קבוצת ערבים תושבי הרש"פ הגישו תביעה בה ביקשו להחיל את החוק הישראלי בענייני דיני עבודה באזור העבודה בו הם מועסקים, אזור התעשייה ניצני שלום. זאת על מנת שיזכו לזכויות סוציאליות שונות, הנובעות מהדין החל על הצדדים.
שופטת בית הדין האזורי בתל אביב יפו השופטת אורנית אגסי פסקה כשלצידה בהרכב נציגי ציבור כי אין להחיל את הדין הישראלי על תנאי העסקתם של העותרים ודחתה את תביעתם. התובעים אף חויבו בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 20,000 ש"ח.
הפלשתינים ערערו לבית הדין הארצי שאישר את הכרעת בית הדין האזורי. נשיא בית הדין, השופט יגאל פליטמן, השופטת נטע רות השופט משה טוינה ונציגי הציבור ראובן רבינוביץ ויצחק דויטש - פסקו כי לא ניתן לראות במפעל בו הועסקו המערערים בגדר מובלעת ישראלית ולהחיל עליו את הדין הישראלי.
על פי הפסיקה תכלית הקמת המפעל באותו אזור הינה קידום שיתוף פעולה כלכלי בין ישראלים ופלשתינאים והעסקת פלשתינאים. אין מדובר במובלעת ישראלית הפועלת בתחום ישוב ישראלי, שבעניינה יכול שיקבע כי חל עליה הדין הישראלי.
בית הדין הארצי הבהיר כי הצדדים הסכימו על חלות הדין הירדני בחוזה עבודה אשר אושר על ידי ועד העובדים, וסברו לכל אורך תקופת העסקתם כי חל עליהם הדין הירדני. עוד צוין בפסיקת בית הדין הארצי כי מתוך כ - 100 עובדים במפעל, הועסקו בו 3 ישראלים בלבד. שניים מהם כעובדי אחזקה ואחד כמאבטח, בתפקידים שונים מתפקידי המערערים, שאינם ברי השוואה לעבודת המערערים. כך שאין מדובר באפליה בין שווים באותו מפעל בשטחים. באשר לשכר המינימום, מאז שנת 2008, זכאים הפלשתינאים העובדים במפעל לשכר עבודה שלא יפחת משכר מינימום. "לאור האמור, הערעור נדחה ללא צו להוצאות. נוכח שיעור ההוצאות שנפסק בערכאה קמא", קבעו השופטים.