גופותיהם של 86 הקורבנות שהוצאו להורג בתאי הגזים הובאו למכון לרפואה משפטית בשטרסבורג ב-1943, שם נעשו בהם ניסויים על ידי הפרופסור לאנטומיה הנאצי אוגוסט הירט שהיה מנהל "אוניבריסטת הרייך" בעיר ואסף חלקי גופות של יהודים לצרכי מחקרים שביצע.
חלק גדול מהגופות נשמרו ללא פגע בעוד גופות אחרות בותרו או נשרפו. עד היום ההשערה היתה כי הגופות נקברו בקבר אחים בשנת 1946 לאחר ששטרסבורג הכבושה שוחררה על ידי בעלות הברית בשנת 1944.
הגופות התגלו על ידי ההיסטוריון היהודי רפאל טולדנו, שגילה את הגופות במכון לרפואה משפטית, ובבירור שנעשה עם מנהל המכון לרפואה משפטית בעיר, ז'אן-סבסטיאן ראול. התברר כי חלקי הגופות נשמרו במכון על ידי קמיל סימונין, פרופסור לשעבר בפקולטה לרפואה משפטית בשטרסבורג.
סימונין חקר לאחר השואה את פשעיו של הפרופסור הנאצי הירט, ולצורך מחקריו העביר חלקי גופות אל המכון בנסיון להבין אילו ניסויים ביצע בהן הפרופסור הנאצי. טולדנו גם מצא מכתב שכתב סימונין בשנת 1952, בו ציין היכן הסתיר את הצנצנות "המכילות דגימות שנלקחו במהלך ניתוחים שלאחר המוות שבוצעו בקורבנות יהודים של תאי הגזים במחנה שטרוטהוף".
אחד הקורבנות זוהה כמנחם טאפל, יהודי שנרצח בתאי הגזים במחנה. הירט עצמו, אגב, התאבד בשנת 1945 לפני שהועמד לדין על פשעיו.
על פי הדיווחים בתקשורת הצרפתית, מתכוונות הרשויות המקומיות להחזיר את חלקי הגופות לידי הקהילה היהודית בעיר, על מנת שיובאו לקבורה בבית העלמין היהודי.