השרביט עובר לצעירים

הוא רק בן 37 וכבר מציג מאחוריו רזומה מכובד של עבודה ציבורית שהחלה בגיל צעיר, ומשקיף קדימה אל התפקידים הבאים.

היעד הבא: ראשות מועצת שומרון. הבחירות בעוד פחות מחודש, וההתמודדות מול מתחרה מנוסה ומכהן נראית כמעט בלתי אפשרית, אבל שריה דמסקי לא מתייאש ומריח את השינוי באוויר.

הוריו של שריה עלו ארצה מארצות הברית לפני כחמישים שנה ("בתקופה שזה לא היה ממש אופנתי", כלשונו) אל הלא נודע הכלכלי והאישי, ובהמשך, באותה רוח ציונית, היו גם מראשוני המשפחות שעלו לאפרת שבגוש עציון.

לרכוב על גב הגדולים 

בין שלל תפקידי העבר שלו, מונה דמסקי עשר שנות כהונה במזכירות יישובו אלון מורה, בחלק מהשנים הללו אף כיהן כיו"ר המזכירות, סמנכ"ל תפעול של חברת 'משק אחיה' ויו"ר הוועדה החקלאית של השומרון בנימין והר חברון.

בתפקידו האחרון שימש כיועצו הבכיר של השר אורי אריאל במשרד הבינוי, ובראשית כהונתו הנוכחית במשרד החקלאות.

כהונתו של דמסקי בראשות מזכירות אלון מורה סימלה את חילופי המשמרות בין דור ותיקי ההתיישבות לדור הצעיר שנולד וגדל ביישובים. דמסקי נכנס אל מערך ההנהגה ביישובו כבר בגיל 24. את האופן שבו בוצעו חילופי המשמרות הללו באלון מורה, הוא רואה כמודל ראוי לחיקוי גם בשאר היישובים. "נעשה כאן תהליך בריא מאוד של העברת השרביט מההנהגה הוותיקה לזו הצעירה, בלי ויכוחים ובלי עימותים, אלא מתוך הבנה שתנופת ההתיישבות צריכה להתקדם הלאה. מבחינתנו, דור ההנהגה הצעירה, היה ברור שאנחנו קומה נוספת שנבנית ומושתתת על הבסיס האיתן והטוב שיצק ובנה דור המייסדים. אנחנו רוכבים על גב הגדולים, אבל ממשיכים הלאה".

בתקופת כהונה זו במזכירות היישוב היה דמסקי מהגורמים שהובילו לשינוי הדרמטי שחל באלון מורה. יישוב שעל אף שרשרת פיגועים ארוכה וכואבת בימי האינתיפאדה השנייה, שהכתה בו ובצירי התנועה שסביבו, גדל מ‑190 משפחות ל‑350.

דמסקי מגייס גם את ניסיונו הצבאי כסמג"ד במילואים לטובת התפקיד, המצריך בין השאר התמודדות עם אתגרים ביטחוניים לא מבוטלים. "כמי שמכיר היטב את המערכת הביטחונית וכמי שהוביל מערכות ביטחוניות, בין השאר כמפקד כיתת הכוננות של אלון מורה מזה 15 שנה, אני מכיר את ההתמודדויות הביטחוניות גם בהיבטים של שגרה וגם בהיבטים של התמודדות עם פיגועים".

השיח סביב מלאות עשור לעקירה ולגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון, מוביל את דמסקי מהר מאוד אל הימים הכואבים ההם ואל התגייסותו של יישובו למאבק טרום העקירה. "היישוב התרוקן בתקופה הזאת", הוא מספר, "אלון מורה נרתם גם למאבק בגוש קטיף וגם לצפון השומרון".

משפחת דמסקי העתיקה את מושבה לשא-נור בימי המאבק, אך מאחר שהוריה של רעייתו פנינה היו אז תושבי גוש קטיף, העדיפה היא להצטרף אליהם. כך מצאה את עצמה משפחת דמסקי מחולקת לשני מוקדי המאבק. הוא בשומרון, היא בקטיף.

"הייתי אחראי על הכניסות של אזרחים לצפון השומרון. ניהלתי את הכניסות הבלתי לגאליות", נזכר שריה בימים שבהם הקים מעין חמ"ל שדרכו ניהל את הגעתם של השב"חים שהגיעו רגלית ובאופן רכוב אל האזור הנצור והסגור. "היעד היה להכניס כמויות של אנשים לחומש ושא-נור ברגל ובג'יפים. היה צורך בפתיחת צירי תנועה, בהכנת קבוצות ותיאום יציאות וכניסות בליווי מדריך שמכיר את השטח, את השבילים והנתיבים השונים, מי שיודע להוביל קבוצה בלי להיכנס למקומות בעייתיים. זו הייתה עבודה לא פשוטה, בעיקר כשאתה נמצא כאן ואשתך בגוש קטיף".

נקודת שבר מנהיגותית מוצא גם דמסקי באירועי כפר מימון. "נגרם אז שבר בהנהגה הכללית שלנו, ומאז חשנו צורך לחזק מאוד את ההנהגה הפנימית של היישוב ואת דרך ההובלה האחרת שהיישוב ראה כנכונה".

אחד הלקחים שנושא דמסקי מהימים ההם, ובכוונתו ליישם ביתר שאת אם ייבחר, הוא חיזוק הנהגות היישובים במקביל לשיתופי פעולה בין-אזוריים. "בראייה שלי היום, יש צורך בשיתופי פעולה כדי להצליח. השומרון לא יכול להצליח לבד בלי בנימין ויהודה. יש צורך בשיתופי פעולה שהם לא בהכרח דרך מועצת יש"ע. מדובר בתחבורה, תיירות ועוד. אחד קשור בשני בדברים הללו. הארגון של מועצת יש"ע הוא ארגון שלטעמי לא יודע להצמיח את הכוחות החדשים. צריך לקדם את ההנהגות המקומיות, ואז לפעול בשיתוף פעולה עם גורמים נוספים ופוליטיקאים כדי לקדם את ההתיישבות ולייצר דברים חדשים. היום רוב הכוח נמצא בידי הרשויות ולא בידי מועצת יש"ע או תנועת אמנה, כפי שהיה בעבר. הרשויות כעת כבר חזקות ועצמאיות, וצריך להתאים את העשייה למציאות החדשה, שבה הכוח המעשי כבר אינו רק בידי אמנה ומועצת יש"ע, שפעם החזיקו את ההתיישבות. הדור השתנה. אם לפני שלושים שנה לכל יציקת מדרכה או לכל הליך תכנוני היה צריך להביא את זמביש או אורי אריאל שילכו למשרד השיכון ויקדמו את העניין, היום כבר הרשויות המקומיות עושות את זה לא פחות טוב. היום מועצת יש"ע הצטמצמה לתחום ההסברה, והכוח והיכולת לבצע את המעשים הללו נתון בידי הרשויות המקומיות, שיכולות לפעול אבל תוך כדי שיתופי הפעולה והתאמה בין הרשויות השונות".

לא כבול למערכת

מודל נוסף שעלה בידו לקדם באלון מורה ועשוי לדעתו להתאים ליישובים נוספים הוא "יצירת יכולת כלכלית עצמאית של היישוב". במקרה של אלון מורה, מדובר ברכישת מבנים והתקנת גגות סולאריים שמניבים הכנסות ליישוב בסדר גודל של כ‑400 אלף שקלים בשנה, סכום שמנותב לטובת פיתוח היישוב ויעדים קהילתיים.

גם משנותיו כסמנכ"ל במפעל שמן הזית 'משק אחיה' לוקח איתו דמסקי לקחים להמשך: "הדבר המרכזי הוא לדעת לייצר ממשהו אידיאולוגי משהו שהוא גם מאוד כלכלי. ההנהלה שם ידעה לקחת את הדברים למקומות הללו", הוא אומר, ומספר על היום שבו הגיעה להנהלת 'משק אחיה' הצעה מחברת משקאות גדולה לרכישת החברה. "לבעלים זה יכול היה להיות אקזיט טוב, אבל אותה חברת משקאות דרשה להעביר את המשרדים לרמת גן". בשביל הבעלים זו הייתה סיבה להודיע שהם מוותרים על מנעמי האקזיט, כי "לא בשביל זה הקמנו את המקום, ולכן אנחנו נשארים באזור שילה. את העיקרון הזה לקחתי איתי – נאמנות לאידיאולוגיה למרות הפיתויים הכלכליים".

בתפקידו כיו"ר הוועדה החקלאית של בנימין, שומרון והר חברון ראה כיעד את חיבור הר חברון לוועדה. המהלך, כך הוא מסביר, "מעניק כוח לכל חקלאי וחקלאי. יש באזור הזה שטח רב והרבה רצון של צעירים להתקדם בתחום החקלאות, ובשבילי חקלאות זו התיישבות", הוא אומר ומציין דגשים והישגים נוספים בתחום זה: "הבאנו את קק"ל להשקעה בתשתיות באזור, מהלך שלא קרה עד אז. קידמנו את נושא מכסות מים בתקופה שהייתה בעיה קשה מול המנהל האזרחי. קידום מכסות הביצים, תשתיות וקווי מים ועזרה לכל חקלאי בשיתוף מט"י ש"י וגורמים אחרים, עזרה לחקלאי הבודד עם תוכניות עסקיות ותמיכות שונות, ייצוג של המרחב מול גורמי הממשלה כמו משרד החקלאות, מקורות, החטיבה להתיישבות וכו'".

קרדיט לא מבוטל נותן דמסקי לשר אורי אריאל. "זכיתי למנטור בדמותו של אורי, איש התיישבות ועשייה בכל מהותו, אדם בעל שכל ישר ויכולות לבצע חיבורים ושיתופי פעולה בהרבה דברים. יחד איתו וכמי שמכיר את השטח מלמטה, הקמנו מנגנון שמאפשר לרשויות לקדם תכנון מתארי ותב"עי מלמטה עם כסף שמגיע מלמעלה, מהמדינה. המועצה הפכה לזרוע ביצועית של המדינה לקידום התכנון. הבאתי לפרויקט הזה 130 מיליון שקלים".

ולמרות הרזומה העשיר, עדיין לא ברור מה גורם לאדם צעיר וחדור אמביציה לראות כתחנתו הבאה דווקא את תפקיד ראש מועצת שומרון. דמסקי תולה את השאיפה הזאת בשני פרמטרים: "ראשית, לפעמים ישנו דחף ותחושה של בשלות לעשייה מסוימת. אני סבור שיש לי הרבה רקורד של עשייה מוכחת והבנה הן של המנגנון היישובי והן של האופן שבו המדינה עובדת, וכיצד ניתן להפיק מהמדינה דברים נדרשים למען התושבים. לא מספיק להצטלם עם השר. צריך לדעת איך הדברים מתפרטים כלפי מטה".

"מעבר לכך", ממשיך דמסקי ומסביר את מניעי התמודדותו, "גרשון מסיקה סיים את תפקידו באבחת סכין, וכשאני מסתכל על מי שמתמודד על התפקיד אני לא חושב שאני פחות מתאים ממנו. יש לי יותר כלים לכך, וגם באישיות שלי יש אמת ויושר שהגיעו מבית הוריי, והאלמנט הזה הוא הכרחי לתפקיד במציאות הנוכחית".

דמסקי רומז לפרשה שבה נכרך שמה של המועצה, פרשת 'ישראל ביתנו', שבה הפך ראש המועצה הפורש, גרשון מסיקה, לעד מדינה. כשדמסקי מתבקש לשים את האצבע על הליקויים שלטעמו יש לתקן בהתנהלות המועצה, הוא משיב בישירות: "אני חושב שבחברה לפיתוח השומרון התגלו הרבה דברים לא טובים שצריך לעקור אותם מהיסוד. זה מהלך שאני מתכוון לבצע. היתרון הגדול שלי הוא שאני יכול לבצע את הדברים כי אני מגיע מחוץ למערכת. אני לא כבול למערכת".

דמסקי משוכנע שלא רק חובה, אלא גם ניתן לבצע את השינויים הדרושים ולהוביל את המועצה מבלי להזדקק להתחככות עם החוק. "שום דבר לא צריך להתנהל בדרך של שחיתות. אני לא מתייחס לדברים שנמצאים כעת בחקירת משטרה. הדברים שהתפרסמו, ואני מכיר אותם ברמה כזו או אחרת, הם דברים שההתנהלות בהם הייתה לא תקינה. כשאגיע לתפקיד אהיה חשוף יותר לדברים ואלמד יותר, אבל מה שצריך לגדוע - לגדוע, ואת מה שטוב, ויש הרבה עובדים טובים, צריך לחזק".

איך לפרוץ את ההקפאה?

טענה נוספת שמשמיעים תושבים בשומרון כלפי המועצה, נעה סביב הדגש הרב מדי שלטעמם ניתן ליחסי חוץ והסברה לאומית על חשבון טיפול בתשתיות, חינוך ושאר משימותיה של המועצה. דמסקי מספר כי גם הוא שומע טענות ברוח זו במפגשים עם תושבים. הוא עצמו סבור שאכן נושא ההסברה הוא נושא חשוב ביותר, ו"צריך לפרגן בנושא הזה לידידי יוסי דגן שעשה דברים מאוד טובים בתחום ההסברה. זה תחום שהוא חזק בו מאוד, אבל ההסברה היא לא חזות הכול. היא לא יכולה להחליף את העבודה וההתנהלות. נושא ההסברה צריך להשתלב באיכות חיים טובה ובהתנהלות טובה. ההסברה היא נושא חשוב, אבל כראש מועצה לא אתעסק בו כל היום", הוא אומר. בתחום ההסברה נדרשים לתפיסתו גם שיתופי פעולה רוחביים עם מועצות מקבילות וגורמים נוספים, שכן טעות בתחום ההסברה במפגש עם גורם בלתי רלוונטי עלולה להוביל להשלכות חמורות. "צריך לחזק את הסרטיפיקציה של השומרון, אבל מתוך ראיית המכלול הגדול".

על אף נימת הביקורת באשר לאיזונים בין הסברה להתנהלות מעשית פנימית של המועצה, הוא דוחה טענות לפיהן ניתן דגש הסברתי בין השאר משיקולי אגו. "אני לא מקבל את האמירה הזאת. אני סבור שכל מי שפעל כך עשה זאת כי חשב שזה הדבר החשוב ביותר שיש. עם זאת, אני לא בטוח שסיורים בחו"ל הם הדבר החשוב ביותר שיש לעשות במסגרת תפקידי כראש מועצה".

בימים האחרונים פנה ראש המועצה הפורש מסיקה לדמסקי והציע לו לחבור ליוסי דגן, אשר מתמודד מולו על התפקיד, ולאחד כוחות בהנהגת המועצה. דמסקי, כצפוי, דחה את ההצעה, אם כי הוסיף כי יהיה מוכן להעסיק את דגן כאחראי על תחומי ההסברה במועצה בראשותו. לנו הוא אומר כי לטעמו אין מקום כלל להתערבותו של מסיקה בבחירות הנוכחיות. "אני חושב שכמי שמגיע חדש ונקי להתמודדות, יש לי יתרונות על גבי אחרים".

אל המרוץ לראשות המועצה יוצא דמסקי כשהוא מודע היטב גם לכוחו של המתמודד מולו, יוסי דגן, במפלגת השלטון, הליכוד. דגן נחשב לאחד הפעילים המרכזיים והדומיננטיים במפלגה ורבות מדלתות בכיריה פתוחות בפניו. דמסקי מצדו סבור שלמעורבות הפוליטית יכולות להיות גם השלכות שליליות להתיישבות. "מנגנון הליכוד יכול היה להיות טוב, אבל מכיוון שהרבה פעמים הוא מעדיף אינטרסים ליכודיים פנימיים על פני אינטרסים של ההתיישבות, הוא הופך ללא טוב. דוגמה לכך היא סוגיית הקפאת הבנייה והתכנון. הייתי בכל הישיבות המצומצמות והסגורות בנושא הזה, ובפועל המציאות היא שיש הקפאת בנייה ותכנון בהוראת ראש הממשלה כבר שנה וחודשיים. אף ראש מועצה לא פרץ את זה ולא ביטל את ההקפאה הזאת, למרות חשיבות הנושא לעתיד ההתיישבות. זה קורה בין השאר גם בגלל שכמעט כל ראשי המועצות הם ליכודניקים והאינטרסים בליכוד הם פנים-ליכודיים. אני לא מתכחש לכך שלפעמים יש יתרון לכוח בליכוד, אבל לא תמיד זה עוזר להתיישבות", הוא אומר ומוסיף הערה: "כעוזר שר השיכון בשנתיים במשרד, הצלחתי לעזור להתיישבות ביהודה ושומרון יותר מכל שר בליכוד".

ואיך בכל זאת פורצים את מחסום ההקפאה?

"דרושה כאן עבודה פוליטית בכלל המפלגות וחשיבה אחרת. העובדה שאני לא כבול לאינטרסים ליכודיים מאפשרת לי לחשוב אחרת. נייצר מנגנונים אחרים".

את תחושותיו בימים אלה של קמפיין בחירות מסכם דמסקי ואומר: "אני מרגיש מצוין. אני פוגש המון אנשים טובים שאכפת להם מהשומרון, אנשי הובלה והנהגה לצד אנשים פשוטים במירכאות, שחשוב להם לקדם את השומרון. אני נהנה מהקשר הישיר איתם ורואה איך הסיכוי הולך וגדל".

תגובת ראש מועצת שומרון בפועל, יוסי דגן:

"בשבע השנים האחרונות בהן אני משרת במועצה האזורית שומרון, זכיתי להיות שותף ומוביל במהפכת הבנייה בשומרון, במסגרתה חתמנו על יותר מ‑5,000 היתרי בנייה, על אף ההקפאה הצלחנו להוביל להישג חסר תקדים ביו"ש של חתימת תבע"ות (תכניות מתאר) לשישה יישובים - ברוכין, רחלים, קריית נטפים, הר ברכה, נופים וטל-מנשה.

"כשנכנסתי למועצה היו 22,514 תושבים לעומת כ‑38,000 תושבים החיים כיום בתחומי המועצה - גידול חסר תקדים של למעלה מ‑70%. בשלוש השנים האחרונות בהן שימשתי כמ"מ ראש המועצה, מספר מוסדות החינוך גדל משמעותית וליוויתי אישית את פתיחתם של שישה בתי ספר חדשים ולמעלה מ‑30 גני קבע ברחבי המועצה. בנוסף, לאחר קיפאון של שנים בתחום, יזמתי את 'מבצע מעונות' שהוביל לביטול הקריטריונים שהפלו את השומרון לרעה ולבנייתם של 12 מעונות יום בהשקעה של כ‑40 מיליון ש"ח, פרויקט אשר מתבצע ממש בימים אלו. במקביל, הובלתי את אמנת השירות של המועצה במטרה להטמיע את הגישה 'התושב כלקוח' ולשפר את איכות החיים.

"בנוסף לכך, זכיתי להקים את אגף היישובים אשר מלווה ברמה מקצועית את הנהלות היישובים השונים בפעילותם השוטפת בקרב התושבים. העשייה הגדולה הזאת התאפשרה הרבה בזכות המהלך של בניין הכוח הפוליטי והקשרים שיצרנו עם רוב מוחלט משרי הממשלה -  מהליכוד, מהבית היהודי ומהסיעות החרדיות, והודות לפרויקט ההסברה האסטרטגי שייסדתי ובו הבאנו לשומרון יותר מ‑350 אלף ישראלים לראשונה בחייהם ומאות אנשי תקשורת ומעצבי דעת קהל שהפכו להיות שגרירי השומרון.

"זה היה אחד הלקחים המרכזיים שלי מהגירוש - כדי להביא לתנופת בנייה בשומרון מול ההתנגדות הקשה מכמעט כל העולם ובעיקר מבפנים - חייבים לבנות כוח להתיישבות ולחבר אליה את עם ישראל. בשנת 2015 עובדים בכלים המקצועיים של שנת 2015".