו להקמת גוש יישובים מלא תורה ואמונה בפתחת שלום, לא רחוק מגוש קטיף - בצד השני של הקו הירוק, וחלקם להקמת גרעין תורני בעיר אריאל שבשומרון.
מי ייתן טהור מטמא? בעקבות הגירוש הנורא ניתז הצבע הכתום בכל רחבי הארץ, והוא משפיע אולי, בקול דממה דקה, יותר מאשר לפני הגירוש. גרעינים תורניים צצים בכל פינה כפטריות לאחר הגשם, יישובי תורה ואמונה מתפרשים בכל אתר ואתר. ונראה עוד מה יהיו חלומותינו.
האמונה מחשלת
כמה הייתי רוצה לשחזר את כל הימים היפים שלי בנצרים. אך האם אפשר לשחזר זיכרונות אבודים?
בספרות הרפואית מתקיים כבר זמן רב דיון לגבי מנגנון השכחה לאחר אירוע טראומטי או פגיעה מוחית שגרמו לשכחה. יש הסוברים שנגרם נזק בלתי הפיך לתאים במוח, ולכן אי אפשר לשחזר זיכרונות. אחרים מאמינים שנוצרת חסימה בגישה לזיכרונות, אבל הם עצמם עדיין קיימים.
מחקר שבוצע לאחרונה טוען שהגישה השנייה היא הנכונה, ומנגנון השכחה הוא למעשה פגיעה בגישה לזיכרון. עד כה חשבו שתאי עצב במוח מופעלים בעת רכישת זיכרון מסוים, ורגש, מראה או ריח מסוימים מפעילים מחדש את התאים האלו והזיכרון משוחזר. אבל במחקר שנעשה על עכברים התברר שגורם רגשי לא החזיר להם את הזיכרון כלל, אך לאחר שחודש במוח ייצור החלבונים שנחסם בשלב הקודם של הניסוי, חזר אליהם הזיכרון במלואו. הווי אומר – סביר יותר להניח שטראומת הפגיעה המוחית עוצרת את ייצור החלבונים ואת הפעילות המוחית המתאימה לשחזור הזיכרון, מאשר לומר שהטראומה גורמת לפגיעה בתאי הזיכרון עצמם.
האם הלחץ המתמשך, המתח ואי-היציבות החלישו את אנשי המעלה של נצרים? ההפך הוא הנכון. העובדה הזאת מזכירה לי תוצאות מחקר שנערך לאחרונה במרכז הרפואי 'הר סיני' בניו יורק, המציע נקודת מבט מרתקת על הנושא הזה. לדעת כמה חוקרים מובילים ייתכן שבשביל אנשים מסוימים התגובה האלרגית-פסיכולוגית ללחץ ומתח מתמשך היא כניסה לדיכאון. בבדיקה שנערכה על עכברי מעבדה התגלה לחוקרים שהורמוני לחץ גרמו למערכת החיסונית לייצר עודפים של תרכובת בשם אינטרלאוקין 6, אשר גורמת לתופעות כגון עייפות מתמשכת, ירידה בתיאבון ועוד תסמונות שאנחנו נוטים לקשור עם דיכאון. בניגוד לעכברים ולחלק מהחברה האנושית, אצל אנשים עם בסיס אמוני חזק ומבט אל-על ההפך הוא הנכון – בשעת אתגרים ומשברים האדם עשוי למצוא בקרבו כוחות מיוחדים שישדרגו אותו לאיכויות שלא הכיר כלל.
בין אנשי צבא מתהלך כלל הברזל שמה שלא שובר מחשל. במבחן התוצאה בוודאי שזה נכון, חיילים שהתגברו על משימות קשות באימונים או בקרב יצאו חזקים ומחושלים הרבה יותר מחבריהם שלא עברו מבחנים אלו. וגם אם יהיו סדקים בהמשך, המבנה הנפשי והחינוך הערכי ובעיקר האמוני, הם אשר יובילו את האדם לעמידה יציבה מול הסערות שריבונו של עולם מזמן בעבורו בדיוק אין קץ.
לתגובות: drchana2@gmail.com