אני רחוק מלהיות חסיד שוטה של ראש הממשלה, אבל יש מידה לא קטנה של צביעות במי שמאשימים אותו באי מניעת ההסכם בין המעצמות לאיראן, או דורשים את התפטרותו בסגנון יאיר לפיד.
הטענה שלהם היא שאם ראש הממשלה היה שומר על יותר טאקט, הוא היה יכול להשפיע מבפנים. אז בואו נראה: האם הדיפלומטיה השקטה שנקטו בעניין הזה שליטי מדינות המפרץ הועילה להם?
בסוגיית הגרעין האיראני, כמו בנושא הסורי, לערבים הסונים יש בטן מלאה על אובמה, והם מבקשים לאותת לו שיחפשו אופציות אחרות. וכך, בזמן שהמערב מנסה ללחוץ על רוסיה בסנקציות כלכליות, הסעודים מכריזים על נכונותם להשקיע 10 מיליארד דולר בכלכלה הרוסית. המסקנה שלהם היא שאובמה סובב אותם בכחש.
אי אפשר היה למנוע הסכם כאשר נשיא ארצות הברית דוהר אליו בכל מחיר תוך נכונות לספוג תנאים משפילים. אובמה היה מוכן להתעלם מהפגנות אנטי אמריקניות באיראן, מהבטחת איבה מתמשכת כלפי "היוהרה" - כפי שהאייטולה חמינאי מכנה את ארצות הברית - ומהמשך משפטו של עיתונאי ה'וושינגטון פוסט' באשמת ריגול מאחורי דלתיים סגורות.
הקרב עובר כעת לסנאט, ונשף המסכות נגמר. עד עתה נוח היה לסנאטורים דמוקרטים לשבת על הגדר ולהימנע מנקיטת עמדה, תוך שהם טוענים "נחיה ונראה איך ייראה ההסכם הסופי". עתה הם אמורים לראות את ההסכם, למרות שחלק ממנו יישאר כנראה חסוי לציבור הרחב, בטענה שכיוון שהוא עוסק בתחום הפיקוח - יהיה בלתי ראוי לחשוף את כללי המשחק בפני מפרים פוטנציאליים של הסכמים נגד הפצת הנשק הגרעיני. אולם גם כך יפורסם מספיק חומר כדי לספק חומר בעירה לוויכוח.
שלושה סנאטורים רפובליקנים שכבר הכריזו על מועמדותם לנשיאות ייטלו חלק פעיל בוויכוח, מתוך רצון להוכיח שהם ראויים לייצג את מפלגתם בקרב על הבית הלבן. גם המועמדים הרפובליקנים האחרים, למעט הסנאטור רנד פול, כבר הכריזו על התנגדותם התקיפה להסכם ולשרשרת ההתקפלויות בפני איראן. הם לבטח ינסו לגרור את הילארי קלינטון לתוך הוויכוח ולכפות עליה לבטא עמדה יותר נחרצת לכאן או לכאן, מעבר לתמיכה רפה במאמצי אובמה.
המדיניות הברורה של המפלגה הרפובליקנית מבטיחה רוב בסנאט נגד ההסכם. אבל דחיית ההסכם בסנאט תהיה חסרת תוקף אלא אם יגוייס רוב של שני שליש על מנת להתגבר על הווטו הנשיאותי. לשם כך יידרשו 13 אצבעות דמוקרטיות. לכן חשוב שהמאבק לא יתנהל כתחרות בין הדמוקרטים לרפובליקנים. הצבעה מפלגתית תשחק לידי הממשל, שיפעיל גם את שדולות השמאל כדי לאיים על כל סנאטור דמוקרטי שיסרב ללכת בתלם.
המאבק בקונגרס, שיחל החודש עם שימוע בשני בתי הקונגרס ויגיע לשיאו בסביבות הימים הנוראים, יהיה תקופה סוערת גם לישראל. אחרי המעורבות העמוקה שגילה ראש הממשלה במאבק, הוא לא יוכל לסגת ממנו בכבוד כאשר אנו מגיעים לשיא הדרמה בקונגרס. שדולת איפא"ק, בניגוד למנהגה בדרך כלל להימנע מעימות ישיר עם נשיא מכהן, התגייסה הפעם למאבק.
כפי שאירע בעת הוויכוח סביב ההסכם הזמני, הממשל ינסה לרתק את ישראל דרך מתקפות בנושא הפלשתינים. ישראל תואשם דרך הדלפות לעיתונאים מקורבים כמי שמבקשת לגרור את ארצות הברית למלחמה, שבה ימותו בחורים אמריקנים ולא ישראלים. יהודים אמריקנים יואשמו בנאמנות כפולה, וגם ההתנגדות בקונגרס להסכם תתורץ בכך שמדובר בחברי קונגרס שנקנו בכסף של הלובי הציוני. המתקפות הללו יגיעו בעילום שם, בעוד הממשל דווקא עשוי להציע לישראל עסקאות רכש ואפילו סיוע צבאי, על מנת להמשיך את הקו הטוען שבכל הקשור לנושא הבטחוני לא היו ימים טובים לישראל כמו ימי ממשל אובמה.
בתוך המאבק בקונגרס אנו עשויים לראות גם פעילות אירופית, כשם שבשלבים הקודמים ערכו נציגים אירופים תדרוכים בקונגרס. המשבר הכלכלי ביוון הוריד את ההסכם המתגבש עם איראן לשולי מהדורות החדשות במדינות האיחוד האירופי. האירופים רואים באיראן שלאחר הסנקציות הזדמנות עסקית גדולה, שעשויה להפיח חיים בכלכלת היבשת. הם גם רואים בחידוש הזרמת הגז והנפט האיראני דרך להשתחרר מתלותם ברוסיה. הם כמובן יהיו פטורים מהטפות לאיראנים בנושא זכויות האדם, כי כבר יצאו ידי חובתם בביקורת על ישראל.
גירוש צרפת
מזה שבועות מספר לא ראיתי את חיים במניין ההשכמה בשבת. סברתי לתומי שאולי הוא מצא לעצמו מניין אחר, והנה בפרשת פנחס הוא שוב הופיע. מסתבר שחיים, יליד צרפת, פעל בשליחות אשתו לגייס תלמידים מיהדות צרפת לבית ספרה לקראת שנת הלימודים הקרובה, והמשימה הצליחה. חיים חזר ארצה דרך הונגריה וסיפר שאם בצרפת הוא מקפיד לחבוש קסקט ולא כיפה מפאת הסכנה המרחפת שם על יהודי שמצהיר על זהותו, בבודפשט (בירתה של מדינה בעלת מסורת אנטישמית מושרשת) הרגיש חופשי לחבוש כיפה אפילו בשעות הלילה המאוחרות.
אכן התבשרנו שהקיץ נתברך במספר שיא של עולים מצרפת. אבל לצד שמחתנו על הגעתם, אסור לנו לשכוח שהם הגיעו אלינו כתוצאה מגירוש. הקביעה הזאת אינה נאמרת לגנותם של העולים, שהרי מאז יציאת מצרים גם דברים טובים מתרחשים לעם ישראל כתוצאה מגירוש. אך למרות שהשעבוד והגירוש תרמו לחישולו של עם ישראל, לא שמרנו למצרים טובה על כך.
הפעם לא מדובר על פרעה או על פרדיננד ועל צו גירוש שהגיע מהשלטונות, אלא בגירוש עממי שמי שמוביל אותו הוא האספסוף האסלאמי שאירופה קלטה לתוכה. הגירוש הוא זוחל, לא במכה אחת, ויש מי שבסיוע ממשלת צרפת מבקש להתכחש לו על ידי הקמת מרכז יהודי חדש בפריז. אם אי פעם נגיע לוועידת שלום שבה יציגו ישראל והערבים את תביעותיהם אלה מול אלה, יש לצרף את יהודי צרפת לצד עולי תימן, עיראק, מצרים וכו' כפליטים של איבה ערבית שנקלטו בישראל. כאשר מדובר ביהודי צרפת שהגיעו לשם מצפון אפריקה, אפשר אפילו לדבר על גירוש כפול.