אלופי התירוצים

האם אנשים שתמכו או השתתפו בגירוש מגוש קטיף נענשו בידי שמיים? את השאלה הזאת ניסתה לברר עמיתתי חגית רוזנבאום בכתבה שפרסמה בגיליון הקודם של 'אתנחתא'.

לפחות על עובדה אחת קשה להתווכח: האזרחים והקצינים הדתיים שמזוהים עם ביצוע הגירוש נענשו בידי אדם. כלומר בידי אחיהם למגזר. הם נתקלו בהפגנות, ספגו נאצות, חלקם נמנעו מלהגיע לאירועים משפחתיים, ואחרים נאלצו אף לפנות את ביתם ולעבור למקום מגורים אחר, לצחוקו המתגלגל של הגורל.

מתישהו במהלך הגירוש פיתחו הקצינים הדתיים צידוק עצמי ספקולטיבי משותף להתנהלותם בימי ההתנתקות. בפרק הראשון של 'צבע כתום', סדרת הכתבות של רועי שרון בערוץ 10, מצטט האלוף במילואים גרשון הכהן דברים שאמר לחברי ועד נווה דקלים שדרשו ממנו להתפטר. "אם אני ועוד חבורה של אנשים עוזבים בעת הזאת", טען אז מפקד הפינוי מרצועת עזה, "זה טיהור צה"ל משכבה שלמה של אנשים, שיש אנשים שישמחו מאוד להזדמנות לטהר את צה"ל מהאנשים האלה".

דברים דומים אמר בימים האחרונים סגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר נוה בריאיון לעיתון 'שביעי'. "אם הייתי מתפטר", אמר מי שהיה אלוף פיקוד המרכז בימי הגירוש מצפון השומרון, "צה"ל היה סוגר את הדלת לחיילים מהציונות הדתית מלהגיע לתפקידים בכירים". האומנם? או שכן או שלא, מה שבטוח אולי. אבל נניח ששני האלופים צודקים. נניח שהתפטרותם הרועמת הייתה סוגרת את הדלת בפני חיילי הציונות הדתית. עדיין תלויה ועומדת שאלה אחת קצרה ופשוטה: אז מה?

כלומר, אם ברגע האמת, באחד הצמתים החשובים שקצין דתי מגיע אליהם, אין לו כל יכולת להשפיע או לקבל החלטה אישית התואמת את ערכיו המוסריים – וכידוע, בצה"ל אין לא יכול, יש לא רוצה – אז לשם מה אנחנו צריכים דתיים בצמרת הצבא? לשם הכבוד האישי? גאווה מגזרית מפוקפקת? ראיונות עיתונאיים עשר שנים אחרי? אדרבה, יישארו נא החילונים בצמרת הצבא וישתפו פעולה עם פשעי החילונים בצמרת הממשלה. התוצאה תהיה אותו הדבר, רק בלי חרפת המשת"פיות של בני המגזר.

בזכות ההדרה

ונניח שגרשון הכהן ויאיר נוה היו מניחים את הדרגות והולכים הביתה, ונניח שמעשיהם היו מביאים להדרת חיילים דתיים מתפקידי קצונה בכירים, מה היה קורה? ובכן, במקרה כזה – נריה ישורון חובש הכיפה לא היה מתמנה למג"ד השריון, וממילא לא היה נותן פקודה לירות לתוך מרפאה שממנה נורה למוות קצין ישראלי אחר, וממילא הפרקליט הצבאי הראשי לא היה מזמן את ישורון לחקירה מבזה ושערורייתית ומקריב אותו על מזבח ההתייפייפות הלאומית, וכך מדינת ישראל לא הייתה בוגדת באנשים שנשלחו להגן עליה. כמובן, בהנחה שעדיין הייתה כאן מדינה. חבל, חבל שהכהן ונוה העדיפו להישאר בתפקידיהם.

כוח רב

גורלם העגום של מבצעי הגירוש מעורר ומאתגר את האמונה הדתית בקשר שבין שמיים לארץ. אבל גם אם יש כאן הרחבה של גבולות האמונה, עד כדי עריכת חשבונותיו של מקום, זה עוד כלום לעומת האמונה שהובילה לפרשת הרב מהצפון – שמו עדיין אסור בפרסום בעת כתיבת המדור – החשוד בפגיעה בנשים. קשה לתפוס כיצד אמונתם התמימה של שומרי מצוות באיש, בגדלותו ובסגולותיו המיוחדות עלולה-לכאורה להוביל אותם להיפוך התורה. ומה זה אומר על כלל המאמינים במיסטיקה ובכוחות על-טבעיים של בני אנוש, שהם אולי רוב אוכלוסיית העולם? האם הם צריכים לחשב מסלול מחדש?

יש בי צד כפרני שמקשה עליי להאמין בסיפורי מופתים ונפלאות בני זמננו, שלא לדבר על גורואים ורבנים וחצרות שמייצגים את הז'אנר. ועדיין, רבים מחבריי ומוקירי זכרי מאמינים בכוחות על-טבעיים, ואין לי עניין להיכנס איתם לוויכוח בנושא, בעיקר כי בוויכוחים אני תמיד מפסיד. ועדיין, גם אם נקבל את סיפורי המופתים כעובדות ואת גיבוריהם כבעלי כוחות נסתרים, עדיין תלויה ועומדת שאלה אחת קצרה ופשוטה: אז מה?

בקטנה

א. טוב, תשכחו מה שכתבתי. יש בעולם לפחות אדם אחד בעל כוח על-טבעי אמיתי. קוראים לו אורן חזן, וכוח העל שלו הוא נוכחות מתמדת בכותרות החדשות בנושאים משתנים, תמיד בהקשרים שליליים. כשחזן נבחר לכנסת, היו מי שהבטיחו לנו פוליטיקאי צבעוני ומשעשע שיספק לנו עניין לאורך הקדנציה. הם בהחלט צדקו, אם במילים "צבעוני ומשעשע" הכוונה הייתה ל"די כבר שיעוף לנו משדה הראייה נמאס כמה אפשר לשמוע על הבנאדם דיייי!!!"

ב. עונש מוות, כמו עונשים רבים אחרים במהלך ההיסטוריה, הוא עניין של נורמות תלויות מקום וזמן. במדינת ישראל תשע"ה, ככל הנראה, רעיון עונש המוות למחבלים אינו רלוונטי, לפחות לתחושתי. אז מדוע עולה הרעיון פעם אחר פעם, כולל הקמפיין החצי-פוליטי-חצי-אינטרנטי מהימים האחרונים? בגלל הוואקום, בגלל הוויתור של מדינת ישראל על מאבק אמיתי בטרוריסטים ובעוזריהם. כי אם היינו משתמשים בכלי ענישה המתאימים למקום ולזמן שלנו, לא הייתה כל כמיהה לעונשים הלקוחים ממקומות ומזמנים אחרים.

ג. מילה אישית לסיום: כשאני שומע בחדשות על כל מה שקורה מסביב, אני מרגיש שאנחנו נמצאים בעולם מעוות ומרושע, עולם של השפלה מתמשכת לאדם היהודי והישראלי באשר הוא. כפי שזה נראה כעת, ההשפלה הזאת עומדת להימשך – מתברר שלברון ג'יימס חתם לשנתיים נוספות בקבוצתו של דייוויד בלאט. שבת שלום.