הגירוש מגוש קטיף קטע את החיים של כולנו. לאבד את הגוש משמעותו לאבד את הלב. גורשנו מגוש קטיף ונתנו לטרור לפעול.
בננו אריק וכל משפחתו גורשו מביתם בקטיף ועדיין מתגוררים בקרוואן ביישוב אמציה שבחבל לכיש. המשפחה שומרת על האבן שלקחו למזכרת מביתם בקטיף, על מנת שזו תהווה מאבני היסוד של ביתם החדש, עם בנייתו בעתיד בע"ה. בינתיים, עדיין מחלחלת ההרגשה שננטשו, וביתם החם בקטיף שהיה שוקק חיים הפך לאתר שיגור טילים למרחבי ישראל. לילות ללא שינה ונהרות של דמעות היו נחלתנו. היינו שבורים, ואנחנו מרגישים עדיין את תחושת הבגידה. עכשיו כבר מבינים את גודל הטעות של ההתנתקות. לצערנו, הלקח הבסיסי שלנו הוא שהגירוש הבא עלול חלילה להגיע, אם לא נשכיל למנוע אותו.
מהגירוש למדנו גם את החשיבות העצומה של אחדות העם. האחדות מעניקה לעם כוח עמידה, היא מהווה כלי שבו שורה ברכת הבורא. במדרש נמשל העם לאגודת קנים. כל קנה בנפרד נשבר בקלות, אך כאשר קבוצת קנים אגודה יחד – אי אפשר לשבור אותם. אם נשכיל לאחד את כוחותינו, שום אויב לא יוכל להכניענו.
ארגון המורים הדתיים תומך תמיכה מלאה ובלתי מסויגת בכל מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון. אנו רואים בתושבי יהודה ושומרון ובכללם עובדי ההוראה חלק מעם ישראל וחומת מגן של העם והארץ. אנו מלאי הערכה לכלל המתיישבים ביהודה ושומרון, ובפרט לעובדי ההוראה. נמשיך לעמוד לימינם בקשר הדוק, בפעילות מוגברת ובפעילויות נוספות. נטה שכם בעול היומיומי ולא ניתן לפגוע בהתיישבות בכל תחום שהוא.
ארגון המורים הדתיים רואה את תושבי יהודה ושומרון בכלל ומורי יהודה ושומרון בפרט, חלק בלתי נפרד ממשפחת אמ"ד. אנו מתמידים לקיים ערבי חמ"ד – ערבי תרבות ביהודה ושומרון. אנו מלווים את המורים הדתיים בכלל, ואת מורי יהודה ושומרון בפרט, במהלך כל שנות עבודתם במערכת החינוך, בשמירה על שכרם ותנאי עבודתם, במאבק המקצועי לקידומם בשכר ובמעמד, ובדאגה לפרישה לגמלאות בתנאים מכובדים ומועדפים. דאגנו למורי גוש קטיף לאורך כל התקופה הקשה שחוו. הרבינו בביקורים בבתי הספר בגוש קטיף גם בימים הקשים ביותר.
בביקורינו הרבים בבתי ספר ברחבי הארץ, איננו מפסיקים להתפעל מהעשייה המבורכת. מטרותינו הן משותפות: קידום ילדי ישראל המתחנכים במוסדותינו בדרכי התורה ולאור המצוות ברוח הציונית-דתית כפי שהנחילו לנו מייסדיה.
הכותב הוא יו"ר ארגון המורים הדתיים בישראל