בתשעה באב נערכה בכותל הפגנה של יהודים, ובהם חברי בית"ר, בעד זכותם לחופש הפולחן בכותל.
למחרת צעדו מפגינים מוסלמים מהר הבית אל רחבת הכותל ושרפו שם ספרי תהילים וסידורים.
הארי לוק, ממלא מקום הנציב העליון, הכריז כי לא נשרפו ספרי תפילה אלא רק דפים של ספרי תפילה.
למחרת נהרג יהודי על ידי ערבי בתגרה בשכונת הבוכרים, ולווייתו הפכה להפגנה שכללה קריאות נקם של היהודים כנגד הערבים.
לאחר מכן החלו להגיע כפריים ערבים רבים, חלקם חמושים, למתחם הר הבית, לקראת תפילות יום השישי.
עם סיום דרשתו של המופתי בהר הבית, יצאו מוסלמים רבים חמושים בסכינים משער שכם והסתערו על השכונות היהודיות הנמצאות מחוץ לחומות, משני צדי רחוב הנביאים - שכונת הגורג'ים וקריה נאמנה. 19 יהודים נרצחו בשכונות אלה, בית כנסת ובתים נוספים נהרסו ונשרפו.
המוסלמים ניסו לתקוף שכונות יהודיות נוספות בירושלים, אך הרב אהרן פישר עמד בפתח שכונת מאה שערים וירה באקדח במנהיג התהלוכה שפסע בראשה, ובכך גרם למנוסת ההמון הערבי ולהצלת היישוב היהודי בירושלים.
למחרת, בשבת, הפרעות התפשטו לחברון, שם נערך טבח שבמהלכו נרצחו באכזריות נוראה 67 יהודים, גברים נשים וטף, ובהם תלמידי ישיבת חברון, בתים נבזזו וספרי תורה חוללו. הטבח התרחש לנגד עיניהם של שני פרשי משטרה בריטים שלא עשו מאומה עד לרגע שבו הרוצחים החלו להתקרב אליהם והם הרגישו מאוימים. אחד מהם ירה באוויר וכל הרוצחים נמלטו וכך נפסק הטבח.
כאשר נודע במוצאי שבת לרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה הראשי של ארץ ישראל, על הטבח בחברון נפל ארצה והתעלף. כאשר התעורר בכה בכי תמרורים וקרע את בגדיו על בני ישראל שנפלו בחרב הישמעאלים. כמה חודשים לאחר מכן הרב אכל רק לחם ושתה מים ולא הניח כר למראשותיו. לבו התמלא צער אין קץ והוא מאן להתנחם.
הערבים המשיכו לרצוח יהודים ביישובים נוספים ברחבי הארץ ופצעו רבים. שום עזרה לא הגיעה מהבריטים ששלטו בארץ. השוטרים הבריטים המשיכו לעמוד מהצד, ואדרבה - הקפידו שאף יהודי לא יעז לשאת נשק ולהתגונן, ובכך סייעו לפורעים.
בשבוע הפרעות נותר הרב קוק לבדו כמגן ליישוב היהודי המותקף. רוב המנהיגים היהודים לא שהו בארץ באותה עת בגלל הקונגרס הציוני שנערך בציריך שבשוויץ.
הרב קוק התקשר להארי לוק, הממונה הבריטי, וטען באוזניו בתוקף: "מדוע המשטרה אינה מגינה על האזרחים היהודים שנפצעו ונהרגו בידי הפורעים הערבים?! מדוע אינכם משיבים להם אש?!"
"זו חריגה מסמכותי", ענה לוק, "אין לי רשות לפתוח באש".
הרב קוק לא הרפה: "יש כבר הרוגים ופצועים רבים. צריך להפסיק זאת מיד על ידי ירי בחזרה!"
"מצטער", ענה הבריטי, "אסור לי להפעיל נשק חם בלי פקודה".
"אני דורש זאת ממך בשם המצפון האנושי!" תבע הרב, "עליכם לפעול בטרם יהיה מאוחר מדי".
הנציב הבריטי העליון שב לארץ ישראל, והרב קוק דיבר איתו דברים קשים ביותר על שהשאיר במצב כה מתוח את ממלא מקומו לוק בלי סמכות ואחריות.
באותו שבוע אסרו הבריטים לשלוח מברקים לחוץ לארץ. הם לא רצו שייוודע על הפרעות ביהודים וקלונם יתגלה בעולם כולו.
הרב קוק ראה חשיבות גדולה בכך שהעולם יידע על סבל היהודים מידי הפורעים הערבים, ועל אוזלת ידה של ממשלת אנגליה המנדטורית, שראתה את הדם היהודי נשפך והעדיפה לעמוד מנגד. הוא שלח שליח לביירות, בירת לבנון, כדי שישלח משם מברקים לכל עיתוני העולם, ובהם תואר המצב הקשה השורר בארץ.
בוועדת החקירה הבריטית שנערכה לאחר מכן אמר הרב קוק: "מלך אנגלי תרגם פעם את ספר התהילים שלנו לאנגלית, וכיום תחת שלטון אנגלי שרפו פורעים ספרי תהילים במקום המקודש לנו ביותר".
לאחר זמן מה פגש הרב קוק באירוע רשמי את ממלא מקומו של הנציב הבריטי. הארי לוק הושיט לו את ידו לברכת שלום, אבל הרב קוק סירב ללחוץ את ידו באומרו: "איני רשאי לנגוע ביד שאינה נקייה משפיכת דם".
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: odedm@neto.net.il