עד לפני שנים ספורות, ימי העומר ושלושת השבועות היו תקופה לא קלה בשביל אדם כמוני, שאם אין מסביבו מוזיקה במשך פרק זמן העולה על כמה שעות, הוא מרגיש כאילו לקחו לו את מסיכת החמצן ומזרק האטרופין.
היום עדיין מדובר בסוג של קושי, בגלל ההיצע שמצטמצם פלאים, אבל איכשהו אפשר לעבור את זה, בזכות דוֹד יוטיוב. יש בו פלייליסטים מוכנים של מוזיקה יהודית ווקאלית, וזה דומה לכניסה למסעדה צמחונית שהכול בה אמנם מוכן ומסודר ובעיקר צמחוני, אבל זו עדיין לא מסעדת המבורגרים עסיסיים.
השירים הווקאליים מתחלקים, בגדול, לשניים. בראשון נמצאים אמנים שלטובת ימי העומר או שלושת השבועות עשו מערוף לקהל, והקליטו כמה גרסאות ווקאליות לשירים מוכרים. יוזמה יפה, כוונות טובות, אבל הגרסאות האלה נטולות קולות רקע בדרך כלל, ונשמעות כמו סוג של קינה לקראת ט' באב. אותם אני מעדיף פחות, למרות הכוונות הטובות. וכמובן שיש יוצאי דופן לטובה. נסו את "ממעון שמיך" המדהים של יקיר ונה, או את "אנא בכח" המרגש של עוזיה צדוק.
בחלק השני נמצאים הרכבים שונים שרובם, באופן לא מפתיע, מארצות הברית. שם הנושא הווקאלי (א-קפלה) פורח גם בלי קשר ליהדות, עם אינספור גרסאות ווקאליות למייקל ג'קסון, סטיבי וונדר ומי לא. בשוק היהודי-ווקאלי פועלות להקות כמו Shir Soul, Maccabeats, A.K.A pella, Six13. די קשה להבחין ביניהן, למען האמת, אבל התוצרים המוזיקליים שלהן בהחלט טובים. הם יודעים לעשות א-קפלה אמיתית, עם קולות רקע מורכבים שמעניקים נפח ונופך רציני לשיר (בדומה ללהקות סול אמריקאיות, שגם הן נוגעות מדי פעם בא-קפלה), ואין ספק שכך עושים את זה נכון.
אז תכף נגמרים שלושת השבועות, ואפשר לומר שהשנה גיליתי עולם חדש של א-קפלה, שהמתיק מעט את הגלולה המרה. אבל לא, זה לא אומר שהפסקתי לספור את הימים והשעות כדי לשמוע כבר מוזיקה אמיתית.